מנכ"ל האוצר: "אפזר את הוועדה לבחינת הרגולציה הפיננסית בישראל"

הוועדה שבוחנת את מבנה הרגולציה הפיננסית בישראל אמורה לפרסם את המלצותיה בקרוב, אך המחלוקות בין חבריה הגיעו אתמול לפיצוץ סביב הסמכויות שיינתנו לבנק ישראל בתחום הפנסיות. מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב, שמכהן כיו"ר הוועדה, שלח אתמול מכתב לחבריה שלפיו הדרך היחידה למנוע את פיזורה היא לאמץ את ההמלצה שהוא מכנה "ההצעה האפשרית היחידה שניתן לייצר סביבה הסכמה יחסית רחבה". ההצעה נדחתה באופן חד-משמעי על ידי בנק ישראל.

זו נקודת שיא בוויכוח שנמשך למעלה משנה בין האוצר לבנק ישראל לגבי הדרך הנכונה לפקח על כל הגופים הפיננסיים. עקב השינויים הטכנולוגיים הרבים, ואי בהירות שנוצרה בדבר חלוקת הסמכויות בין הגופים (בנק ישראל, רשות שוק ההון, רשות ני"ע) הוחלט להקים ועדה שתבחן איך נכון לפקח על הגופים הפיננסיים. בתחילת הדרך משרד האוצר ניסה למדר את בנק ישראל מהוועדה, אך בלחץ הנגיד החליטה הממשלה לשלב גם את בנק ישראל בה.

בתחילת הדרך בנק ישראל חשב שאין צורך במהפכה דרמטית בעולם הפיקוח הפיננסי, אלא שניתן להסתפק ב"עשיית סדר", כלומר יוגדר בצורה ברורה איזה גוף פיננסי כפוף לאיזה רגולטור, ויוגדרו מנגנונים של שיתוף פעולה בין הרגולטורים. אך בסוף הדרך בנק ישראל קיבל, לא בלב שלם, את עמדת האוצר ושאר החברים בוועדה כי יש לערוך רפורמה דרמטית יותר כך שיוקמו שני גופי פיקוח - אחד על היציבות והשני על הצרכנות-תחרות.

לפי המודל הזה, בנק ישראל יפסיק לעסוק בנושאי צרכנות (תלונות על סגירת סניפים, גביית עמלות לא חוקית וכדומה) ותחרות של הבנקים, אך יופקד על היציבות של גופים פיננסיים נוספים כמו חברות הביטוח וגופים נותני אשראי. מנגד, תוקם רשות חדשה, הרשות לפיקוח פיננסי, שתהיה אחראית על תחרות וצרכנות של כלל הגופים הפיננסיים.

אלא שכאן התגלעה מחלוקת עזה. באוצר התעקשו כי הפיקוח על הפנסיה לא יהיה אצל בנק ישראל, זאת מכיוון שלטענתם הסיכון היציבותי למערכת הפיננסית מקרנות הפנסיה נמוך, וכי הממשלה נטועה עמוק בתוך עולם הפנסיה (דרך הקרנות הוותיקות ודרך רשת הביטחון או אג"ח מיועדות), ולא יכולה לאבד את השליטה על הקרנות. בנוסף לכך התעוררה מחלוקת בנוגע למנגנון ההכרעה במקרה של ויכוח בין שיקולי יציבות (בנק ישראל) לשיקולי תחרות-צרכנות (הגוף החדש).

אחרי שורת דיונים ש"נקלעו למבוי סתום" מציע בלינקוב הצעה שדי דומה לעמדתו המקורית, רק שהוא סבור כי להצעה הזו בצירוף האיום, הוא יצליח לגייס רוב. בלינקוב מציע שתהיה הסכמה שהפנסיה לא תהיה בבנק ישראל, גם אם לא ברור מי יפקח באופן יציבותי עליה. בשאלת ההכרעה איזה גוף הוא 'סיסטמי' (מהווה גוף משמעותי שיש לפקח עליו מבחינה יציבותית) מציע בלינקוב לתת לוועדה ליציבות פיננסית יכולת להכריע. אך במקביל מציע לחזק את נוכחות האוצר בוועדה ליציבות פיננסית. בנוגע למנגנון ההכרעה במקרה של מחלוקת בין הגופים, בלינקוב מציע להסתפק באמירה ש"השיקול היציבותי גובר", או אפשרות וטו של 45 ימים למפקח היציבותי (בנק ישראל).

בבנק ישראל השיבו במסמך בן עשרה עמודים להצעות של בלינקוב, שנכתב על ידי המשנה לנגיד אנדרו אביר. אביר תוקף את הנחות היסוד של האוצר. לטענתו, בבסיס הדיונים בוועדה היתה הסכמה עקרונית על כך שרגולציה פיננסית - בייחוד זו המופקדת על היציבות - צריכה להיות עצמאית, ולכן יש להגן על העצמאות של כל רגולטור כזה. הסכמה נוספת היתה כי במקרה של התנגשות בין יציבות לתחרות, השיקול של היציבות צריך לגבור.

