רונה קינן | צילום: אסף עיני
אנרגיה חלופית: המלצות לשעות של פנאי
לדמיין שנכנסתם לקפה בסקנדינביה, להתחדש בקראפט איכותי לקראת החג, להפוך זבל לאמנות, לצאת למסע מפעים עם רונה קינן ולבקר בדבלין של U2
אוכל
לדמיין שנכנסתם לקפה בסקנדינביה
HOC (House of Coffee) הוא השפיץ של פירמידת הקפה המקומית. שיא של מקצוענות, רצינות, תחכום או אפילו התחכמות. הוא הפך בשלוש שנות קיומו בפינת הרחובות יצחק אלחנן והתבור בתל אביב למקדש לחובבי הקפה האיכותי, כאלה שאינם מסתכלים בפליאה על הבריסטה מודד את חום המים לפני שהוא מכין אספרסו. עכשיו הופך המקום האליטיסטי הזה, שנראה יותר כמו בית מרקחת או סניף של רשת ריהוט סקנדינבית יוקרתית, למיני־רשת, עם שני סניפים חדשים. האחד בקצה רחוב טרומפלדור במרכז תל אביב, והשני ברחוב הרבי מבכרך בדרומה. הבעלים, שירז ואמיר רייפר, ימשיכו להגיש קפה מפולים ייחודיים מרחבי העולם, בכוסות זכוכית שנראות יותר כמו מבחנות, ותה מאצ'ה. לצד הקפה יהיו גם מאפים ממאפייה שתיפתח בצמוד ובערב יהפוך המקום לבר יין שיתמחה, איך לא, ביינות טבעיים. בהמשך תהיה גם גלידת מאצ'ה רכה.
חיליק גורפינקל
שופינג
להתחדש בקראפט איכותי לקראת החג
אירוע המכירה מחר ומחרתיים של מותג העיצוב המשובח NU של סטייליסטית המזון נורית קריב בחלל היפהפה של "הבנות אוהבות אוכל" ברחוב מסלנט 37 בשכונת שפירא בתל אביב, הוא הזדמנות להיכנס לאווירת החג המתקרב. זו חגיגה של חושים, החל באוכל של קרן ויעל סלע־גפן, שפית וקונדיטורית, וכלה באוסף הפריטים שקריב יוצרת בשיתוף פעולה עם אמני זכוכית, קרמיקאים, מעצבים גרפיים ומעצבים תעשייתיים. כל קולקציית קפסולה נולדת מתוך דיאלוג מתמשך וחזון ויזואלי משותפים ומשקפת כבוד למלאכות היד, להיסטוריה שמאחורי המוצר, לאיכות הבלתי מתפשרת ולעל־זמניות. במכירה יוצע תפריט נשנושים מהמטבח של הבנות ואוכל לקחת הביתה כמו עלי גפן ממולאים ועוגות שמרים. קריב מצדה תחשוף שיתופי פעולה חדשים בהם ואזות ססגוניות ויחידות במינן שארגה שלי פריימן המוכשרת.
באינסטגרם: nu.tlv
עילית מינמר
עיצוב
להפוך זבל לאמנות
שקית שחורה אטומה, שמעלה קונוטציות מיידיות לשקית זבל, משמשת השראה ל־34 יוצרים המציגים בגלריית החווה בחולון בתערוכה "אטומה" שאצר ד"ר גיא מורג צפלביץ'. אותה שקית ששימשה השראה לתיקים שעיצב אלבר אלבז ללנוון ב־2014, ולתיקים של בלאנסייגה ב־2022, משמשת עכשיו השראה למעצבים מקומיים, משוררים וצלמים. כך, מעצבת התכשיטים אלינור אבני (“נוריתמי”) ליפפה חוטי ברזל בשקיות וכפפות ניילון שמהם יצרה שרשרת. "לקחנו חומר שהוא זבל - כפפות שסיימנו לצרוף איתן - והעברנו אותו תהליך. זה היה דיאלוג פנימי, לקחת זבל ולהפוך אותו לאמנותי". מיכל בנטוב, מעצבת טקסטיל, רקמה על השקיות את התרגום שלה לנופי כדור הארץ. "מבחינתי, זה מצע שמעלה שאלות כמו מה קורה עם הזיהום שאנו אחראים לו?". עוד משתתפים: ניקה יאקובוב שיצרה קולקציה בהשראת אסונות סביבתיים, והמעצבים שלי ואיילון סתת וסמי די.
