ההפיכה המשטרית משנה פנים: האיום הכלכלי עובר לקדמת הבמה

להפיכה המשטרית פנים רבות ויעדים מתחלפים, אבל האיום לא השתנה והוא עדיין מתהפך כחרב מעל ראשה של הדמוקרטיה הישראלית. זו אותה גברת, אבל בשינוי אדרת. אותה הפיכה אבל בשינוי השמיכה. כבר לא הפיכה שמתמקדת במערכת המשפט – הוועדה לבחירת שופטים, הביקורת השיפוטית, עצמאות היועצים המשפטיים. החלק הזה הושהה, ואת מקומו תפס יעד מסוכן לא פחות – חיזוק מעמדם של החרדים, החרד"לים והמתנחלים. כרגע, החיזוק הוא תקציבי אבל ההשלכות ארוכות הטווח הן הרבה מעבר לכלכלה. האיום הוא בשינוי צביונה הדמוקרטי של ישראל לטובת המרחב והזהות היהודיים.

מה טיבו של המרחב הזה? קיבלנו תזכורת וריענון ביום ירושלים. בכמעט לינץ', במופעי הגזענות, בשירי הנאצה. זו היהדות וזו ירושלים שמצפים לנו בצד השני של ההפיכה. לא היהדות הסובלנית, בעלת הרגישות הסוציאלית והחמלה לגר שמעצימה את השוויון האנושי של האדם שנברא בצלם, אלא היהדות האלימה, הגזענית והמשיחית שתנציח את עליונות היהדות ואת הסיפוח. ואז באמת נראה מהם אזרחים סוג ב'. והם לא יוגדרו באמצעות הקשקוש הפופוליסטי של היום, אלא על ידי פגיעה אמיתית בזכויות הלא-יהודים - מהכשירות להצביע ועד הכשירות להינשא. מחופש העיסוק ועד חופש הביטוי. הפרוגרמה הזו כבר נכתבה על ידי רבנים כדב ליאור או מחברי "ברוך הגבר" שמאמיניהם ועושי דברם שולטים היום בממשלה, ובראשם בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר שאוחזים ב-14 מנדטים שחיוניים להישרדותו של הנאשם וראש הממשלה בנימין נתניהו.

כרגע האיום מתמקד בתקציב ובכלכלה. ככה זה כשמשרד האוצר נמסר למנהיג מפלגה קיצונית-סקטוריאלית ולא לנציג מפלגה שנטועה בציבור הרחב. מנהיג שלא רואה את הציבור הזה ממטר, ואת הפערים שבין חזונו וחזיונותיו לבין המציאות הוא מגשר "בעזרת השם". ועדיין יש הרואים את נתניהו כאחראי הבלעדי שעל פיו יישק דבר. האמת, שכרגע זה לא חשוב האם נתניהו מנוהל בידי סמוטריץ' או מנהל אותו, כל עוד התוצאה מובילה לאותו יעד אסוני. במקביל, התקיים דיון זהה ביחסי נתניהו ושר המשפטים שלו יריב לוין. בעלי העמדה שנתניהו הוא המנהל הבלעדי, מציגים את השהיית החקיקה כהוכחה לצדקתם. הנה, הם אומרים, הוא שם את לוין במקומו. ההבדל הוא שסמוטריץ' לא סופר את נתניהו, ולהבדיל מלוין - בסיס כוחו שונה לחלוטין: המתנחלים, המשיחיים והרבנים. וכך גם החרדים בהנהגת גפני וגולדקנופף. גם הם לא סופרים את נתניהו, אלא רק את המזומנים שמצוקתו מניבה להם.

ההבדלים הפוליטיים האלה העלו את האיום הכלכלי-תקציבי לקדמת הבמה על חשבון חוקי ההפיכה המשפטית של לוין ורוטמן. כרגע האיום של סמוטריץ' דחק את האיום של לוין-רוטמן, למרות שגם זה עדיין חי, בועט ומגשש את דרכו לחיים חדשים באמצעות "שיחות בית הנשיא".

על הסכנות הכלכליות בהטיית התקציבים למתנחלים, לחרד"לים ולחרדים, לעידוד ההשתמטות מעבודה, לחיזוק הסקטור המתנחלי-משיחי שבז ומחנך להרס הדמוקרטיה, דיברו בהפגנה במוצאי שבת בקפלן שאול מרידור, לשעבר ראש אגף התקציבים באוצר, וספי רכלבסקי מחבר "חמורו של משיח". שניהם הבהירו היטב את הכיוון החדש אליו מתקדמת ההפיכה המשטרית. "נתניהו של 2003 היה לועג לנתניהו של היום, האמת, הוא היה מפטר אותו", אמר מרידור שמנה את הנזקים הכלכליים מעליית המשכנתאות ועד עליית יוקר המחיה, ושאר קלקלות ונזקים ש"מנווטים את הספינה היישר אל הקרחון". רכלבסקי הצביע על התגשמות האיומים שחזה לפני 25 שנה בספרו המזהיר "חמורו של משיח". החמור זה החילונים שבנו את המדינה ומבססים עד היום את ביטחונה, כלכלתה וחוסנה כדי שהמשיחיים שממתינים להזדמנות, יפקיעו אותה (באמצעים דמוקרטיים ובאמצעות נתניהו) כדי להופכה למלכות הבית השלישי. "ועכשיו החמור החילוני הזה מתעורר", זעק רכלבסקי אל מול עשרות אלפי המפגינים. וצריך רק לקוות שאחרי שיתעורר, הוא כבר לא יהיה חמור.