אקטיביסטים ירוקים מפולין, הונגריה ורוסיה חושפים: כך דעיכת הדמוקרטיה פוגעת בסביבה

ניסיונות ההפיכה המשטרית בישראל כבר מורגשים בזעזוע של יסודות הכלכלה והביטחון, אבל גלי ההדף של שינוי משטר עשויים להגיע עד לאוויר שאנו נושמים ולמזהמים שאנו פולטים. מחקרים מהשנים האחרונות מצאו קשר בין מידת הדמוקרטיות של מדינה ובין המחויבות שלה להפחית פליטת גזי חממה: משטרים דמוקרטיים מחויבים יותר להילחם בשינויי אקלים, ומשטרים רודניים זונחים את התחום הזה ואף מדכאים בכוחניות פעילות של ארגוני סביבה. "במרבית המשטרים הלא דמוקרטיים הסביבה היא שטח הפקר", מסביר יונתן אייקנבאום, ד"ר במדעי המדינה ומנהל גרינפיס ישראל.

ארגוני הסביבה בארץ חוששים שההפיכה המשטרית שהממשלה החדשה מקדמת רק תרחיק עוד יותר את היעדים הסביבתיים של ישראל, כשכבר היום היא לא עומדת באמנות בינלאומיות, זיהום האוויר בה גבוה וייצור האנרגיה הנקייה זניח. לדברי אייקנבאום, ההפיכה המשטרית עלולה לשתק את פעילותם של ארגוני הסביבה: "דמוקרטיה בריאה מזהה בחברה האזרחית חלק ממערך האיזונים והבלמים. אם הממשלה 'יורדת מהפסים', לארגונים יש בסיס מקצועי ומיומנות לייצר בלם. היום בית המשפט הוא המקום העיקרי היום שבו מאבקים סביבתיים יכולים לקבל סעד. אם בית המשפט יישלט על ידי הממשלה, לא יהיה מי שיעצור את הממשלה".

פעילי אקלים וסביבה במדינות שבהן השלטון העצים את כוחו על חשבון רשויות אחרות סיפרו ל"כלכליסט" כיצד דעיכת הדמוקרטיה הובילה להחלשת החברה האזרחית ולפגיעה בסביבה. מדבריהם מצטייר תהליך מתמשך של נגיסה בזכויות אזרחיות, של מינוי מקורבים למשרות ציבוריות, של אינטרסים פוליטיים שדוחקים החוצה שיקולים ענייניים – שבסופו של דבר מכשיר את הקרקע לקידום פרויקטים מזהמים ולריסוק יכולת ההנתגדות של אזרחים.

ד"ר יונתן אייקנבאום. "דמוקרטיה בריאה מזהה בחברה האזרחית חלק ממערך האיזונים והבלמים" | צילום: אלעד איבס / גרינפיס ישראל

"כלכליסט" דיבר עם אקטיביסטים ירוקים בפולין, בהונגריה וברוסיה, משטרים שהם דמוקרטיה פורמלית אך לא מהותית, שמזכירים את החזון של מובילי ההפיכה בישראל.

פולין: "משטרה פוליטית"

"אסור לי להתקרב למשרדי המפלגה, ואני צריכה להגיע פעמיים בשבוע לתחנת המשטרה. יגישו נגדי כתב אישום. אני מקווה שאזכה למשפט הוגן, אבל הרבה מהשופטים הם נציגים של השלטון. גם המשטרה מתנהלת באופן פוליטי", סיפרה ל"כלכליסט" ואגנשקה, פולנית בת 19 שהשתתפה בהפגנה שהתקיימה מחוץ לכינוס של מפלגת השלטון במחאה על מדיניות האנרגיה הממשלתית. זו היתה אמורה להיות הפגנה שקטה, אלא שבתוך זמן קצר הגיע המשטרה, וואגנשקה מצאה את עצמה במעצר, ובמשך יממה שלמה היא נחקרה על ידי השוטרים והתובע הממשלתי של פולין, וכעת היא עומדת בפני משפט.

באוקטובר 2015 התחלף השלטון בוורשה. מפלגת "החוק והצדק" כבשה את השלטון עם רוב ענק בפרלמנט, אחרי שמונה שנים באופוזיציה. חודשיים לאחר מכן החלה ההשתלטות על בית המשפט לחוקה. נשיא בית המשפט הוחלף במועמד נוח לשלטון, שהחל למנות שופטים באמצעות הוועדה למינוי שופטים, שנגדשה בפוליטיקאים מהמפלגה. הבליץ לא נעצר. מאז ועד היום העמיקה הממשלה את אחיזתה, לא רק במערכת המשפט, אלא גם בתקשורת ובפרט בשידור הציבורי. עיתונאים המתנגדים לנרטיב הממשלתי פוטרו, וארגוני חברה אזרחית החלו להיצבע בצבעי מרד.

מאז שנות התשעים, לאחר נפילת הגוש הסובייטי, הצליחה פולין לחזק את ההגנה על הסביבה. היא החלה לגבות קנסות מחברות מזהמות, וחיזוק הפיקוח גם הוביל לסגירתן של חברות מזהמות ולהפחתה בזיהום האוויר. עם כניסתה לאיחוד האירופי ב־2004 אימצה חוקים בתחום הגנת הסביבה ואמנות בינלאומיות, שתרמו לשיפור איכות האוויר והמים ולהרחבת שמורות הטבע. אך העידן הזה תם עם עליית מפלגת "החוק והצדק".

מחקר שפורסם לפני כשנתיים במגזין Central European Economic מצא שדעיכת הדמוקרטיה בפולין הובילה להתרופפות ההגנה על הסביבה ולדחיקת ארגוני סביבה. לפי המחקר, ממשלות פופוליסטיות נוקטות לעתים קרובות מדיניות נצלנית כלפי הסביבה בשאיפה להוכיח לקהל הבוחרים עד כמה הכלכלה יכולה להיות פרודוקטיבית בניהולן, גם אם רק בטווח קצר, ולא אחת תוך שימושים בטיעונים לאומיים כדי לתדלק פרקטיקות מזיקות. כך קרה בפולין, שבה הממשלה נוקטת מהלכים אנטי־סביבתיים, בעוד המרחב המצטמק של החברה האזרחית מעורר דאגה.

דוגמה לכך היא המקרה של יער ביאלובייסקה, אתר מורשת עולמית בפולין, שבו אישר שר איכות הסביבה לשלש את כריתת העצים בשנת 2016. המאבק נגד ההחלטה נכשל, והשר השתמש בטיעונים תנ"כיים כדי להצדיק את זכותו של האדם לנצל את הטבע לצרכיו. צו של האיחוד האירופי ריסן בסופו של דבר את התיאבון הממשלתי ביער, אך פעילי סביבה פולנים כבר שילמו מחיר. אחד מהם, בשם ווז'טק, סיפר ל"כלכליסט": "כפעיל סביבתי ומגן זכויות אדם, אני על הכוונת של הרשויות. האזנות סתר ומעקבים מתרחשים כל יום. כל המכונה המשומנת של המדינה משמשת כדי להפחיד אזרחים: משטרה, תובעים, כלי תקשורת. בשש השנים האחרונות פולין תבעה אותי חמש פעמים. בשלושה תיקים זכיתי, שניים עדיין נדונים. אחד מהתיקים הפליליים האלו הוא בשל הגנה על יער ביאלובייסקה. הממשלה יכולה לדחוף בקלות חוקים ותקנות הפוגעים באקלים ובסביבה, והמכניזם של דיכוי ותביעת פעילים גורם לכך שלאקטיביסטים פשוט אין זמן לפקח על מצב הסביבה או לארגן הפגנות".

במהלך השנים חוקק פולין חוקים נוספים שפגעו בסביבה. היא חוקקה למשל חוק שמאפשר לבעלי קרקעות לכרות עצים ללא אישור מקדים, שהוביל בתוך כחצי שנה לכריתת 3 מיליון עצים. אליו הצטרפו חוק שמגביל מאוד הקמת טורבינות רוח ומבצר את כוחה של תעשיית הפחם, צעדים שמאפשרים הקמת תשתיות תוך הקלות ורמיסה של תסקירי סביבה ועוד. פולין אף הטילה וטו על החלטת האיחוד האירופי להגיע לניטרליות אקלימית עד 2050.

