נתנאל ברויאר מנהל דיגיטל חברת הפודטק רידיפיין מיט; משרדי חברת ההייטק נובה | צילום: בני גם זו לטובה
ההיברידי החדש בהייטק: חצי שבוע במילואים, חצי במשרד
עם תחילת המלחמה גוייסו עובדי הייטק רבים למילואים, מהם גם בכירים, חלקם ממשיכים לשרת גם היום מספר ימים בשבוע, ובשאר הזמן - עובדים. "אני משלימה עבודה בלילות. העומס מתגמד לעומת חשיבות המשימה"
כבר כמעט ארבעה חודשים שאורן דגן, סמנכ"ל השיווק של בסטארט-אפ רייזאפ (RiseUP) עובד במתכונת היברידית - שלושה עד ארבעה ימים בשבוע במילואים ויתר הזמן בעבודה. בבוקר ה-7.10 הוא הוקפץ למילואים בחיל האוויר שם הוא משרת כקצין ולאחר חודש של שירות רצוף, עם יציאות של כמה שעות להתאווררות, עבר למשמרות, כך שעכשיו הוא זמין לעבודה יומיים בשבוע.
"תמיד הייתי עושה מילואים כ-30 יום בשנה וב-7.10 פשוט כולנו הגענו ליחידה והחיים התהפכו. נוצרה סיטואציה שצריך לבנות את החיים סביב שגרת לחימה גם בקונטקסט של המילואים וגם של העבודה והמשפחה", הוא מספר. "אחד הדברים שהייתי צריך להבין די מהר הוא מהם הדברים הקריטיים שאני יכול וצריך לעשות ומה אני צריך לשחרר. זה בא לידי ביטוי בהתגייסות של הצוות ברייזאפ, כולל ההנהלה כדי לפצות כי כמוביל שיווק אני צריך להיות מאוד מעורב בדברים והפוקוס שלי הפך להיות יותר על הצוות, לעזור להם לקחת יותר תחומי אחריות במקומות שהיו שייכים לי".
למרות שהוא לא יכול להיות מעורב בפרטים הקטנים, כפי שתפקידו דורש, והיה צריך להעביר חלק מתחומי האחריות שלו, דגן לא חושש למקומו בחברה. "שאלו אותי את זה הרבה אבל אני ממש לא חושש בעיקר מכיוון שנותנים לי גב ויש המון סבלנות מבחינת החברה. האתגרים האמיתיים הם בבית. יש לי שני ילדים קטנים ואשתי שעובדת כל הזמן הזה, אז סביב זה היה לי חשוב לייצר בסיס שאפשר לחיות איתו", הוא אומר.
יעל אלקלעי, סמנכ"לית HR בחברה, שפיתחה פלטפורמת פינטק לניתוח דפוסי ההוצאות וההכנסות של משתמשים ומתן כלים לשיפור התזרים האישי, אומרת שדווקא העובדה שמדובר בחברת סטארט-אפ קטנה יחסית, עם כמאה עובדים היא ייתרון בהתמודדות עם המצב. "זה מאפשר לנו במשאבי אנוש לשמור על קשר מאוד אישי וצמוד עם כל אחד מהאנשים ולספק את המענה הטוב ביותר לכל צורך שלהם, וכם גם עם עובדים שהמנהל שלהם אינו נוכח לאורך זמן. בזכות הגודל וצורת העבודה שלנו כסטארט-אפ יכולנו להתארגן מהר על צוותים חדשים שמספקים גיבוי מלא בהעדרם של העובדים שלנו ועל הדרך גם למלא את מקומם של מנהלים בימים שהם במילואים".
כשהחלו ימי המילואים של חלק מהעובדים להתרווח הם התחילו להגיע למשרדים מתוך בחירה, אומרת אלקלעי. "הם הרגישו את הצורך הברור לחזור לאיזשהו סוג של שגרה אחרי תקופת מילואים כל כך אינטנסיבית והחלו לשלב משימות וימי עבודה עם המילואים. אנחנו מבחינתנו, עודדנו אותם להגיע כי ידענו כמה ערך יש בחזרה לסוג של שגרה עבור הנפש וכמה שחוויה קהילתית היא חשוב לשמירה על הרוח. כשראינו שהשילוב הזה אכן אפשרי עבור חלק מהאנשים שלנו, הפכנו את זה למשהו ממוסד יותר והתאמנו את הפעילות של ה-HR כך שתוכל לתמוך בשגרה כזו ביעילות. ההסתכלות על התקופה הזו, שאין לנו מושג מתי היא תסתיים, כאיזשהו עולם עבודה חדש שצריך ללמוד להתנהל בו, מאפשרת בסוף לכל הצדדים להפיק את המיטב מהתקופה המאתגרת הזאת, ובמיוחד לעובד, שצריך לשלב בין הרבה מאוד דברים".
