מאמן העבר מסביר: כך פפ גווארדיולה שינה את הכדורגל

בשנות ה-90 גארי מונק היה בלם בליגות הנמוכות של אנגליה בשש קבוצות שונות עד שהגיע לסוונסי סיטי - שם מצא את התפקיד האידיאלי עבורו: בלם מניע כדור בקבוצה שמבססת את משחקה על מסירות קצרות. הוא שיחק בסוונסי מ-2004 עד 2014 ועלה איתה מהליגה הרביעית עד לפרמיירליג. הוא מונה לתפקיד המנג'ר של הקבוצה ב-2014 אחרי שזו פיטרה את מיכאל לאודרופ.

בתפקיד החדש הראה פוטנציאל עצום, הוביל את סוונסי למיקום הגבוה ביותר שלה בהיסטוריה (מקום 8 בפרמיירליג) והיה המנג'ר היעיל ביותר בליגה בכל מה שקשור להשגת נקודות ביחס לתקציב קבוצתו.

מונק עבד מאז בלידס יונייטד, מידלסבורו, בירמינגהאם סיטי ושפילד וונסדיי. ב-6 ביוני יעביר הרצאה למאמנים ישראלים במסגרת שיתוף הפעולה שלו עם ניר לוין, מאמן כדורגל ישראלי צעיר באקדמיה של ברייטון. ההרצאה תתקיים באתר של ניר לוין (coachnir.com) שכבר אירח אנשי כדורגל אנגלים ידועים, בהם טוני קאר - מנהל האקדמיה המיתולוגי של ווסטהאם, פול מקגינס - מנהל האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד, ופיטר סטורגס - המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות באנגליה.

לקראת ההרצאה שלו, מונק דיבר עם כלכליסט על האבולוציה של הכדורגל וההשפעה של פפ גווארדיולה על הכדורגל האנגלי בפרט והכדורגל בכלל. אלו חלק מהתובנות שלו.

1. הכדורגל הרבה יותר מהיר ויהיה הרבה יותר מהיר

"אם תסתכלו על משחק מלפני 10 שנים, הוא ייראה לכם איטי. הכדורגל כיום הרבה יותר מהיר בעיקר כי השחקנים הרבה יותר אתלטים. בזכות הטכנולוגיה, בזכות מדעי הספורט שעברו אבולוציה, השחקנים כיום הם אתלטים שונים לחלוטין מאשר היו לפני עשור. הם יותר מהירים, הם יותר חזקים, הם יותר זריזים - ולכן הכדורגל הרבה יותר מהיר. השחקנים כיום צריכים את המהירות ואת הפיזיות הזו כדי לבצע פעולות בסיסיות לכדורגל היום כמו לחץ גבוה, לחץ לאורך זמן רב, לחץ כתגובה וכו'.

בגלל השינויים במשחק, האימונים היו חייבים להשתנות. המאמנים שאימצו את הטכנולוגיה ומדעי הספורט יכולים לייצר קבוצה שנעה הרבה יותר מהר על המגרש. בגלל המדע והטכנולוגיה והמתודות אפשר להתאמן על זה על בסיס יומי. לבנות את האימונים שיהיו הרבה יותר מדויקים והרבה יותר דומים למשחקים. אגב, זה לא רק בכדורגל כמובן. טכנולוגיה משתנה ומתפתחת כל הזמן. למשל, ה-AI מתפתחת בצורה מהירה ומשפיעה כבר על המיינסטרים. אני בטוח שבעוד 10 שנים אנחנו נשב כאן ונדבר על איך הכל נראה לנו איטי מאוד בכדורגל של לפני 10 שנים".