ארגוני החברה האזרחית וארגוני הסביבה הוחלשו. באוגוסט 2020 הכריז שר המשפטים הפולני במהלך מסיבת עיתונאים שאורגנה יחד עם השר לאיכות הסביבה כי ארגונים לא ממשלתיים בעלי 10% לפחות של מקורות זרים יחויבו להגיש בקשה לרישום במשרד המשפטים. הארגונים חויבו ליידע את הציבור על מעמדם כ"ארגון הממומן ממקורות פיננסיים זרים".

"אנשים מפחדים יותר ויותר להיות אקטיביסטים בפולין", סיפרה ואגנשקה. "זה התחיל אחרי שביתות הנשים בשנת 2020. רבים נעצרו ונשפטו, המשטרה הייתה אכזרית. אנשים אמרו לעצמם שהמחאה נכשלה ואיבדו תקווה. בהקשר הסביבתי הממשלה עושה מה שהיא רוצה, לרבות התעלמות מהאיחוד האירופי. מבחינתם הפחם הוא הזהב השחור הפולני, דלקי המאובנים מחזקים את פולין, ואנשי הסביבה הם הרעים שרוצים לסגור את המכרות. התקשורת לא תמתח ביקורת על הממשלה, במיוחד לא בסוגיות אקלים ואנרגיה. עיתונאים בשידור הציבורי אומרים שהפעילים ממומנים בכסף גרמני או רוסי".

כשהממשלה שולטת במידע ומכופפת את החוק לצרכיה, קצרה הדרך להעצמת כוחם של בעלי אינטרסים כלכליים על חשבון הסביבה. "בנהר אודרה בפולין דגים ובעלי חיים רבים נמצאו מתים", סיפרה ואגנשקה. "המים שם היו ספוגים בזיהום. המשטרה הכריזה שכשיאותר המזהם, יושת עליו קנס גדול. חקירה של גרינפיס גילתה שהמקור הוא תחנת כוח פחמית סמוכה, ומאז יש דממה. הממשלה מתעלמת, ואנחנו לא יכולים לסמוך על מידע ונתונים שהיא מספקת. אנחנו נאבקים ומאמינים שיש תקווה, גם אם לפעמים זה מפחיד. אנחנו גם נאחזים בזה שיש לנו את בית המשפט של האיחוד האירופי. אני עדיין מאמינה בכוחו של העם, ומוצאת תקווה באקטיביסטים אחרים שאומרים את האמת בקול רם".

הונגריה: "נותנים יד להרס הטבע"

רמת החשיפה בהונגריה לאוויר מזוהם היא מהגבוהות במדינות ה־OECD, כארבעה מתוך עשרה תושבים סובלים ממי שתייה באיכות ירודה, וכמעט שליש מהאוכלוסייה אינו מחובר למתקני טיהור שפכים. בסקירה שערך ארגון ה־OECD ב־2018 צוין כי "עלייה בפעילות התעשייתית וצריכת האנרגיה מגבירות את הלחץ על הסביבה בהונגריה. הפליטות עולות שוב לאחר ירידה של 35% מ־1990 ל־2015". הידרדרות התנאים הסביבתיים בהונגריה לא הפריעה לממשלה לבטל ב־2010, עם עליית ויקטור אורבן לשלטון, את המשרד לאיכות הסביבה, והחקיקה האנטי־סביבתית מגיעה בשנים האחרונות בצרורות. ממשלת אורבן הגבילה הקמת טורבינות רוח, הנהיגה מס מיוחד על פאנלים סולאריים ומדברת על "פחם ירוק". ובשנה שעברה למשל האשים אורבן את מדיניות האקלים של האיחוד האירופי בזינוק מחירי הדלק.