"מסיים משמרת בצבא, ישן שעתיים ומתייצב במשרד"
ש', סמנכ"ל חומרה ופרויקטים בחברת ההייטק הבינלאומית נובה באזרחות וקצין זיק באוגדה 36 במילואים, הוקפץ בשבת השחורה למטה המבצעי בחיל האוויר ומאז נמצא במילואים. אחרי חודש וחצי אינטנסיביים הוא חזר לעשות תפקידים שמתבצעים במשמרות ולכן עכשיו, הוא מתכנן מראש את המשמרות ובשאר הזמן הוא נמצא בעבודה. המשמרות ארוכות, חלקן בשעות הלילה, אחריהן הוא ישן שעתיים ואז מתייצב לעבודה ב-10:00 בבוקר. "בסופו של דבר זה כן פוגע קצת בעבודה ומגיע על חשבון לילות והזמן האישי. בתחילת המלחמה הייתי כל הזמן בצבא ועכשיו אני בשילוב הזה. אני מעריך שאני ב-70% משרה כרגע בעבודה", הוא אומר.
המצב הזה שבו הוא לא נמצא כל הזמן בעבודה ועדיין צריך לשמור על תפוקות מצריך התמודדות שונה. "צריך להיות מאוד ממוקדים, יותר להאציל סמכויות, יותר לעבוד עם הצוות ולראות איפה אני יכול לשחרר להם דברים , באילו פרויקטים אנחנו מתמקדים ואילו פרוייקטים אנחנו משאירים. חלק מהעניין הוא גם לשתף את האחרים כדי שייקחו על עצמם חלק מהדברים ואני חייב להגיד שזה קורה, כלומר כל הצוות מחפה גם על שאר העובדים שבמילואים. שמנו את הדברים על השולחן ואנחנו לא נותנים לאירועים לנהל אותנו. אנחנו כל הזמן שואפים קדימה ומנהלים את זה קדימה, זה ניסיון שקצת מזכיר לנו את מה שלמדנו בקורונה", הוא אומר.
בניגוד לקורונה, שם רוב ההתמודדות הייתה עם מעבר לעבודה מהבית, המצב היום הוא שחלק מהאנשים מגוייסים, וגם אלה ששוחררו יודעים שהם יצטרכו כנראה לחזור. יש חוסר וודאות מאוד גדול בכל ההיבטים של החיים, אז נשאלת השאלה היא איך אפשר 'לנהל את זה קדימה' או להתכונן כשלא ידוע מה יהיה.
"החודש הראשון באמת הזכיר קצת את הקורונה, המשרדים היו ריקים ואנחנו דחקנו באנשים כן להגיע למשרד כדי להוציא אותם מאי הוודאות כי פסיכולוגית כל מי שהיה בבית היה עם תפוקה נמוכה ועם חרדה כי היה צמוד לחדשות ולסרטונים. דאגנו שאנשים יכירו את התמונה הגדולה ויידעו איפה הם בתוכה - איפה הפרוייקט עומד, מי הלקוח שמחכה מאחורה, מהם הנתונים החשובים. בנוסף אנחנו מתכננים קדימה כמה שאנחנו יכולים, משימות, עומסים, פרוייקטים שאולי צריך קבלני משנה וחשוב לא פחות, אנחנו משדרים ביזנס כרגיל", הוא אומר.
על ההתמודדות האישית עם הדואליות של הצבא - והאזרחות אמר ש' שאמנם יש הבדלים בהתנהגות אבל דווקא מבחינה פסיכולוגית הנוכחות בצבא נותנת לו הרבה יותר וודאות. "ברגע שאתה בצבא את יודע בדיוק מה קורה, את הפרטים, אתה גם מכיר את התוכניות ויודע איך נערכים קדימה. פסיכולוגית זה דווקא נותן לי עוגן טוב. המחיר הוא בעיקר העומס כי הכל כל הזמן סביב השעון וזה בא על חשבון המשפחה, התחביבים או כושר".
