לא רואים בעיניים: גם ליוצאי היחידות הקרביות יש יתרון בהייטק

התפיסה הרווחת היא שרוב עובדי ההייטק מגיעים הישר מהיחידות הטכנולוגיות של צה"ל ואילו חיילים ששירתו ביחידות קרביות וסיפקו תרומה משמעותית לביטחונה של ישראל נשארים מאחור. כמי שנמצא בקו התפר שבין העולמות - מג״ד ביחידה מובחרת שפיתח קריירת הייטק במקביל לשירות מילואים קרבי משמעותי, הכוללת 90 ימי מילואים בשנה ובאותה שנה גם 70 יום בחו״ל (במסגרת העבודה בהייטק) - אני חייב לומר שאני מופתע מהחד-ממדיות של התפיסה הזאת.

אין מקום לדיון על חשיבותו של הלוחם הקדמי בדיוק כמו שאין מקום לדיון על חשיבות לוחם הסייבר. העוצמה הטמונה בשני העולמות אינה סותרת, אלא משלימה. בעיניי, הדיון אינו שונה מהדיון בנושא חיל האוויר מול כוחות היבשה בכל סבב לחימה. לחיל האוויר יש את המקום הקריטי שלו במרחב הגובה והעומק, ולכוחות היבשה יש את המקום ההכרחי בתימרון הקרקעי. אין זה גורע מזה, אלא הם משלימים.

עולם הסייבר הוא האלמנט הנוסף ביכולות העומק של מדינת ישראל. לוחם קרבי שמגיע לקצה של הצד השני ומסתכל לאויב בלבן של העיניים משלים את מאמצי האש הקרקעיים והאוויריים, וגם את לוחם הסייבר שלחץ על הכפתור במקלדת ושיבש את החשמל לאותו הכפר שאליו הלוחם הגיע. זו מערכת אחת משומנת היטב, שזקוקה לכל המרכיבים על מנת להכריע.

לוחמים בחברון. סגרתי לך ראיון עבודה בגוגל, עבור | צילום: דובר צה"ל

גם בצד האזרחי אין להמעיט בחשיבות עוצמתו של ההייטק בכלל ושל הסייבר בפרט, כקטר הכלכלי של מדינת ישראל. נתוני הממשלה לשנת 2021 בעניין מיצובה של ישראל כמעצמה כלכלית עולמית בתקופת הקרונה, אינן מגיעות יש מאין. ה׳הייטק דוחף, משפיע ומהווה משאב לאומי - וככזה צריך להתייחס אליו.

האם כל זה אמור להשפיע ולדחוף את הדור הצעיר שלא ללכת לקרבי? התשובה היא לא. כל אחד צריך לתרום את כל יכולותיו למאמץ הלאומי - אם זה בקרבי, בסייבר או בכל תפקיד משמעותי אחר בצבא, ולא לחשוב רק על המטרה הפרטית שלו. האם אני חושב שהשירות הקרבי הביא אותי לאן שהביא אותי בעולם ההייטק? התשובה היא חד משמעית כן. האם אני חושב שהשירות הקרבי בסדיר ובמילואים (עד עכשיו) עיכב או מעכב אותי בעולם ההייטק? התשובה היא ממש לא. להפך.

באופן אישי, השירות הקרבי מילא וממלא אותי ביכולות ובתובנות שלא הייתי מקבל במקום אחר. יש קורלציה ישירה בין מה שאנחנו עושים בסייבר ללחימה אמיתית. מערכות דומות של הגנה והתקפה, מאמצי אבטחה ואחזקה, נכסים חיוניים, רעים וטובים, יש הכל. תורת הקרב מאוד דומה לתנועות בסייבר: הרעים/האקרים מנסים לתקוף בצורה מאוד יצירתית וצריך לדעת איך לייצר הגנה בצורה מאוד יצירתית. יש הפרייה הדדית בין העולמות, המוסיפה להתנהלות מדויקת יותר בכל אחד מהתחומים.

בנוסף, היחידות הלוחמות בצה״ל הם בית הספר הטוב ביותר למנהיגות ולניהול. בבה"ד 1 רוכשים יכולות פיקוד וניהול בסיסיות שבתי הספר לניהול בהייטק לא מצליחים להעביר בכזאת עוצמה. המודלים באזרחות דומים מאוד לדברים שלומדים בקורס מ"פים ומג"דים. ראיית התמונה הכוללת והמערכתית מובילה ליכולת חשיבה אסטרטגית, גם צבאית וגם אזרחית. המילואים, מבחינתי, הם סדנת ניהול אחת גדולה ומתמשכת למה שאני עושה באזרחות - הן ברמה המקצועית והן ברמה האנושית של הובלה והנעת אנשים.

את היכולת להתמודד בקור רוח עם משברים יומיומיים בעולם האזרחי אי אפשר ללמוד ביחידות הטכנולוגיה אלא רק כלוחם ביחידה קרבית. מסלול צבאי קרבי הוא חוויה מעצבת שקשה לשחזר בעולם שאינו לוחם. בשבילי, שירות קרבי היווה ומהווה את הבסיס לניהול והצלחה בהייטק.

משה ליפסקר. (צילום: אימפרבה)

יש גם עניין של חינוך וערכים. חלק מילדיי כבר משרתים בקרבי והחלק השני, שלומד במגמות הטכנולוגיה, לא חושב לרגע ללכת ליחידות הטכנולוגיה בצה״ל, אלא לשירות קרבי ומשמעותי בגלל שהם מבינים שאין סתירה, ועת לכל.

כל זה אינו סותר את חשיבות הסייבר בצבא או באזרחות. הדיון לא צריך להיות סותר, אלא משלים. אפשר להגיע ולהצליח בהייטק גם לאחר שירות ביחידות הטכנולוגיה וגם לאחר שירות קרבי משמעותי.

משה ליפסקר הוא מנכ״ל חברת הסייבר אימפרבה בישראל ומנהל המו״פ העולמי