יריעות הקרח בגרינלנד ואנטרטיקה נמסות מהר יותר ומאיצות את עליית פני הים

שכבות הקרח של גרינלנד ואנטארקטיקה מאבדות כעת יותר מפי שלושה קרח בשנה מאשר לפני 30 שנה, כך לפי מחקר בינלאומי מקיף חדש. לפי מחברי המחקר, איבוד מואץ של יריעות הקרח נגרם בבירור משינויי אקלים שנגרמו על ידי אדם.

לפי הממצאים, הקטבים הקפואים של כדור הארץ איבדו 7,560 מיליארד טון במסה בין 1992 ל-2022. שבע משנות ההיתוך הגרועות ביותר התרחשו בעשור האחרון. ההשלכות של איבוד הקרח – עלייה מואצת של גובה פני הים, וסיכון ליישובים הסמוכים לחוף.

יריעות הקרח של גרינלנד ואנטארקטיקה, שמכילות כמעט את כל קרח המים המתוקים בעולם, מתכווצות בקצב מהיר להחריד, בהתאמה לעליית הטמפרטורה העולמית הנגרמת בשל הפעילות האנושית, ועיקרה השימוש בדלקי מאובנים (פחם, נפט וגז). בכל שנה, הצטמצמו יריעות הקרח ב-116 מיליארד טון, שני שלישים מכך באנטרקטיקה.

המחקר בוצע על ידי צוות של יותר מ-65 מדענים מחשב באופן קבוע את אובדן יריעת הקרח במחקר הממומן על ידי נאס"א וסוכנות החלל האירופית באמצעות 50 הערכות לווייניות שונות. כעת מתפרסמת הערכה המוסיפה נתונים שנערמו במשך שלוש שנים נוספות, ובסך הכל מתייחסים לשנים 1992 עד 2020. לפי הממצאים, המסתמכים על נתונים של כ-50 לוויינים שונים, מאז 1992, כדור הארץ איבד 8.3 טריליון טונות של קרח משתי יריעות הקרח.

ההמסה השנתית הממוצעת של גרינלנד בין השנים 2017 ל-2020 הייתה 20% יותר בשנה מאשר בתחילת העשור ויותר משבעה מההתכווצות השנתית שלה בתחילת שנות ה-90. השנה הגרועה ביותר לאובדן יריעות קרח הייתה 2019, לפי הדו"ח, כאשר יריעות הקרח איבדו כ-675 מיליארד טונות של קרח. גריעת הקרח העוצמתית נבעה מגל חום ארקטי, שגרם למעטה הקרח של גרינלנד להשיל 489 מיליארד טון.

הנתונים האחרונים הראו גם מה שנראה כמו האטה בהמסה בחלקים של אנטארקטיקה, שבה יש הרבה יותר קרח מאשר בגרינלנד. זה נובע בעיקר משינויי מזג אוויר קטנים וחולפים, והמגמה הכוללת לטווח ארוך עדיין מראה על האצה של ההמסה באנטארקטיקה. אנטארקטיקה מ-2017 עד 2020 עדיין מאבדת כ-127 מיליארד טון (115 מיליארד טון) של קרח בשנה, ירידה של 23% לעומת מוקדם יותר בעשור, אך בסך הכל מדובר בעלייה של 64% מתחילת שנות ה-90. סוכנות החלל האירופית, שיחד עם נאס"א מסייעת לממן את המחקר, אמרה בתגובה לנתונים החדשים: "אין ספק ששינויי האקלים גורמים ליריעות הקרח הקוטביות שלנו להתכה, ובכך מעלים את פני הים ומעמידים את אזורי החוף ברחבי העולם בסכנה״.

לאובדן הקרח יש השפעה משמעותית על האוקיינוסים. כמות הקרח שאבדה מספיקה אמנם כדי להציף את ארה״ב במים בגובה של כ-85 ס״מ או להטביע את צרפת ב-24 מטרים של מים, אך בשל גודלם של האוקיינוסים, ההתכה של יריעות הקרח מאז ראשית שנות התשעים מסתכמת בעלייה של פחות מס״מ בגובה פני הים, בממוצע. לפי החוקרים, הפשרת יריעות הקרח המהירה בגרינלנד ובאנטארקטיקה אחראית כעת לרבע מכל העלייה בגובה פני הים. התרומה הזו היא פי חמישה ממה שהייתה לפני 30 שנה.