"הגנת הסביבה והטבע חלשה מאוד היום. אנשי שימור טבע העובדים בגנים הלאומיים מסייעים בחוסר אונים להרס הטבע. הם לא יכולים להרים קול, אלא אם הם מוכנים להסתכן בפיטורים", אמרה ל"כלכליסט" קתלין, פעילת סביבה בהונגריה. "עכשיו מומחים אקדמיים פורשים מוועדות ממשלתיות מפני שמתעלמים מהם ועבור השלטון הם רק עלה תאנה. בכל הנוגע לענייני הגנת הסביבה, רוב הזמן הממשלה לא נענית לקריאה לשיתופי פעולה של ארגוני חברה אזרחית, הפגנות, מכתבים. לעתים קרובות היא מתעלמת מהחלטות האיחוד האירופי, ומעמידה אינטרסים כלכליים קצרי טווח מעל הכל".

ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה. דו"ח של ה־OECD מצא כי "הפליטות עולות שוב, לאחר ירידה של 35% שנים 1990־2015" | צילום: Attila KISBENEDEK / AFP

כשהטבע בהונגריה נמצא בסכנה, לפעילי הסביבה יש מעט מאוד מרחב תמרון, שכן גם על בית המשפט הם מתקשים לסמוך. כך קרה כשהממשלה ביקשה להקים פרויקט תיירות בשמורת אגם פרטו, לרבות מלון, על קו המים. גם הקריאה של אונסק"ו שלא להקריב את ערכי הטבע למען תיירות או אינטרסים כלכליים קצרי טווח – לא נענתה.

"אם הם מחליטים לקדם פרויקט תשתית לאומי, ידי האזרחים קשורות. אפשר לבקש להיות 'בעל עניין' ולקבל מסמכים, אבל הרשויות יחליטו בנושא בתוך 15 יום, כשאת הפרויקט הן יאשרו בתוך 8 ימים. מעולם לא נתקלתי בפרויקט שנפסל", סיפר ב', איש סביבה מהונגריה. "חברת הרכב אאודי רצתה להרחיב מפעל לתוך שמורת טבע. זה אזור מוגן לפי חוקי האיחוד האירופי. הפארק הלאומי אמר להם: חפשו מקום אחר. הם איימו לעזוב את הארץ, אז אורבן הורה לפארק הלאומי לסתום את הפה".

ההגנות הסביבתיות הלכו והוסרו וכוחו של הדרג המקצועי במשרדי הממשלה הוחלש. "אם למישהו היה עמוד השדרה, הוא כבר עזב את הרשויות", סיפר ב'. "נותרו אנשים לא מוכשרים וחלשים שלא מוכנים לומר 'לא' לממשלה. מה שחשוב זה לא אם אתה מוכשר, אלא האם אתה מקורב למערכת. כל פרויקט שעובר דרך המערכת – מאושר. אם ממשלות עבר חיפשו מומחים או שינו חוקים כדי לעשות משהו פסול, את הממשלה של אורבן אפילו זה לא מעניין. הם עושים מה שהם רוצים. יש להם את בית המשפט גם ככה. באגם פרטו יש מינים בסכנת הכחדה. הפיתוח מנוגד לחוק, אבל השופט החליט שהם עדיין לא נכחדו, אז אפשר לבצע את הפרויקט. אנחנו נפנה לבית המשפט האירופי, אבל זה ייקח שנים. אני רוצה לומר לישראלים: אם יש סיכוי קל שהממשלה תשתלט על מערכת המשפט אל תסכימו לזה, כי זה הסוף של הדמוקרטיה".

ב' אינו מזדהה בשמו מחשש להתנכלות הרשויות, חשש שהפך מוחשי עבור רבים בהונגריה. "השלטון משתמש ברשות המס. אם מישהו על הכוונת שלהם, הוא יקבל שוב ושוב ביקורים", סיפר ב'.

"לא חשבנו שנגיע למצב הזה. פעם תמכתי באורבן. הקבינט הראשון שלו בתחילת שנות האלפיים היה הטוב ביותר של הונגריה, אבל כשהוא חזר לשלטון אחרי הפסד, הוא החליט שהכלכלה לא חשובה, ומה שחשוב זה לשקר לאנשים. אנחנו ממשיכים להילחם כי התקווה מתה אחרונה".

