שוק חופשי הוא מסוכן למשרד הבריאות

הממשלה הנוכחית מרבה לדבר על הצורך בהסרת חסמים ועל ביטול רגולציה קיימת. מאחורי רבות מאמירות אלו עומד פורום קהלת, שרק לאחרונה הפך למוקצה בעיני רבים בציבור, אך במשך שנים רבות פעל מאחורי הקלעים וקידם רפורמות שונות.

מאז תחילת כהונת הממשלה ניתן לראות שאלו לא רק סיסמאות. שר התקשורת, שלמה קרעי, מקדם למשל את הרפורמה שלו בשוק התקשורת שעיקרה הוא שימוש ברגולציה ככלי פוליטי. כפי שכתב שוקי טאוסיג, עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית": "התקשורת תעוצב מחדש ברוח פורום קהלת: שוק חופשי למי שאתנו, רגולציה למי שנגדנו". בינתיים הרפורמה של השר קרעי נבלמה אבל הוא לא היחיד. חוק ההסדרים כולל שלל סעיפים שמטרתם היא לכאורה לזרז הליכי תכנון ובפועל פירושם פחות פיקוח. למשל סעיף המדיח את נציגי המשרד להגנת הסביבה ממוסדות התכנון והחלפתם ביועצים במכרז, ויצירת מסלול מהיר ונטול מנגנוני פיקוח ובקרה לתוכניות לתשתיות לאומיות. המגמה הכללית ברורה: פחות פיקוח של "פקידים" ואנשי מקצוע נטולי פניות, יותר משקל לאינטרסים מסחריים ופוליטיים.

מה עלול לקרות אם הבוז והאיבה לדרג המקצועי ולרגולציה, שמפגינה הממשלה הנוכחית, יגיעו גם למשרד הבריאות? גם אם יש מי שמאמינים ששירות ציבורי הוא מסורבל ובזבזני, הרי שבתחום הבריאות הוכח ששוק חופשי אינו הפתרון היעיל וכי נדרשת רגולציה משמעותית מצד המדינה. חוקרים מצאו כי מדינות שלא מפעילות רגולציה ופיקוח כראוי, ושיש בהן מערכות בריאות פרטיות חזקות, נוטות להוציא יותר על בריאות מבלי שהדבר משפר את בריאות תושביהן. להיפך, במדינות אלו חולים יותר ומתים בגיל צעיר יותר.

הבעיה היא שכבר כיום משרד הבריאות הוא רגולטור חלש, שלא מצליח לפקח כראוי ולהגן על הזכות לבריאות של הציבור מפני גופים חזקים ובעלי אינטרסים. אם המגמה האנטי-רגולטורית תגיע גם אליו – בהנחה שיהיה בסופו של דבר שר מתפקד למשרד – התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה בבריאות הציבור, ובפרט באוכלוסיות מוחלשות ומודרות ובהן תושבי הפריפריה הגיאוגרפית-חברתית.

דו"ח שפרסמנו לאחרונה סוקר שורה ארוכה של תחומים שבהם המשרד נרתע מלהפעיל את כובד משקלו כרגולטור. למשל, המשרד אינו דורש שקיפות תקציבית מקופות החולים ולמעשה מתנער מאחריותו לוודא שהכספים שהועברו להן עבור שיפור השירותים בפריפריה אכן מושקעים שם. הוא גם נמנע בעקביות מלקבוע קריטריונים מחייבים לזמן המתנה ולמרחק נסיעה לקבלת טיפול. התוצאה הידועה היא דחיקת מטופלים בעלי אמצעים לרפואה פרטית, וכן פערים בלתי נסבלים בין המרכז לפריפריה בנגישות לשירותי הבריאות, המגדילים עוד יותר את אי השוויון בבריאות.

הפגיעה בשוויון מוחמרת גם בשל נרפות רגולטורית המאפשרת לרפואה הפרטית להמשיך לשגשג ולהתפתח, תוך שהיא זולגת אל המערכת הציבורית ומחלישה אותה. כניעה לעמדות ליברטריאניות, המעדיפות את השוק החופשי על פני אספקת שירותים על ידי הממשלה, תביא לא רק להחלשה נוספת של משרד הבריאות כרגולטור אלא גם להתחזקות השוק הפרטי. למשל, הרחבת שירותים פרטיים בבתי החולים הציבוריים ובקופות החולים, מה שיוביל להידרדרות הרפואה הציבורית. בנוסף, פחות רגולציה פירושו פחות בקרה על איכות הטיפול, פחות בקרה על תרופות, ופחות בקרה על אי ביצוע פעולות מיותרות מבחינה רפואית למטרת רווח בסקטור הפרטי – ואלה רק כמה דוגמאות.

חשוב להבין שרגולטור חלש בעצם משרת את החזק. כאשר מדובר בבריאות, המחיר עלול להיות חיי אדם. למרות ואולי דווקא בגלל רוח קהלת הנושבת בממשלה, על משרד הבריאות לחולל שינוי דרסטי בתפישתו את תפקידו כרגולטור, ולנטוש את נטייתו לגרור רגליים ולהימנע מעימותים עם גופים חזקים. עליו לפעול באופן אקטיבי נגד התחזקות הרפואה הפרטית ונגד זליגתה לתוך הרפואה הציבורית, ליישם פיקוח אפקטיבי על קופות החולים שיוביל בין היתר לצמצום הפערים בבריאות, ולעמוד איתן מול חברות התרופות. הזכות לבריאות של כולנו תלויה בכך.

נילי אלכסנדרוביץ' היא עו"ד העובדת כרכזת סנגור לשוויון במערכת הבריאות במחלקת מדיניות בריאות בישראל בעמותת רופאים לזכויות אדם