טלי סלמה, Head of Global Talent Acquisition בחברת נובה אומרת שלומדים לחיות עם המילואים לצד העבודה. "אנשים מבינים שהם מקבלים את הלו"ז שלהם לשבוע, יודעים מה הם צריכים לתת לקצין שיבוצים שלהם על פי הלו"ז ובתוך הארגון הם יודעים מה צריך להידחות ומנהלים דיאלוג. אנחנו מאוד סומכים על האנשים שלנו ויודעים שאף אחד לא לוקח את זה למקומות של ניצול. אם אנשים עבדו לילה במילואים אז הם לא מתחילים לעבוד ב-9 בבוקר אלא ב-12 או אחת. בסופו של דבר זה ווין ווין ואני חושבת שזה נובע מרמת המחוייבות הגבוהה והאחריות האישית והמקצועית, הראייה הרחבה וההבנה של הביזנס כי אנחנו בסופו של דבר חברה עסקית גלובלית".
הקושי המשמעותי, מעבר לניהול העובדים והמנהלים שמשלבים בין עבודה למילואים, הוא חוסר הוודאות. "בסוף, זה לא שיש איזשהו סוף נראה לעין. אנשים שהשתחררו אמרו לי 'אני עומד להשתחרר אבל במאי אני מתגייס שוב'. אנחנו מנסים בתקופת הביניים הזאת לנסות לראות איפה אנחנו ביחס לתוכניות העסקיות, מוודאים שהיעדים שסימנו לנו גם הושגו ואם צריך מסיטים כוח אדם ומשאבים. אנחנו חברה גלובלית, אז נכון שחלק גדול מקו המוצרים נמצא פה אבל יש לנו עוד שתי יחידות בגרמניה וארה"ב שממשיכות לעבוד במלוא הכוח".
המחוייבות והאחריות של העובדים היא זו שגורמת לכך שמודל העבודה החדש הזה מצליח. "אף אחד לא נעלם. אנשים מבינים לחלוטין את האיזון וגם אם הם נדרשים למשמרות אז הם משתדלים לקחת את זה בשישי-שבת על חשבון הזמן הפרטי שלהם. האוטונומיה שיש לעובדים ולמנהלים פה הוכיחה את עצמה. אנחנו חברה גלובלית עם יעדים עסקיים, זה לא שאנחנו קמים בבוקר ואומרים 'טוב, מה קורה היום', לכל אחד נורא ברור מה התוכניות, איך זה מתקדם בתוך השנה והתכנון הזה גם אפשר לנו לדעת מספיק זמן מראש מי זמין מתי ואיפה", היא אומרה.
"קודמתי לתפקיד חדש בעבודה תוך כדי מילואים"
נתנאל ברויאר קיבל בינואר, במהלך המלחמה, קידום לתפקיד מנהל דיגיטל בחברת Redefine Meat כאשר היה מגוייס כבר מתחילת דצמבר. הוא קמב"צ בחטיבת הצנחנים בחטיבה 35, תפקיד "בהתחלה הייתי צריך ללמוד את התפקיד כי התחלתי תפקיד חדש שלא עשיתי בסדיר ולכן הגעתי לשבועיים של משמרות לילה מחמש אחר הצהריים. אחרי שבועיים התחלתי לשלב במודל של משמרות. לדוגמא, ראשון בבוקר בצבא שני בבוקר בעבודה ואז מחמש מתחיל משמרת ערב בצבא, שלישי בוקר בצבא, רביעי במשרד ואז סופ"ש במילואים. יש לי גם אפשרות לעבוד בבוקר מרחוק עד חמש, עבודה היברידית ואז בצבא אני נמצא פיזית במשמרת", הוא מספר.
