הרבה מסי, וגם קצת מזל: 8 הערות על אחד המשחקים המרגשים בהיסטוריה

1. בכדורגל המודרני כ-50% מהשערים מובקעים בזכות "מזל". "מזל" מוגדר על ידי הסטטיסטיקאים כמשהו שלא קשור לכישורים של הכובש או המבשל. טעות של בלם, טעות של שופט, כדור שקופץ טיפה מוזר על הדשא, כדור שפוגע בשחקן יריב ונכנס לשער וכו'. בקיצור, מזל. או פורס מז'ור.

זה לא שארגנטינה זכתה במונדיאל בגלל מזל. ממש לא. מדובר בחבורה של לוחמים שיודעים בדיוק את המשמעות של הדבר שעליו הם נלחמים ובזכות מאמן מצוין יודעים בדיוק איך להילחם. האסטרטגיה שלהם היתה מאוד ברורה בשנים האחרונות: יש להם את ליאו מסי - שחקן היסטורי וחד פעמי - וצריך למקסם את היכולות שלו. וזה מה שעשו.

אבל הם נהנו גם ממזל. למשל, נתנו להם כמה פנדלים "רכים" במונדיאל הזה (5 פנדלים ב-7 משחקים). הפנדלים האלה פתחו את היריבות והארגנטינאים ידעו לנצל זאת עם הכישורים שלהם. ועדיין, המזל שיחק כאן תפקיד חשוב.

וזה לא שצרפת היתה ראויה לזכות. ב-80 הדקות הראשונות של הגמר היא לא באמת עשתה משהו. במחצית הראשונה רשמה צרפת 0 בעיטות למסגרת, 0 שערים צפויים, 0 נגיעות בכדור ברחבה, 0 קרנות, 0 אופסיידים. אולי המחצית המביכה ביותר בתולדות המונדיאלים. ואז תוך 10 דקות - 10 הדקות האחרונות של המשחק - הצרפתים הפכו את המשחק. הרבה בזכות מזל.

עם זאת, ארגנטינה - שניצחה בדו קרב פנדלים אחרי אחד ממשחקי הכדורגל המרגשים בכל הזמנים - ראויה מאוד לזכייה. במונדיאל הזה הם היו הכי מגובשים, הכי קשוחים, הכי מוכנים לקרב. וכן, הם נהנו מהכי הרבה מזל.

2. קבלו סיפור על מזל וארגנטינה.

ביוני 2020 ניל מופאיי, החלוץ הצרפתי של ברייטון, פצע את ברנד לנו, שוער ארסנל. אמיליאנו מארטינס, השוער המחליף הנצחי של ארסנל, שבילה יותר זמן בהשאלות מאשר במועדון הלונדוני, קיבל צ'אנס בקבוצה הבוגרת. הוא לקח אותו בשתי הידיים. זכה עם ארסנל בגביע. עבר לאסטון וילה כדי לקבל מקום בהרכב ואז קיבל צ'אנס בנבחרת ארגנטינה. הוא זכה איתה בקופה אמריקה בשנה שעברה, כשהוא עוצר פנדלים בדו קרב פנדלים בדרך לגמר. במונדיאל 2022 הוא עצר בעיטות גם בדו קרב הפנדלים נגד הולנד ברבע הגמר וגם בגמר. "אני מוכן למות עבור מסי", אמר מארטינס בעבר. "מוכן לעשות הכל כדי שיניף את הגביע העולם". הוא עשה הכל וזכה בגביע העולמי. והכל בזכות ניל מופאיי. מזל.

מארטינס מגלם את הסיפור של נבחרת ארגנטינה הזו. הוא קודם כל אוהד הנבחרת. הוא אוהד של מסי. בגיל 17 הוא עזב את ארגנטינה וחתם בארסנל כי המשפחה שלו היתה צריכה את הכסף. הוא, כאמור, בילה 8 שנים בעיקר על הספסל או בהשאלה בליגות הנמוכות. למונדיאל 2018 הוא הגיע כאוהד. צולם עם דגל מצויר על הלחי שלו. 4 שנים אחרי הוא זכה בתואר שוער הטורניר והניף את הגביע לצד מסי.

3. מארטינס הוא רק אחד מסגל שמלא בשחקנים שגדלו על גדולתו של מסי. ששאפו להיות כדורגלנים הרבה בזכותו. שרצו לזכות בגביע בעיקר בשבילו. "עבורי, הדבר הכי חשוב בנבחרת ארגנטינה הזו, זה שהשחקנים מבינים לחלוטין את העבודה שלהם", כתב מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן פריז סן ז'רמן לשעבר בטור לאת'לטיק. "הם מבינים שכשיש לך את מסי בקבוצה, אתה צריך לרוץ עבורו. וכשיש לך את הכדור - אתה צריך להעביר לו את הכדור כמה שיותר מהר כי הוא הולך לייצר משהו. אז השחקנים יודעים מה הם צריכים לעשות בכל רגע נתון. לתת למסי את הכל כדי שהוא יהיה מכריע".