לטענת אביר, עמדת האוצר כי ניתן להחריג את הפיקוח על קרנות הפנסיה מהפיקוח היציבותי בבנק ישראל תפגע ביציבותן של קרנות הפנסיה: "שום מודל דו-פסגתי תוך החרגת קרנות הפנסיה מהפיקוח היציבותי הבלתי תלוי, ובפרט הכפפתן לפיקוח צרכני בלבד, אינו עולה בקנה אחד עם עקרון ההתמחות המקצועית של כל מפקח, והוא עלול לייצר סיכון ממשי בשעת מבחן. בסוף דבריו שיגר אביר עקיצה לעברו של בלינקוב, והאשים אותו בכך שהוא לא באמת מתכוון לאפשר פיקוח יציבותי עצמאי על היציבות של קרנות הפנסיה: "העמידה של משרד האוצר על החרגה זו מעלה תהיות ביחס לכוונתו לשמירה על הפן העצמאי של רגולטור חדש שייתכן ויוקם".

בנוסף לכך אביר טוען כי הצעתו של בלינקוב משקפת חוסר הפנמה של עדיפות השיקול היציבותי על פני השיקול התחרותי, אביר טוען כי ההתנסחות של בלינקוב היא כללית, ואם רוצים לוודא שהשיקול היציבותי גובר על זה התחרותי יש לרדת לפרטים ולקבוע מנגנון הכרעה שמבטא את התפיסה העקרונית הזו. אביר מזכיר כי משרד האוצר סירב לכמה הצעות שניסו לשקף את העיקרון.

העובדה שבלינקוב נאלץ לשלוח את המכתב מלמדת על כך שהמחלוקת קורעת את כל חברי הוועדה, גם אלו שאינם מהאוצר או מבנק ישראל, וכי אף אחד מהמחנות לא מצליח לייצר רוב. בלינקוב טען כי ריבוי הדעות בוועדה מקשה מאוד על כתיבת דו"ח בעל משמעות, אך ספק רב אם ההצעה הנוכחית והאיום שלו יצליחו לייצר רוב סביבו. זאת במיוחד על רקע תגובת בנק ישראל שלמעשה טוען כי האפשרות עליה מצביע בלינקוב היא הכרעה דה-פקטו לטובת האוצר בכל המחלוקות העקרוניות.

בלינקוב הוסיף בסוף המכתב איום מרומז. הוא אמר כי אם הוועדה תפוזר הוא יגיש לשר האוצר, שמינה את הוועדה, את ההמלצות המקצועיות שלו. אלא שלאיום זה אין משמעות רבה בתקופת בחירות, וכשכהונתם של השר אביגדור ליברמן ובלינקוב במשרד האוצר לא נראית בעל אופק רחב במיוחד.

באופן אירוני אם הוועדה תתפזר, בנק ישראל לא יזיל דמעה, שהרי מראש לא סבורים שם שיש צורך במהפכה בעולם הפיקוח הפיננסי. למרות זאת, המשנה לנגיד חתם את המכתב בהצהרה כי הם עדיין רתומים להמשיך את השיח המקצועי בנושא.

בהמשך לכך שלח בלינקוב לחברי הוועדה מכתב נוסף כתגובה על דברי אביר. לדבריו, "הדרישה להוצאת הפיקוח היציבותי על הגופים הפנסיוניים והעברתו לידי בנק ישראל אינה מבוססת על טענות שעלו בוועדה. זו דרישה תמוהה מאוד, ונראית כנגועה בשיקולים אינטרסנטיים, ואין כל ביסוס לכך שהיא תוביל לשיפור ביציבותם של אותם גופים פיננסיים". בלינקוב טען כי ההתנהלות של בנק ישראל מחזקת את עמדת האוצר המקורית שלא לאפשר לבנק ישראל להיות חבר בוועדה, מאחר ש"הניסיון שנצבר בדיוני הועדה אישש את החששות המקוריים שהביאו אותנו במקור להמליץ למנות ועדה נטולת אינטרסים".

עוד כתב: "לא מקובל עלינו להעביר את הפיקוח על הפנסיה לבנק ישראל מאחר שלפיקוח על הפנסיה יש השלכות פיסקאליות נרחבות, מפני שהממשלה מעורבת עמוקות בחיסכון הפנסיוני דרך הטבות מס בהיקף של כ-23.9 מיליארד שקל בשנה ודרך אג"ח מיועדות שהגיעו לשיעור של 18% מהתוצר. העברת הפיקוח על החיסכון הפנסיוני היא חסרת תקדים ומטשטשת את ההפרדה בין התפקיד הפיסקאלי של הממשלה לבין התפקיד המוניטארי של הבנק המרכזי".