בר-דוד הפקיר את מדינת ישראל תמורת 400 שקל לעובד

משפט אחד קצר של יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד אמש בטקס החתימה על הסכם המסגרת להעלאת שכרם של עובדי המגזר הציבורי בשיעור כולל של 11% עד שנת 2027 אמר את הכל: "אני משאיר מאחוריי מורשת אדירה".

זה היה טקס עגמומי שלא חידש שום דבר לאף אחד ולא היה דחוף לאף אחד מלבד לבר־דוד בעצמו. מי שעקב אחר מסיבת העיתונאים החגיגית ממרץ האחרון שבה הוא הכריז ביחד עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' על ההבנות שיבססו את הסכם המסגרת היה מוכה בדז'ה־וו חזק. אותן סיסמאות משמימות עם אותם מספרים שעליהם הנושאים והנותנים הצהירו כבר לפני ארבעה חודשים, אפילו אותה אינטונציה.

ובכל זאת מה התחדש כאן ומה קרה? פרט לעובדה שהפעם בצלאל סמוטריץ' נעדר מהטקס ומנכ"ל משרדו שלומי הייזלר והממונה על השכר אפי מלכין באו לייצג אותו נאמנה, קשה להצביע כאן על משהו שלא הוצבע עליו כבר בחודש מרץ.

גם לא ניתן היה לשאול את בר־דוד, את ראשי ההסתדרות שהקיפו אותו ואת בכירי האוצר שלצדם מה בדיוק הם חוגגים ובעיקר, למה הם עושים את זה פעמיים. העיתונאים לא הוזמנו לשם, כי מי צריך לשמוע שאלות ודרישות להסברים כשאפשר גם בלי.

אמש, למרות הסופרלטיבים שבר־דוד הרעיף על אנשי האוצר וההפך, חרף התעופה העצמית שלהם על הישג חסר תקדים בצורה של "הסכם היסטורי" ש"אינו מובן מאליו במשק", לא ניתן היה להשתחרר מהעגמומיות ששררה שם.

אפשר לייחס אותה לערות של 36 שעות שעליה בישר בר־דוד בפתח דבריו. מהצד השני, אי אפשר היה לשאול אותו על פשרה של הערות הזאת, כשהכל סוכם ונשמר, תויק ודווח כבר במרץ. ברקע של כל אלה עומדת החרדה האמיתית לגורל המדינה, כחצי יממה לפני יום השיבוש הגדול ביותר שהיה עד כה מאז תחילת המחאה נגד ההפיכה המשטרית שאליה שועטת הממשלה.

בר־דוד מסרב להיות חלק מהמאבק הזה. בסיבוב הקודם כשבכל זאת הוא לקח בו חלק זה הסתיים בפארסה, תוך חשיפת תיאום השביתה שעליה הכריז עם לשכת ראש הממשלה.

בדקות שקדמו למסיבת החתימה על ההסכם, כנראה שזאת מסיבה אחרונה בהחלט בהסכם הזה, יצאו דיווחים ראשוניים מדבריו של יו"ר הציונות הדתית ושר האוצר סמוטריץ' בישיבת הסיעה בכנסת. הוא דיווח כי ראשי הקואליציה תמימי דעים על כך שהשלב הבא של החקיקה הוא שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. זה בדיוק אותו קו אדום שאותו בר־דוד סימן בשבוע שעבר בנימוק שהתערבות בתהליכי המינוי של שופטים תפגע גם בבתי הדין לעבודה ובערכים שמקודשים לארגוני העובדים.

אלא שבלשכתו של בר־דוד מצאו מהר מאוד סיבה לא להתרגש מהמצב יתר על המידה. השלב הבא יהיה ממילא במושב הבא של הכנסת, ולמי יש חשק להרוס את המסיבה? "גולת הכותרת של כל עשרות השנים שלי כמנהיג עובדים", התפאר אתמול בר־דוד והוסיף: "אני משאיר אחריי מורשת אדירה". עם החידלון המופגן שמגלה ההסתדרות אל מול ההפיכה המשטרית נראה שזה מה שהיה חשוב באמת למנהיג העובדים. משקיעים יברחו מכאן, רבבות עובדים יפוטרו וייזרקו לאבטלה ולעוני, זכויות יירמסו, ישראל תהיה מדינה מצורעת ונחשלת, אבל בר־דוד כותב בימים האלה את המורשת שלו.

אם רק היו עיתונאים אמש בבניין ההסתדרות, קרוב לוודאי שהיו דורשים ממנהיג העובדים לפחות הסבר אחד שמניח את הדעת ומסדר את הראש בקשר להסכם הזה, שנראה לכאורה כמו דמי שתיקה שמשלם לו שר אוצר קנאי וקיצוני שמוביל את ישראל, עד לא מזמן מדינה נאורה ומשגשגת, לתהומות של הזיה ומשיחיות.