ולמרות הכל - האופטימיות של הישראלים נשמרת

הקוראים זוכרים ודאי את הטור שכתבתי במדור זה רק בשבוע שעבר – בו עסקתי במדד אמון הצרכנים בישראל והערכתי כי בציבור כאן מושרשת אופטימיות בסיסית, הגורמת לו להעריך כי גם אם המצב הכלכלי יורע מאוד, ההשלכות האישיות תהיינה קטנות בהרבה.

לא ידעתי בעת כתיבת השורות הללו כי כעבור יומיים שלושה יפורסם הסקר ה-11 במספר של מדד האושר העולמי ויתברר כי ישראל קפצה בשנה שעברה 5 מקומות מהמקום התשיעי למקום הרביעי בעולם. ישראל, זו שגרה במזרח התיכון, כן?

כן, אנחנו בין ארבע המדינות המאושרות בעולם. מלחמה? טרור? אלימות? יוקר מחיה? פוליטיקה? דת ומדינה? בחירות רודפות בחירות? עזבו אתכם משטויות – אופטימיות בסיסית, אמרנו.

כמו שכתבתי לפני שבוע – אנחנו מסתפקים במועט.

מבחינה זו, יהיה מאוד מעניין לראות את הדירוג של השנה הבאה. האם המדינה הרביעית באושרה בעולם תסתדר גם עם הרפורמה המשפטית? זה כבר יכול להיות מבחן מאתגר יותר.

הגדרת האושר נתונה לפרשנות אובייקטיבית וכמובן אופן המדידה וזמינות הנתונים משפיעים על התוצאות. ובכל זאת, כבוד...

אז מה בודקים, בעצם? שישה פרמטרים. תמיכה חברתית, הכנסה, בריאות, תחושת חופש, נדיבות והיעדר שחיתות. ברור שמדידה של תחושות אינה מדע מדויק אבל חותרים לשם. הממשלות, מסתבר, משתמשות בתוצאות הללו כדי להתאים את מדיניותן ולדאוג שהאוכלוסייה תישאר שמחה. שמחה מתורגמת בתורה לתחושת רווחה. הנה, הכנסתי גם את ההיבט המקרו-כלכלי לעסק. לא התאפקתי...

ומי בעשירייה הראשונה? פינלנד (מנוי של קבע בפסגה), דנמרק, איסלנד (כלומר – קור לא מונע אושר...), ישראל (מה היא עושה כאן?) הולנד, שבדיה, נורבגיה, שוויץ, לוקסמבורג (חוזרים לשגרה) וניו-זילנד (נציגות לאוקיאניה צריך הרי). יודעים מה הרשימה הזו מזכירה לי? את זה שבספורט צירפו אותנו לאירופה – רק כי באסיה סגרו את הדלת. מה הם קשורים? ודאי שואלים כעת במדינות הנורדיות שקוראות את הדו"ח. לכו תסבירו להם שאפילו זה שדרך הערוץ האירופי לא הגענו לאף מונדיאל, או יורו, לא פגם בתחושות האושר שלנו.

אבל בניון אמר שאולי השנה – ואם כן, מי יודע אם לא נקפוץ לפסגת המצעד בשנה הבאה.

ודרך אגב, מה קורה בליטא? זו קפצה 30 מקומות בתוך 5 שנים ונכנסה ל-top 20.

מה מעניין ברשימה הזו? מי לדעתכם מתוכן נמצאת ב-20 המדינות הגדולות ביותר מבחינה כלכלית? אף לא אחת. אוסטרליה, קנדה, ארה"ב הגדולה ובריטניה מאיישות רק את העשירייה השנייה. כלומר, לא צריכים להיות כלכלה גדולה כדי להיות מאושרים.

ומה עוד ניתן ללמוד? עורכי המדד מדגישים ובצדק כי כשמשקי הבית דיברו על שביעות הרצון שלהם ברמה הרגשית ומהחיים בכלל – הם לא הושפעו מי יודע מה משלוש שנות הקורונה. העולם כמעט עצר מלכת – החיוך נשאר על הפנים. מספר התחושות האופטימיות שנצפו היה ונשאר כפול ממספר התחושות הפסימיות.

אנשים חשו שהחברה (ואולי גם הממשלות) תומכות בהם.

ולסיום, מסר חשוב מאוד עולה מהתוצאות גם לשוקי ההון. בסופו של יום, שביעות הרצון של משקי הבית והציבור הרחב תתבטא גם בהוצאותיהם ואלו יניעו את הפעילות הכלכלית. בשנים האחרונות התרחשו משברים חזקים, תכופים וחופפים יותר. בעוד הקורונה נשמעת, תופפו תופי הקרב באוקראינה. בעוד סין מקרטעת, התעמתו להן מפיקות וצרכניות הנפט. הגלובליזציה סופגת מכה אחר מכה. ואצלנו היו בחירות חופפות...

ולמרות שמשבר רודף משבר, הציבור הגלובלי מראה חסינות יוצאת דופן. ככל שזו תימשך ותבסס כאמור את הצמיחה הכלכלית – ניתן לצפות כי גם שוקי ההון, המשקפים צמיחה זו לאורך זמן, יצאו נשכרים מכך.

רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות