בית איילון הצית קרב בין בעלי השליטה ליורשיו של המייסד

המגדל הלוהט: רוחות מלחמה עזות מנשבות גם סביב בית איילון ברמת גן. מצד אחד של המתרס ניצבת בעלת השליטה החדשה בחברת הביטוח — חברת הביטוח הדיגיטלית ווישור, שבשליטת היו"ר אמיל וינשל, המנכ"ל ניצן צעיר הרים וצבי ברק, מבעלי קיסריה החזקות. מנגד ניצבים יורשי המייסד של איילון, לוי רחמני, שלפני כשלוש שנים מכרו את השליטה בה (50.4%) לווישור לפי שווי של 667 מיליון שקל.

את מאבקה של משפחת רחמני מובילים אלמנת המייסד יהודית והבן נגה, ומצד ווישור מוביל אותו וינשל, שהיה מנכ"ל איילון תחת לוי רחמני בשנים 2016–2011. המאבק המשפטי רווי בטענות קשות של ווישור נגד לוי רחמני, שלטענתה "עשה באיילון כבתוך שלו".

עם מכירת החברה נשארה משפחת רחמני בעלים של שש קומות בבית איילון, קומת הכניסה והמסחר וכן החניון — שעל דמי השימוש בו מתנהל מאבק. במרץ הודיעה ל.ר.י נכסים, החברה הפרטית של משפחת רחמני שמחזיקה בחניון, על העלאת דמי השימוש שמשלמת איילון. חברת הביטוח התנגדה להעלאה וטענה שלוי רחמני התחייב להעניק לה הנחה קבועה של 5%.

מחלוקת נוספת היא סביב זכויות הבנייה בבית איילון ל־10 קומות נוספות, ששוויין מוערך ב־38.6 מיליון שקל. מי שמחזיק בזכויות הוא נגה רחמני, אולם איילון מבקשת מבית המשפט להכיר בה כשותפה להן. נגה רחמני דוחה את הטענות על הסף ומציג מכתב של איילון, שבו היא מודה כי המשפחה היא הבעלים של זכויות הבנייה.

עד 2016 נהנתה איילון מהנחה של 5% בדמי החניה, אולם באותה שנה צמצמה ל.ר.י את ההנחה ל־2% בלבד. איילון מבקשת מבית המשפט לחייב את ל.ר.י. להמשיך לתת לה הנחה של 5%, וכן 983 אלף שקל עבור הפחתת ההנחה בשנים 2016–2022 ועבור ביטול ההנחה השנה. איילון טוענת עוד כי ל.ר.י גבתה ממנה שלא כדין 2 מיליון שקל עבור חניות אורחים, ללא ציון התקופה, אף שלטענתה אותם אורחים חנו במקומות חניה של איילון, שהיו פנויים באותה עת.

"טוב לרחמני, רע לחברה": בית איילון נרכש ב־2004 מבנק דיסקונט בידי שלוש חברות: איילון אחזקות שילמה 89 מיליון שקל, איילון ביטוח שילמה 45 מיליון שקל ול.ר.י שילמה 93 מיליון שקל. לא נקבעה הפרדה בין הזכויות של שלוש הרוכשות ולא נחתם הסכם שיתוף מסודר. עסקת בעלי העניין אושרה בדירקטוריון איילון הציבורית רק ב־2007. לטענת איילון, הסיבה לאי חתימת הסכם היא שלוי רחמני שלט באותה עת בשלוש החברות.

"עסקת רכישת בית איילון נעשתה באופן מובהק לטובתו של לוי רחמני, ושלא לטובתה של החברה", טוענת איילון במכתב ששלח בפברואר עו"ד אמיר ברטוב, שמייצג את איילון, לעו"ד מורן מאירי, מנהל העזבון של רחמני. "רחמני ונציגיו שלטו באופן מוחלט בעסקה, בעוד שהיה עליהם להדיר רגליהם מכך, תוך שהם טווים עסקה שמלכתחילה טובה להם ורעה לחברה, תוך הליכי אישור בלתי תקינים של העסקה ודיווח חסר לציבור, שהביא באופן מטעה לאישור העסקה שנים לאחר שתמורתה שולמה. האופן שבו נתפרה העסקה הותיר בידי החברה נכס 'נכה' ותלות תמידית ומכוונת בהחלטותיו השרירותיות של בעל השליטה בה, אשר לאחר העברת השליטה יוצרות מציאות שהחברה לא יכולה להשלים עם קיומה".

לדברי איילון, רחמני התעלם באותן שנים מדרישות הדח"צים בחברה, שדרשו לשנות את תנאי העסקה באופן שייטיב עם החברה וימנע ניגודי עניינים, וכן השאיר לעצמו במסגרת העסקה את קומת הכניסה והמסחר ואת החניון. בכך הותיר לאיילון "נכס עם נכות", שקשה למכור אותו מפני שהחניון שייך לגורם אחר.