"זה חשוב כי עליית מפלס הים תעקור או תשפיע כלכלית על מאות מיליוני אנשים, אם לא מיליארדים, וסביר להניח שתעלה טריליוני דולרים", אמר חוקר הקרח מאוניברסיטת קולורדו והמדען הראשי של נאס"א לשעבר, וליד עבדאלתי, שותף בקבוצת המחקר.

בשנת 2021, הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לשינויי אקלים (IPCC) חזה כי עד שנת 2100, פני הים הממוצעים העולמיים צפויים לעלות בחצי מטר או עד מטר גבוה יותר בעוד מאתיים שנה. מפלס הים הממוצע העולמי עלה מהר יותר מתחילת המאה ה-20 מאשר בכל מאה קודמת ב-3,000 השנים האחרונות, על פי נתונים פורסם מהארגון המטאורולוגי העולמי בחורף האחרון. מאז 1993, קצב עליית פני הים הוכפל, ומאז ינואר 2020, הוא גדל בכמעט 10 מ"מ, והגיע לשיא אשתקד.

בני אדם נמשכו למגורים באזורי חופי הים במשך אלפי שנים, ובנו את חייהם בסמיכות לנתיבי מים מרכזיים לגישה נוחה למסחר ונופש, ואף הקימו בסמוך להם מתקנים המשמשים לתפקוד החברה האנושית, דוגמת מתקני התפלת מים. עליית גובה פני הים יכולה להוביל לאיומים הרסניים עבור מיליארדי בני אדם. הסכנה חריפה במיוחד עבור כמעט 900 מיליון אנשים שחיים באזורי חוף בגבהים נמוכים - זה 1 מתוך 10 אנשים על פני כדור הארץ. ערים גדולות בכל יבשת, לרבות לאגוס, בנגקוק, מומבאי, שנגחאי, לונדון, בואנוס איירס וניו יורק יושפעו מעליית פני הים, ויאלצו להסתגל למציאות חדשה.

אף מדינה אינה חסינה מפני איומי שינויי האקלים. דוח שפורסם בשנה שעברה מראה שעליית פני הים תאיים על בתים ונכסים לאורך חופי ארצות הברית, שכן אזורים רבים עלולים להפוך בלתי ראויים למגורים ולגבות מחיר כלכלי עצום. לפי הדוח של ארגון Climate Centra, שמאות אלפי בתים ועסקים בלואיזיאנה, טקסס, צפון קרולינה ופלורידה נמצאים בסכנת אבדן או נזק חמור בגלל עליית פני הים. לפי הדו"ח, בתוך 30 שנה בלבד, יותר מארבעה מיליון דונם באזורים הללו של יהיו מאוימים יותר ויותר בהצפות שגרתיות. עד שנת 2100, נכסים בשווי של 108 מיליארד דולר עלולים להיות בסכנה כאשר קווי החוף של ארה"ב ממשיכים לגלוש פנימה ליבשה.

פרופ׳ דניאל רוזנפלד, מומחה במדעי האטמוספירה מהאוניברסיטה העברית וחבר בפאנל המדענים הבין ממשלתי לשינויי אקלים של האו"ם, מסביר כי מדינות העולם נדרשות להיערך בקצב מהיר להתמודדות עם עליית גובה פני הים. לדבריו, חלק גדול מההפשרה של הקרח בגרינלנד התרחשה באירוע אחד של גל חום בקיץ 2019. הסיכוי לגלי חום כאלה עולה עם ההתחממות העולמית, וקשה לחזות בדיוק את שכיחותם. לכן האפשרות שאירועים כאלה יתרחשו לעיתים הרבה יותר קרובות ויגרמו להפשרה מואצת היא ממשית, ומחייבת אותנו לאפשרות שעליית מי הים תהיה מהירה בהרבה מן הקצב הנוכחי, עם כל המשמעויות הנובעות מזה. עליית מי הים תגרום להצפות של אזורים חופיים. זה לא בהכרח הדרגתי אלא מתבטא בהצפות בזמן סופות חזקות שמתלכדות עם זמן גאות. דוגמאות לכך הם האסונות שהתרחשו עם הצפת ניו יורק בהוריקן סנדי וטביעתה של ניו אורליאנס עם הוריקן קטרינה. בארץ זה יכול להתבטא בהתמוטטות המצוק החופי עם מה שבנוי עליו".