עילית מינמר
אלבום
לצאת למסע מפעים עם רונה קינן
לפני שלוש שנים כשהעולם עצר מלכת וכולנו נכנסנו לסגר, נכנסה רונה קינן לאולפן לעבוד על השיר "עיר בלי געגוע" שממנו נולד האלבום החדש הנפלא הנושא שם זה, שהפיקה מוזיקלית לצד אורי קוטנר. על העטיפה צילום נדיר (דוד אלדן) של שתי נשים ב־1950 בונות איש שלג על שפת הים בתל אביב, ו־11 השירים בו הם מסע בעיר שהשתנתה לקינן במהלך השנים, יחד עם השינויים שהיא עצמה עברה. השילוב של הטקסטים הנפלאים עם מנגינות נעימות, שריקות, תופים, צביטת מיתרי הגיטרה והקול הזך והנוגע של קינן הופכים את ההאזנה לאלבום לעונג צרוף. עצמו את העיניים והצטרפו לקינן לשוטטות ברחבי העיר, מחוף הים עד גן מאיר, ביום ובלילה, מהילדות עד הבגרות. "אמצע אוגוסט, בוגרשוב, עכשיו" הוא שיר ששבה את לבי מהשנייה הראשונה, "המסיבה לא נגמרה" נהדר (מלווה בקליפ שבו אספה את המיטב – ששון גבאי, לאורה ריבלין, מוני מושונוב, דבל’ה גליקמן), "טקס חלוקת פרסים דמיוני" הוא מלאכת מחשבת טקסטואלית קצבית משגעת והמפגש עם אלון עדר ב"סנה שלא בוער" מדויק וכיפי עם כימיה ווקאלית מושלמת. ב־3 ביוני תשיק קינן את האלבום באמפי שוני ותארח את גידי גוב ואלון עדר.
מאיה נחום שחל
דוקו
לבקר בדבלין של יו־2
ליו־2 יש אלבום חדש, “Songs of Surrender”, שהוא מעין נספח מושקע לממואר שפרסם בונו, שבו הוא מספר את סיפורם של 40 שירי מפתח מתולדות הלהקה. במהלך סגרי הקורונה בונו ודה אדג’ הקליטו מחדש את השירים האלה בגרסאות אקוסטיות. במקביל עלה בשירות דיסני+ הספיישל הטלוויזיוני “בונו ודה אדג’: השיבה הביתה” שבו השניים מזמינים את דיוויד לטרמן לדבלין כדי שילמד את תולדות העיר, תולדות אירלנד ודרך כך גם את תולדות הלהקה (שלטרמן מעריץ). לתוך זה משולבת הופעה חיה של בונו, דה אדג’ ואורחים, ושבה בונו מנסה להבין האם מה שהופך את שיריהם לטובים זו העובדה שהם היו עוצמתיים וחשמליים או שהם עובדים היטב גם בגרסאות אקוסטיות, נינוחות ועירומות. התשובה, אגב, היא, חלק כן וחלק לא. יו־2 היא להקה אדירה שכל אלבום חדש שלה הוא אירוע. אבל צריך להודות שבלי הסאונד החשמלי המקורי של אדג’ והגיטרות שלו, חלק מהשירים נשמעים כמו תחליפי בשר לא משביעים. אבל כמה מהשירים מרגשים מאי פעם.
יאיר רוה