פפ גווארדיולה | צילום: איי פי

2. הטקטיקות לא באמת משתנות

"למרות השינויים במהירות, הגיאומטריה של המגרש לא ממש משתנה. הכדורגל הוא כדורגל. הטקטיקות הן אותן הטקטיקות. הכדורגל הוא מטוטלת. בשנות השמונים והתשעים הכדורגל האיטלקי היה המוביל בעולם. זה היה כדורגל ברמה הגבוהה ביותר - בשנות התשעים ועד שנות האלפיים המוקדמות שיחקו כדורגל מאוד הגנתי, מאוד סגור. בסריה A היו המועדונים הכי גדולים בעולם, עם השחקנים הכי טובים בעולם - מי לא זוכר את מילאן של רוד חוליט, מרקו ואן באסטן ופרנק רייקרד - ואת הסגנון הזה כולם רצו לחקות, בכל העולם.

"אני זוכר שצפיתי בפרנקו בארזי ופאולו מאלדיני ואמרתי, 'אני רוצה להיות כמוהם'. עכשיו, זה לא שלא היה כדורגל מבוסס תנועה והנעת כדור - את זה ראינו שולט בשנות השישים והשבעים עם הולנד ואייאקס של יוהן קרויף, אבל זה לא היה הכדורגל המוביל בשנות ה-90.

"איטליה בסופו של דבר איבדה ההובלה לאנגליה ואז לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000, ברצלונה של גווארדיולה עם צ'אבי, אנדרס אינייסטה, סרג'יו בוסקטס וליאו מסי שינו את המשחק. הם הביאו למיינסטרים את הלחץ, את ההחזקה הקיצונית בכדור, את הקצב הגבוה של המסירות, ומאז כולם רוצים להיות הגיבורים במשחק. היוזמים, התוקפים. במנצ'סטר סיטי, בפרמיירליג, זה עלה רמה".

3. התהליך באנגליה הואץ בזכות פפ

"ראיתי את השינוי המאסיבי מעמדת הבלם של סוונסי. עלינו ליגות באנגליה עם כדורגל שמבוסס הרבה מאוד על הנעת כדור על הדשא, משחק מסירות והחזקת כדור. באנגליה לא היו הרבה קבוצות ששיחקו ככה, בטח לא בליגות הנמוכות, וזה היה היתרון היחסי שלנו.

"גם כשעלינו לפרמיירליג היינו מועדון קטן מאוד עם תקציב קטן מאוד ביחס ליריבות ונשארנו בליגה כמה שנים בעיקר כי שיחקנו בסגנון שלא הרבה שיחקו בו. אני זוכר ששיחקנו נגד מנצ'סטר סיטי ובסוף המשחק ניגש אליי וינסנט קומפאני ואמר לי 'וואו, היה לנו מזל שניצחנו. אתם הייתם טובים יותר'. ברצלונה של פפ שינתה את מה שקבוצות רוצות לעשות. ואז כולם באנגליה התחילו לשנות את הסגנון ולשחק את הכדורגל שלנו: משחק מסירות קצרות, לחץ גבוה - ולכן איבדנו את היתרון שלנו. היינו עניים, קבוצת קטנה עם תקציב קטן, לא הצלחנו להתמודד עם הקבוצות האחרות כי היו להן שחקנים טובים יותר ששיחקו כמונו. כיום כבר זה נעשה עם שחקנים הרבה יותר מהירים וזריזים והרמה של הכדורגל הזה ספציפית עלתה מאוד. ההגעה של גווארדיולה לפרמיירליג, האיצה את התהליך הזה".

4. אנחנו בוחנים כישרונות אחרת

"התהליך הזה השפיע על האופן שבו אנחנו בוחנים אם שחקן הוא טוב או לא. כיום, כשאתה בוחן בלם - הדבר הראשון שאתה בודק זה כמה טוב הוא עם הכדור. אתה שואל, 'האם הוא יודע לכדרר טוב? האם הוא רץ טוב עם הכדור קדימה? האם הוא מוסר טוב? האם הוא שומר טוב על הכדור?' וכו'. מה שפחות בוחנים זה איך הוא בהגנה. אם השחקן מעולה באחד על אחד, שומר טוב על הרחבה, מונע שערים עם הגוף שלו, יודע איפה ואיך לעמוד, טוב בתאקלים אבל לא טוב עם הכדור ברגליים - אז הוא כנראה לא יהיה טוב מספיק לרמה הגבוהה. ואת זה כל ילד שמשחק כדורגל יודע. היום ילדים ושחקנים רוצים להתאמן עם הכדור כל הזמן. הם פחות רוצים להתאמן בהגנה".