השילוב הזה הוא מאתגר אבל ברויאר אומר שהיה לו חשוב לקחת חלק בצבא וגם בעבודה הוא לא רצה לוותר על אף אחד מהם. "ההודעה על הקידום שלי הגיעה במקביל להודעה על הגיוס למילואים כך שהייתי צריך להצליח ללמוד במקביל תפקיד חדש במילואים וגם תחומי אחריות במשרד. בנוסף, צריך להצליח לתמרן גם עם החיים האישיים ולשמור על האיזון בין הכל. אין ספק שזה מאתגר. בצבא אתה חלק ממערך לוחם ואתה תורם איפה שצריך ואז אתה מגיע הביתה וצריך לשמור על זוגיות בריאה וטובה ובעבודה לתת את השירות הטוב ביותר, תוך כדי למידה. בהחלט לא קל. בעבודה תמכו מאד, כל הזמן התקשרו ושאלו מה אני צריך, הרגשתי איכפתיות גדולה מהצוות, מההנהלה", הוא אומר.
הדרך להתמודד עם עובדים מגוייסים באופן מלא או חלקי ועם חוסר הוודאות היא גמישות, אומרת דורית כספי סמנכ"ל משאבי אנוש חברת הפודטק Redefine Meat . "הדבר מצריך מהארגון התארגנות מחדש, גמישות והרבה יצירתיות. למשל, במפעל הבוטיק שלנו ברחובות, שהוא מפעל יצרני אשר מחויי בלעמוד ביעדי תפוקה ואשר כרבע מאנשיו גויסו למילואים, שיבצנו מתנדבים ומתנדבות מהמטה על מנת שנצליח לעמוד ביעדי הייצור וכך יצא, שכלכלנים, אנשי שיווק, מדענים וחברי הנהלה לקחו חלק במאמץ הייצור וקיבלו גם הצצה מעניינת לעבודה בקווים, זווית שלא הכירו וגם חוויה שלא ישכחו", היא אומרת.
המחיר של שגרת העבודה הזו נגבה מכולם: העובד שמדלג בין שני עולמות מאוד שונים, הקולגות שנדרשים לגבות ולחלוק את עומס העבודה שנוצר וגם של הארגון שמתאים את הציפיות שלו ליכולות בשטח. "היום אנחנו מרגישים קצת התאוששות אצל המילואימניקים ששבו לעבודה מלאה במשק, אבל לוקחים בחשבון שעוד לא סיימנו עם הלחימה ובכל רגע נתון המצב יכול להשתנות", אומרת כספי.
"פותחת מחשב בלילות"
טל מלכן, Head of Operations בחברת באפ טכנולוגיות, שפיתחה פלטפורמה לניהול מועדון לקוחות לגיימרים, גם כן מבצעת במילואים תפקיד שלא ביצעה לפני כן. היא משרתת בחיל האוויר כעוזרת של מפקד היחידה לשיתוף פעולה ועושה בממוצע שלוש פעמים בשבוע מילואים. בימים של מילואים היא פותחת מחשב ועובדת בלילות. כמות ימי המילואים משתנה בהתאם לעומסים בצבא ובעבודה והיא מנסה לתת כמה שיותר בשני המקומות מבלי לפגוע בעבודה. "למרות העומס שזה יוצר, המשימה, המטרה היא גדולה וחשובה ולכן העומס שנוצר מתגמד לעומת חשיבות המשימה", היא אומרת.
"כשהתקשרו לבקש שאצטרף ליחידה הזו למילואים, יחידה בה לא שירתתי לפני, לא היה לי ספק שאני מתייצבת באותו הרגע - אם צריך את עזרתי אז אני שם. אני חושבת שזה מאוד מובהק לכולם, וכמובן לפורום ההנהלה בחברה שאם אנחנו יכולים לסייע במילואים זו חובתנו. יש עוד מספר אנשים (כולל פורום ההנהלה ומייסדי החברה) שמתחילת הלחימה משלבים בין העבודה בבאפ, לבין המילואים, אז השילוב מרגיש מאוד טבעי ונכון.
יש ימים של עומס משמעותי, כי אני מצפה מעצמי להצליח להיות 100% בשני המקומות. יש ימים שאני בדיונים ביחידה ובמקביל משלבת בין שיחות עבודה, ויש הרבה ימים שאני חוזרת מהמילואים בלילה ומשלימה את המשימות שלי בעבודה עד שעות מאוד מאוחרות. מבחינתי זה המעט שאני יכולה לתת מעצמי, אין פה בכלל שאלה", היא אומרת.