זה מה שארגנטינה עשתה כל כך טוב בשנים של ליאונל סקלוני כמאמן. אין מה להסתבך. כשיש לך בקבוצה את השחקן הכי טוב בהיסטוריה - אתה עושה הכל כדי למקסם את היכולות שלו.

4. לצרפת יש שחקנים איכותיים יותר מאשר לארגנטינה. אין ספק. הם אתלטים יותר, חזקים יותר ומהירים יותר - אבל בניגוד לארגנטינאים, תוכנית המשחק שלהם לא היתה כל כך פשוטה וברורה. ובניגוד למסי, הכוכב הגדול של הצרפתים, קיליאן אמבפה, עדיין צריך שחקנים יוצרים לצידו. אמבפה עדיין היה יכול לזכות בגמר - הרבה בזכותו. והוא בהחלט ראוי לתואר "אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה". אמבפה כבש את השלושער הראשון בגמר מונדיאל מאז ג'ף הרסט ב-1966. בגיל 23 הוא השחקן עם הכי הרבה שערים בגמרי מונדיאל (4). ואף אחד לא כבש יותר ממנו בשלב הנוק-אאוט של המונדיאל (מאז 1954) - 8 (רק רונלדו נאזאריו כבש 8). אבל, כאמור, הוא לא הטוב בהיסטוריה.

"קיליאן יהיה השחקן הטוב בעולם לעוד הרבה שנים", אמר אנדר הררה, ששיחק עם מסי ואמבפה בפריז סן ז'רמן. "אבל כולם מסכימים שליאו מספר אחת. אין ספק". וכדי להוכיח ש"אין ספק": מסי הוא השחקן שמעורב בהכי הרבה שערים במונדיאלים (13 שערים, 8 בישולים). הוא גם השחקן הראשון בהיסטוריה שבמונדיאל אחד כובש בשלב הבתים, בשמינית הגמר, ברבע הגמר, בחצי הגמר ובגמר.

5. מונדיאל 2022 מרגיש כמו סוף עידן של נפילים. מסי, כריסטיאנו רונלדו, לוקה מודריץ' ורוברט לבנדובסקי שיחקו במונדיאל האחרון שלהם (כנראה). כרים בנזמה כנראה לא ישחק במונדיאל הבא. הם יעבירו את הכדור לרגליים של אמבפה, ארלינג הולאנד, ג'וד בלינגהאם, ג'אמל מוסיאלה ושחקנים רבים ומוכשרים שעדיין לא חגגו 24.

6. זה גם סוף עידן של מונדיאל עם 32 נבחרות. אולי המספר האולטימטיבי לטורניר בן חודש שנערך כל 4 שנים ויש בו נציגים מכל יבשת. פיפ"א, בגלל תאוות בצע, תנפח את המונדיאל ל-48 נבחרות וספק שנראה בעתיד כדורגל איכותי כפי שנראה בטורניר בקטאר.

7. וזה גם מונדיאל שמסמל את שיאו של עידן אפל בכדורגל העולמי. גם מסי וגם אמבפה הם שכירים של קטאר בפריז סן ז'רמן - קבוצה שבזכות הזרמה חסרת תקדים של מזומנים הפכה מקבוצה אירופאית בינונית לאחת מהקבוצות הגדולות בכדורגל העולמי. הכסף שהקטארים משקיעים בפריז הוא מעט מאוד ביחס לכסף שהם השקיעו בבניית המדינה שלהם לקראת אירוח המונדיאל (כ-300 מיליארד דולר) ובהשגת שליטה על הכדורגל האירופי דרך הסכמי חסות וזכויות שידור עם גורמים משפיעים רבים.

8. הרגעים לפני ההנפה ההיסטורית הזכירו למה פיפ"א כל כך שנואה. האמיר הקטארי, שייח' תמים, ונשיא פיפ"א, ג'יאני אינפנטינו, עגבו על מסי ועל הגביע. הם הלבישו אותו בבגד קטארי מסורתי וסירבו לשחרר לו את הגביע. הכל בשביל עוד קצת כיבוס תדמית. עוד קצת אור זרקורים. אסור לשכוח שהמונדיאל הזה הגיע לקטאר בגלל שחיתות חסרת תקדים. אסור לשכוח שיותר מ-6,500 פועלים נהרגו כדי שהמונדיאל הזה יוכל להתקיים במדינה שלא ראויה לארח טורניר כזה. וזה לא הולך להשתנות. ההשפעה הסעודית על פיפ"א היא משמעותית וככל הנראה המונדיאל ב-2030 ייערך שוב במפרץ הפרסי. הסעודים פועלים לפי מפת הדרכים הקטארית במונדיאל. הם רכשו את ניוקאסל יונייטד. הם עושים צעדים להשגת עוד ועוד נכסים בכדורגל האירופי. הכדורגל נהדר. נפלא. מרגש. שחקנים כמו מסי הם אנשים חד פעמיים בהיסטוריה. וכל הטוב הזה מוכתם בידיים מלאות בדם ונפט שרוצות לנצל את הכדורגל בשביל קידום עצמי.