5. הגנה זו עדיין אומנות

"אני הייתי בלם כי ממש אהבתי להיות בלם ולעשות הגנה. אהבתי להתמודד מול שחקנים טובים ממני, לבחון איך אני יכול לנצח אותם בכל זאת. איך אני מתמודד עם העובדה שהם מהירים וזריזים ממני וכו'. הגנה דורשת ממך סט כישורים ספיצפי שאין לכל אחד - ולא צריך לשים אותך בהגנה רק כי אתה גרוע בהתקפה, צריך לשים אותך בהגנה כי אתה טוב בזה.

"לצערי אני רואה שבגלל האבולוציה של המשחק, כבר לא מייצרים שחקני הגנה עם סט הכישורים המתאים להגנה. כשאימנתי במידלסבורו שאלתי בלם 'מה אתה הולך לעשות בסופ"ש נגד חלוץ שמשחק הראש שלו נהדר'. הוא ענה לי, 'אני אנסה לקפוץ גבוה יותר ממנו ולזכות בכדור'. אז אמרתי לו, 'זה נחמד אבל איך בדיוק תעשה את זה? בחנת איך השחקן הזה נע על המגרש? איך הוא רץ? מתי הוא מתרומם? איך הגוף שלו נראה כשהוא קופץ כדי לזכור בכדור?'. 'לא', הוא ענה לי. 'אני אגיע נחוש יותר ואנסה לזכות בכל כדור גובה מולו'. וזה היה בלם בסגל נבחרת אנגליה. כישרון מאוד גדול. החשיבה שלו היתה בעיקר - איך הוא תורם להנעת הכדור ולהתקפה. אגב, זה אותו דבר עם שוערים. אם שוער מעולה בעצירת בעיטות אבל גרוע מאוד במשחק הרגל, לא נתפוס ממנו שוער טוב. זו פשוט האמת כיום".

6. הכדורגל יהפוך ליותר התקפי

"האבולוציה במשחק השתנתה הרבה בגלל התפיסה הרווחת שכדורגל הוא בידור. אנשים רוצים לראות משחק התקפי. שינויי החוקה - כמעט כולם - הפכו את המשחק להתקפי יותר ובליגות וברשויות הכדורגל כל הזמן חושבים איך מייצרים יותר בידור על המגרש. ובידור זה יותר שערים והזדמנויות. אז כולם הולכים לכיוון הזה. לדעתי אנחנו נראה התקפות שהופכות לטובות יותר והגנות שהופכות לגרועות יותר. אנחנו נראה הרבה יותר בלמים התקפיים, מגנים שלא עושים הגנה בכלל ואפילו שוערים שממוקדים יותר בהתקפה מאשר בהגנה על השער. אנחנו כבר רואים את זה".

7. הקבוצות יותר מסודרות

"בכדורגל היום, בכל הליגות, בכל הרמות, הקבוצות מעולם לא היו יותר מאורגנות. קבוצות מבינות שכדי לקיים מערך לחץ יעיל, צריך להיות בעמדות מסוימות בהתקפה ולתקוף את הכדור במקרה של איבוד. אז באמת, מעולם הקבוצות לא היו מסודרות יותר טקטית - בהגנה ובהתקפה. בשנות ה-90 וה-2000 למנצ'סטר יונייטד היו משחקים קשוחים אבל היו לה גם משחקים מאוד קלים עם הרבה מאוד שטח שהיתה יכולה לשחק בו. כיום, בעיקר בפרמיירליג אבל גם בגביעים, פשוט אין יותר משחקים קלים. כל קבוצה מאורגנת הרבה יותר טוב מפעם. השטחים בין ההגנה לקישור, ובין הקישור להתקפה מצומצמים מאוד. קשה הרבה יותר לפרק ארגון של קבוצה, לשבור קווי הגנה. סטטיסטית, אנחנו רואים שרוב השערים מגיעים מטעויות, משחק מעבר ומצבים נייחים - כמעט ואין התקפה מסודרת בה שחקן מרים מהקו ושחקן עולה לנגיחה וכובש מעל שחקן הגנה".

