בעיית הגיוס לא השתנתה. השאלה - איזה בג"ץ ידון בה

1. הדיון שמתנהל על חוק הגיוס מבליט פער גרוטסקי בין הערכים הנעלים של "שוויון בנטל" ו"צבא העם" לבין המסחרה, השוק הטורקי שמתנהל על גיל הפטור. כמו המספרים הנדרשים לפסקת ההתגברות, נזרקים לאוויר הגילאים: 26, 23, 22, 21 – באיזה גיל ישתחרר הצעיר החרדי? לא מהצבא כמובן, אלא מאימת הגיוס. והדיון הזה חייב להתנפץ בפרצופם של חדלי האישים מקרב הפוליטיקאים ושאר שופרות ההפיכה המשטרית: איך זה שהאנרגיות מהגיהנום שאתם משקיעים בהשמדת מערכת המשפט לא מושקעות במאמץ להכניס את החרדים, ולו במקצת, אל מתחת לאלונקה שעליה נישאת מדינת ישראל?

התשובה פשוטה: כל מרכיבי הקואליציה הנוכחית נפגשים בצומת האינטרס המשותף והוא להכחיד את מערכת המשפט. לכל אחד סיבה משלו: נתניהו והביבסטים כדי להשמיד את משפטו הפלילי ולהנציח את שלטונו; לוין ורוטמן שלטענתם המופרכת יש להסיר את המכשולים מעל המשילות ולהחזיר את הריבונות לעם; סמוטריץ' והכהניסטים כדי לסלק את המעצור האחרון שמונע השתוללות חופשית בשטחים; והחרדים כדי לסלק את המכשול היחיד בפני השתמטות מלאה ומסובסדת מכל בדל של

אכיפת שוויון בשירות אזרחי, לאומי או צבאי.

גיוס בחורי הישיבות העסיק אינספור בג"צים שהוגשו מאז שנות השבעים של המאה שעברה. מפסקי הדין ניתן ללמוד לא רק על אחת הסוגיות שקורעות את החברה הישראלית, אלא גם על יחסי בית המשפט מול הכנסת והממשלה - סוגיה שהשתדרגה לדיון הנוכחי על מעמדו של בית המשפט העליון ועל גורלה של הדמוקרטיה הישראלית. אם צריך לחפש את מקור האיבה היוקדת של רבנים ופוליטיקאים חרדים לבית המשפט העליון, אז פסקי הדין בעניין גיוס בחורי הישיבות הם בשלישייה הפותחת, לצד פסיקות השוויון ללהט"בים (פסק דין דנילוביץ') ולנשים בבתי הדין הרבניים (הלכת בבלי).

2. תחילה, סקירה תמציתית של רכבת ההרים הזו. ב־1949 החליט שר הביטחון דוד בן גוריון לפטור משירות צבאי 400 תלמידי ישיבה ש"תורתם אומנותם". העתירות הראשונות נגד מדיניות זו הוגשו בתחילת שנות השבעים, בעיקר בידי עו"ד יהודה רסלר. פעם אחר פעם נדחו העתירות על הסף בשל היעדר זכות עמידה ואי־שפיטות. ב־1986 השיג רסלר ניצחון ראשון. בג"ץ אמנם דחה שוב את העתירה, אלא שהפעם הסיר את מגבלות הסף והכשיר בכך התערבות עתידית. ואכן, האקדח שהונח על השולחן ירה לבסוף ב־1998, בבג"ץ שקבע כי לאור היקפם הגדל והולך של הפטורים לתלמידי הישיבות, כ־30,000 באותה שנה, צריכה הכנסת, ולא שר הביטחון, להסדיר בחוק את שאלת הגיוס.

ואכן, ב־2002 נחקק חוק טל ומאז נכנסים ויוצאים החוק ותיקוניו משערי בג"ץ כדי להיפסל שוב ושוב כפוגעים בערך השוויון. אגב, אחד ההסדרים במעלה הדרך היה המעבר ממודל אישי של דחיית גיוס למודל קולקטיבי של מכסות הגיוס. נניח שבשנה מסוימת עומד מספרם של המלש"בים (מיועדים לשירות ביטחון) בקרב תלמידי הישיבות על 10,000 ויעד הגיוס שקבעה הממשלה הוא 4,000. ואז, העמידה ביעד תקנה פטור ל־6,000 האחרים.

נשיאת העליון בדימוס מרים נאור פסלה את ההסדר הזה, ולא רק בגלל הישראבלוף שנתן לשר הביטחון סמכות לפטור אברכים משירות גם אם יעדי הגיוס לא הושגו. היא הצביעה על הכשל המוסרי בהסדר הזה: "המנגנון שלפיו אדם אחד מתגייס 'במקום' אדם אחר כרוך בפגיעה משמעותית בזכויות אדם חוקתיות וחותר תחת רעיון הערבות ההדדית שמונח בבסיס חובת הגיוס".

ההערה הזו מהדהדת גם היום בשיח שמבקש "לפצות" את הלוחמים במשכורות גבוהות כדי להמתיק עבורם את גלולת ההשתמטות של החרדים. גם כאן מהדהד ה"דם" תמורת "דם", שמתלווה אליו האירוניה המרה ש"דמים" זה גם כסף. ועכשיו לקראת התקציב, וההבנה של החרדים ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' מוכן יהיה לשלם למשרתים הרבה יותר מ־200 מיליון שקל, הם לוחצים לסגור את "מעגל הדמים" הזה כדי לעגן את שחרורם בחוק ואולי אפילו חוק יסוד. התקציב והקואליציה נלקחו כבני ערובה להכשרת ההשתמטות.

3. לאורך הדרך היו שופטים שסירבו להתערב בהסדרים שקבעו הפוליטיקאים - בעיקר השמרנים כנועם סולברג ואשר גרוניס, שקבע כי אין מקום לפסול חוק שבו הסכימה קבוצת הרוב להקנות זכות יתר לקבוצת המיעוט כחלק מפשרה חברתית. ועלתה גם הטענה שבית המשפט חייב למשוך ידו משאלה חברתית־ערכית מורכבת שאין בכוחו לפתור, שאלה שמשליכה על צביונו, דמותו וצרכיו האמיתיים של הצבא, כפי שהבינה ועדת טל שהעבירה את הדגש משאלת השירות הצבאי להרחבת ההשתתפות במעגל העבודה.

אם יעבור החוק, האם בג"ץ ימשיך במסורת הפסילה מכוח הפגיעה הבוטה בערך השוויון, או יפנים שהסיפור הזה הוא מעל כוחותיו? הלבטים האלה משתלבים בסדר היום שבו לכוד בית המשפט במאבקי ההפיכה המשטרית. אבל, להבדיל מחוקי בחירת שופטים, תיקון פקודת המשטרה ושאר חוקי ההפיכה, כאן מדובר במכר ותיק שמעסיק את שופטינו למעלה מ־50 שנה - שאלה שמחדדת עד הקצה את הדילמה בין "שוויון" ל"פוליטיקה". האם מדובר בהתערבות לגיטימית של בג"ץ בחוק של הכנסת, או הוכחה נוספת למה צריך לסלק את בית המשפט משאלות כמו הסדרת הנטל, במיוחד כשהחרדים גם משוכנעים שתפילותיהם מחזקות את ביטחון ישראל והם גם מצביעים לנתניהו.