רוסיה: "תופרים קייס – ולכלא"

אקטיביסטים מהונגריה ופולין ציינו שכשהשלטון לוחץ חזק מדי על הגז, פעמים רבות האיחוד האירופי הוא הבלם, בין אם באמצעות סנקציות, מניעת מענקים או בתי משפט באיחוד. אך לא לכל האקטיביסטים במדינות שבהן הדמוקרטיה דועכת יש מזל כזה. ודוגמה לזה היא האקטיביסטים ברוסיה, שמאז הפלישה לאוקראינה רק מגבירה דיכוי ארגוני הסביבה.

רק ביום שישי שעבר קבע הממשלה הרוסי כי קרן חיות הבר העולמית (World Wildlife Fund), אחד מארגוני הסביבה הגדולים בעולם, היא מעתה "סוכנת זרה", ויכולתה לפעול במדינה תוגבל משמעותית. מדי שישי מתפרסם עדכון לרשימת הסוכנים ה"סוכנים הזרים", וכעת הגיע תורה של הקרן. והסיבה: "במסווה של הגנה על הטבע ניסה הארגון להשפיע על החלטות הרשויות ולמנוע פרויקטים תעשייתיים ותשתיתיים".

ארגוני סביבה אחרים חוששים כי הם הבאים שייכנסו לרשימה השחורה של השלטון. קטרינה, אקטיביסטית ממוסקבה, מספרת: "הממשלה מחפשת סיבות לתייג עמותות כמזיקות לרוסיה, וגם אנשים פרטיים יכולים להיות מתויגים כסוכנים זרים. זה אומר שמי שתורם להם יכול להיות בסיכון בעתיד. כבר הכניסו בעבר לרשימה הזו עמותות סביבה, למשל כזו שהגנה על האי סכלין, פנינת טבע ייחודית, ועמותה שהגנה על נהרות. הם נאלצו להפסיק את הפעילות. זה משנה את היחס הציבורי, מבריח תורמים ומקשה לפעול מול הממשל. כל אחד מאיתנו יכול להיות הבא בתור".

קטרינה מתארת מגמה של יותר מעשור, במהלכו נשחקו הזכויות הדמוקרטיות: "ב־2010 היו הרבה הפגנות נגד הממשלה. עכשיו צריך לכתוב לעירייה כדי לקבל אישור, אבל לא מקבלים. יש אלימות משוגעת מצד המשטרה. אנשים נעצרים ומענים אותם בכלא... אין חופש דיבור, אין חופש פעולה. אם הממשלה לא אוהבת מישהו, היא גם תדע 'לתפור' סביבו קייס ולסגור אותו בכלא. היו ימים שהייתה לנו תקווה שאפשר יהיה לעשות משהו, אבל עכשיו אין".

מקרה אחד של "סימון" התרחש בשמורת הטבע קרונוצקי שבחצי האי קמצ'טקה, אזור טבע פראי וייחודי, רצוף הרי געש, אגמים, גייזרים ובעלי חיים נדירים. במרץ 2020 נפתחו תיקים פליליים על מעילות כספיות נגד מנהלי השמורה. "יש הרבה מסמכים והוכחות לטובתם, אבל ברוסיה אין בית משפט. השופטים עושים מה שהממשלה מבקשת", אמרה קטרינה. "בית המשפט אפילו לא רצה להסתכל על הראיות והם נעצרו. אחרי הרבה מאוד לחץ הם שוחררו. נדיר שזה עוזר".

קטרינה וחבריה מתקשים לסמוך על המידע הזורם מהממשלה: "הממשלה שולטת למשל במידע הנוגע לאיכות האוויר בערים. ברוסיה הכלכלה כולה מבוססת על הנפט, אלו חברות ממשלתיות עם לובי חזק. חברות אנרגיה נקייה לא יכולות לעבוד ולא מקבלות מימון. בתקשורת מסבירים שהפתרון היחיד הוא נפט. המצב ברוסיה מעציב אותי מאוד, ואני חוששת שזה יכול לקרות גם בישראל. גם כשהמצב התחיל להידרדר ברוסיה, אמרתי לעצמי שזה נגד ההיגיון וזה לא יקרה בסוף".