8. השחקנים מאבדים עצמאות

"בגלל הסדר בכדורגל, הדור הנוכחי של השחקנים ודור העתיד רגילים מאוד לאימונים טקטיים וחשיבה אנליטית. ולצערי, הרבה פעמים הם יסתכלו עליך במהלך המשחק בשביל לראות שהם בסדר. השחקנים כיום יכולים לעבד הרבה יותר מידע ולעשות את זה הרבה יותר מהר. הם מבינים את המיקום שלהם ואת התפקיד שלהם בתוך הטקטיקה הקבוצתית הרבה יותר טוב מאי פעם, אבל אני חושב שאנחנו רואים שגם ברמות הגבוהות ביותר יש שחקנים שפשוט לא חושבים בעצמם במהלך המשחקים. זה כאילו שצריך להגיד להם מה לעשות כל הזמן, צריך להגיד להם למה לצפות ומה לעשות במקומות וזמנים ספציפיים. אני חושב שזה מאוד חשוב ששחקנים ילמדו לקבל החלטות בעצמם. יקראו את המצב, את השטח סביבם, ויגיבו. יאלתרו. השחקנים הכי טובים עושים את זה. הם לומדים את הסיטואציה מהר ואז מקבלים את ההחלטה שתסייע לקבוצה שלהם לנצח - אפילו אם זה בניגוד למה שהמאמן דרש או ביקש. השחקנים הכי טובים בעולם עושים את זה אבל בליגות הנמוכות זה קורה פחות.

"כמאמן זה מתסכל. הייתי יכול להגיע לחדר ההלבשה במחצית ולשאול שחקן מה הוא חושב על סיטואציה מסוימת שהיתה במשחק. ואז הוא יגיד לי את הדבר הנכון למרות שעל המגרש הוא לא עשה את הדבר הנכון. וזה מתסכל. קרה לי שאמרתי לשחקן 'למה לא עשית את מה שאמרת שצריך לעשות? אתה במשחק, אתה מרגיש את המשחק, אתה יכול לקבל החלטה טוב יותר ממני' . ואז התשובה היתה, 'זו לא היתה החלטה שחשבתי שאני צריך לקבל'. השחקן הזה חיכה כל החיים שמאמנים יקבלו החלטות עבורו.

"עכשיו, האחריות שלי כמאמן זה שהם יתאמנו בצורה כזו שהם ירגישו שהם יכולים לקבל את ההחלטה הנכונה באותו הרגע - בלי קשר למה שהמאמן רוצה. זה אומר שצריך לשים אותם בסיטואציות באימון, להגיד להם 'זה המבנה, זה מה שאנחנו רוצים שתעשו, אבל תראו את כל האופציות האחרות שאתם יכולים לחשוב עליהן'. זה אומר שהמאמן צריך חזון ולרדת לפרטי-פרטים. לייצר לשחקן 20-30 תסריטים למשחק, להדריך אותו באימון, לתת פידבק כל הזמן. זה הרבה יותר עבודה למאמן. אבל, כאמור, השחקנים כיום יכולים לקלוט הרבה יותר מידע, לעבד הרבה יותר נתונים. והמאמנים, כמובן, חייבים לעבוד הרבה יותר כדי להגיע לרזולוציות גבוהות יותר, כדי לעשות אימונים יותר מדויקים, כדי לקבל החלטות יותר נכונות. זה לא סתם שהצוות המקצועי של מנצ'סטר סיטי מורכב מכל כך הרבה מאמנים ואנשי מקצוע. הם שם כדי לעשות את העבודה ההכרחית כדי לשחק את הסגנון הזה שסיטי משחקת בו".