לטענת איילון, רחמני שכר את שירותיה של שמאית, שהיתה אמורה להיות שומרת סף, אבל בפועל שימשה כ"נשק להשכיר בידי רחמני", ולא הביאה בחשבון את הקומות שרחמני שכר אישית בעסקה עם דיסקונט. עוד נטען כי רחמני "דאג לסמא את עיני הדח"צים" בכך שגבה מאיילון דמי חניה נמוכים מאלה שנגבו מדיסקונט, ששכרה קומות בבניין, בלי להעלות זאת בהסכם בכתב, אלא רק בישיבת דירקטוריון, וכמו כן העסקה לא קיבלה את האישורים הנדרשים של איילון. לוי רחמני שימש אותה עת יו"ר ומנכ"ל איילון, ובנו נגה היה משנה למנכ"ל ודירקטור. "בממצאים האלה יש עילת תביעה של איילון כלפי ל.ר.י. ועזבונו של לוי רחמני, עד לביטול העסקה או תיקונה לטובת איילון. אבל כדי לחסוך את כל אלה, מוכנה איילון להיכנס למו"מ ענייני לרכישת החניון בבית איילון ולהעברת חלק מזכויות הבנייה במבנה לאיילון", כתב ברטוב.

"הכפשות וטענות סרק": משפחת רחמני לא נותרה חייבת. במכתב תשובה ששלחו דב וינרוט ואורי בן יוחנה, ממשרד עו"ד וינרוט, בשמה של יהודית רחמני, נטען כי "לאיילון אין ולא היתה מעולם זכות כלשהי בבית איילון. כל מטרת המכתב היא להפעיל לחץ על האלמנה, כדי לכפות עליה למכור חלק מהזכויות בחניון ולהעביר חלק מזכויות הבנייה בבניין, והכל תוך הפרחת שלל טענות מופרכות ומכפישות והטלת דופי בהתנהלותו של לוי רחמני המנוח, באופן בלתי ראוי בעליל וללא כל בסיס או הצדקה. בעלי השליטה החדשים באיילון מפעילים לחצים סחטניים, איומים והפעלת מניפולציות משפטיות על בסיס טענות סרק מהונדסות ומלאכותיות". המכתב מזכיר שיחות איומים והפחדה שקיים וינשל עם יהודית רחמני.

במכתב נוסף מ־20 במרץ דוחה יהודית רחמני את הטענות של איילון, שלדבריה הן "הכפשות פסולות וניסיונות פסולים וחסרי בסיס להטיל דופי בהתנהלותו ובניקיון כפיו של לוי רחמני, ולערער על זכויותיו הרבות, משיקולים אינטרסנטיים, פסולים ובלתי ראויים. לאיילון אין ולא היתה מעולם כל זכות בחלק כלשהו בבית איילון".

יהודית רחמני טוענת כי וינשל שימש חמש שנים כמנכ"ל החברה ומעולם לא הזכיר את הדרישה לזכויות בנייה ולזכויות בחניון, וכך גם מנכ"לים שבאו אחריו. הגרסה של רחמני היא שאיילון חיפשה בזמנו בניין לרכישה ואיתרה את זה שבו החזיק דיסקונט. איילון רצתה לרכוש את מחצית הבניין, אבל דיסקונט ביקש למכור את כולו — ולכן חיפשה שותף. משלא נמצא כזה, נחלץ לוי רחמני לעזרה ורכש חלק מהבניין באמצעות החברה הפרטית שלו. לדבריה, רחמני העניק לאיילון אחזקות ואיילון ביטוח אפשרות לבחור את הקומות הרצויות להן בבניין.

איילון מבקשת מבית המשפט להכריז שזכויות הבנייה במגדל שייכות לה ולרחמני, על פי חלקם היחסי בנכס, ולא רק לרחמני כפי שגורסת המשפחה. בתביעה שהגישה איילון לבית המשפט היא תוקפת בחריפות את מייסד החברה שהלך לעולמו: "מעשיה של הנתבעת התאפשרו מסיבה אחת: בעל השליטה לוי רחמני עשה באיילון כבתוך שלו, פגע בזכויותיה של החברה והסב לה נזקים רבים. רק לאחר מותו ומכירת החברה לווישור התגלו מעשיו ומחדליו של רחמני ונפתחה הדרך בפני איילון לתבוע את הכספים שנגבו ביתר".

"מדובר בתביעת סרק זדונית מובהקת", טוענת משפחת רחמני בכתב ההגנה, שהוגש בשבוע שעבר. "לאחר ששיגרה איומים מפורשים, ולפיהם ככל של.ר.י לא תסכים למכור לה את זכויותיה בחניון, תנקוט הליכי סרק משפטיים, ולאחר שיורשי רחמני סירבו, פתחה התובעת במערכה משפטית מכבידה וטורדנית, שבמסגרתה העלתה שלל טענות תלושות וסהרוריות, ובאמצעותן ניסתה לכפות על הנתבעת להסכים למכור לה את זכויותיה בחניון בית איילון, כאשר לימים, זנחה באחת את כלל טענותיה הנ"ל והעלתה במסגרת ההליך דנן שלל טענות חדשות, מופרכות ומשופצות, אשר עומדות בסתירה מוחלטת לטענות שהעלתה עד אותו מועד".

עוד טוענת משפחת רחמני כי אחרי שווישור "עוררה מחלוקות וטענות משפטיות סחטניות ומלאכותיות בניסיון לשפר תנאי העסקה", היא הסכימה להפחית 15 מיליון שקל מהסכם המכירה של איילון לווישור ביוני 2021. זאת בתמורה להתחייבות סופית, מוחלטת ובלתי מותנית לוויתור על כל טענה או תביעה כלפי רחמני.