9. יהיו הרבה יותר מאמנים בכל צוות

"בעתיד, אני משער, שאנחנו נראה צוותים מקצועיים הרבה יותר גדולים - בגלל הדרישה הזו ליותר ספספיקציה ואינפורמציה. נראה לדעתי צוותים בסגנון NFL, מאמנים מומחים ועבודה על 'יחידות': מאמנים שיתמחו באימון יחידות הגנה, או אימון יחידות שחקני כנף, יחידות חלוצים ויחידות קשרים. זו האבולוציה. אני די בטוח שעוד 10 שנים לרוב המועדונים יהיה מאמן הגנתי או מתאם הגנתי, מאמן הגנה המומחה למצבים נייחים, מאמן מצבים נייחים התקפיים וכו'".

10. מה שהיה הוא שיהיה. עם שינויים קטנים

"כשהייתי שחקן צעיר בסאות'המפטון היה לנו משחק ידידות נגד סווינדון, אותה אימן גלן הודל כמאמן-שחקן. הוא עשה בסווינדון מה שמנצ'סטר סיטי של פפ עושים עכשיו: שלושה בלמים, שחקני הכנף שיחקו באמצע, לא בכנף. הבלמים הלכו לכנפים. בלם אחד תיפקד כקשר בהתקפה. הם עשו לחץ. אמרתי לעצמי אז 'וואו, זה מרגש!'. אבל אז זה לא תפס. פפ הגיע לפרמיירליג, עשה את השינויים שלו, הוסיף את הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל, ואנחנו רואים שהרעיון הטקטי הזה יוצא לפועל נהדר.

"לדעתי זה אומר שפפ הוא לא רק מוח טקטי נהדר - אלא בעיקר איש שיכול לגרום לאחרים להוציא את החזון שלו לפועל. הוא עושה את זה עם הכנה מעולה אבל גם חיבור לשחקנים. האווירה שהוא מייצר בארגון - זה המפתח. וזה בעצם מה שאני הכי נהנה לראות - את המועדונים בהם האווירה טובה. הקבוצות בהן החיבור בין השחקנים טוב. אני אוהב לראות איך הם מגיבים להפסדים, את הקשר בין השחקנים, את שפת הגוף שלהם אחרי משחקים. הקבוצות הטובות ביותר בהיסטוריה היו טובות בגלל האווירה - לא בגלל המוח הטקטי של המאמן שלהן".

11. חייבים זרים בשביל אבולוציה

"אין ספק בכלל שהאבולוציה של הכדורגל האנגלי הואצה בגלל ריבוי המאמנים הזרים שהגיעו לכאן. השחקנים הזרים שאני שיחקתי איתם מאוד השפיעו עליי וגם למדתי מהם הרבה. אחרי הפרישה ממשחק טסתי להשתלמויות, דיברתי עם הרבה מאוד מאמנים אחרים, ראיתי הרבה כדורגל לא אנגלי. בוודאות אני יכול לומר שהמאמנים הזרים הגיעו לאנגליה מפותחים יותר בכל מה שקשור להכנה טקטית, מקצועית וגופנית. המאמנים הבריטים סוגרים את הפער הזה ומביאים איכויות מנטליות שאין למאמנים זרים - סוג של אינטנסיביות ומוסר עבודה אחר. צריך לעשות מיקס בין השניים. וחייבים להכניס את האישיות שלך לתפקיד. זה אומר כן לצאת מאזור הנוחות שלך. למשל, האם היה לי את האומץ לנסות דברים שחשבתי שאני צריך לנסות? לא תמיד. פפ תמיד ינסה. האם זה בזכות הסיטואציה שלו במועדון? אולי. אבל אם הוא מנסה, אין סיבה שמאמנים אחרים לא ינסו. צריך אומץ, צריך יכולות תקשורת וצריך להיות אמיתיים. אי אפשר לנסות להיות בעל אישיות אחרת כשאתה מאמן. אתה חייב להצליח או להיכשל כעצמך".