"האופי" הקרואטי שוב ניצח

הביטוי הקרואטי tko ce kome ako ne svoj svome הוא אינטרגלי להבנת העם הקרואטי.

התרגום שלו הוא "מי יעזור לך אם לא העם שלך", והוא משקף את הטבע הקולקטיבי של העם הקרואטי. הקרואטים מתארים את עצמם פעמים רבות כ"משפחתיים" ו"נאמנים לטווח הארוך". יש לא מעט פליטים ומהגרי עבודה קרואטים ברחבי העולם - בגלל המלחמה בתחילת שנות התשעים ובגלל המציאות הכלכלית בקרואטיה, שלעתים מחייבת צעירים למצוא מקור מחיה מחוץ למדינתם. אולם הקרואטים, בדומה לישראלים, כמעט תמיד "שומרים על קשר" עם המולדת. הם מתכנסים בקהילות קרואטיות ב"גולה", ומתעצבנים מאוד כשמכנים אותם "יוגוסלבים".

מלחמת האזרחים ביוגוסלביה חידדה את השונות הקרואטית, והספורט עזר להגדיר אותה מחדש. בסרט Croatia: Defining a Nation מנסים להסביר מדוע הספורט בכלל, וכדורגל בפרט, כל כך משמעותי לעם הקרואטי - עם שקיים מהמאה השישית, וב-1918 עד 1991 ייחודו טושטש בגלל התמזגויות פוליטיות עם העמים שמסביב.

"המלחמה ביוגוסלביה היתה הברוטלית ביותר שאני זוכר", סיפר מרטין בל, כתב מלחמות ותיק ל"סקיי ספורטס". "מלחמות אזרחים תמיד אכזריות, אבל המספרים במלחמה הזו מלמדים על הזוועה. 98 אלף מתים, 2 מיליון פליטים, והטבע האישי והכואב של המלחמה הזו היה בלתי נתפס. היו דוגמאות לגברים שנרצחו על ידי מי שהיה השושבין שלהם בחתונה".

המלחמה חידדה לקרואטים על מי אפשר "לסמוך" ועל מי לא. או tko ce kome ako ne svoj svome. כלומר אם לא תסמוך על עמיתך הקרואטי, על מי תסמוך?

זה טבוע כעת עמוק ב"אופי" של העם הקרואטי. "והספורט, בעיקר הספורט הקבוצתי, עזר להגדיר את העם הזה באותה צורה כמו דת", לפי בל.

עבור הקרואטים אי אפשר להפריד בין פוליטיקה ו"אופי העם" לבין הספורט. המלחמה הוצתה, בין השאר, גם בגלל משחק בין דינמו זאגרב לכוכב האדום בלגרד בליגה היוגוסלבית, כאשר זבונימיר בובאן בעט בשוטר סרבי והמשחק פוצץ. ושנתיים לפני שקרואטיה התקבלה לפיפ"א היא קיימה משחק עם נבחרת ארצות הברית בזאגרב - אירוע חשוב בבניית האומה מחדש. "במשחק הזה ראינו שהספורט מציג את קרואטיה באור הכי חיובי שיש", אמר אליושה אסאנוביץ', לשעבר שחקן נבחרת קרואטיה.

בזמן שהקרואטים נלחמו על עצמאותם בראשית שנות התשעים, ספורטאים ממוצא קרואטי "הפיצו" את המסר של עצמאות קרואטית על במות העולם. זוכי גרנד סלאמים בטניס כגון איבה מאיולי וגוראן איבניסביץ', הקדישו את ניצחונותיהם לעם הקרואטי, וכדורגלנים קרואטים שיחקו ברחבי אירופה כנציגים ושגרירים של המדינה שהוקמה מחדש ונלחמה על חייה. "זה תמיד כאב לי שבקרואטיה נלחמו ואני שיחקתי באירופה והרגשתי בטוח", אמר בובאן, ששיחק במילאן. "אבל לייצג את קרואטיה תמיד היה החלום שלי".

"אנחנו נלחמו על המגרשים באירופה כדי לשים את קרואטיה על המפה", הסביר דאבור שוקר, חלוץ הנבחרת וריאל מדריד לשעבר. "שיחקנו בשביל האנשים שנהרגו", אמר סלאבן ביליץ', בלם קרואטיה, ווסטהאם ואברטון לשעבר. "שיחקנו בשביל העצמאות", הוסיף איגור סטאמיץ', גם כן כוכב קרואטי בשנות התשעים. כדורגלנים אחרים השתתפו בקרבות בעצמם, למשל פטר קראפן, חבר הסגל של קרואטיה במונדיאל 1998 שסיפר: "הרמתי קלצ'ניקוב והצטרפתי לחיילים בחזית כשהייתי בן 17".

ב-1998 קרואטיה העפילה לחצי גמר המונדיאל, ועדיין הנבחרת הזו נחשבת לגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הקרואטי - אף שקרואטיה העפילה לגמר המונדיאל ב-2018. "חוגגים את שתי הנבחרות הללו בקרואטיה", לפי דריו ברנטין, היסטוריון של הבלקן, "אבל לחצי הגמר ב-1998 היה משקל פוליטי כבד הרבה יותר. הכדורגל והספורט הפכו למרכזיים באיך שהקרואטים מדברים על עצמם כמדינה ואומה. הם מרכזיים בזהות הלאומית של קרואטיה. הדור של 1998 עזר מאוד ביצירת הנרטיב הזה, והדור ב-2018 השאיר את הנרטיב הזה כנרטיב משמעותי לעתיד הנראה לעין".

המשמעות הלאומית והפוליטית של הנבחרת הקרואטית היא חלק בסגנון הכדורגל הקרואטי, שבנוי על "חוסן" ותחושה שהקרואטים אף פעם לא יוותרו. הם תמיד יהיו אגרסיביים יותר מיריביהם במאבקים על הכדור, הם לעולם לא יראו ייאוש או פחד - לא משנה הסיטואציה במשחק. צ'יצ'ה, המאמן הברזילאי, הזהיר את חניכיו מ"החוסן הקרואטי" לפני המשחק. הוא ידע על מה הוא מדבר. הקרואטים, פחות מ-4 מיליון תושבים, הגיעו למשחק מול נבחרת ברזיל, שמייצגת יותר מ-200 מיליון תושבים, ולא נראו נחותים מהם אפילו לא לרגע. גם אחרי שספגו בהארכה והברזילאים חגגו במחצית של הארכה, הקרואטים לא ויתרו לרגע. הם השוו וניצחו בדו-קרב פנדלים.

בפנדלים נראה היה שהקרואטים במקום נוח ומוכר. הברזילאים, לעומת זאת, קרסו תחת הלחץ. קרואטיה עלתה אמש לחצי גמר המונדיאל השני שלה במאה ה-21, אף שלא ניצחה ב-90 דקות שום משחק בשלב הנוק-אאוט ביורו או במונדיאל (9 משחקים, 8 תיקו, 1 הפסד - לצרפת בגמר 2018). הקרואטים ניצחו 4 מ-4 בפנדלים במונדיאל.

וזה, אגב, גם מאוד קשור לזהות הלאומית. קור רוח תחת אש. כמו דרזן פטרוביץ' או טוני קוקוץ', שצלפו מקו העונשין ברגעים המתוחים ביותר במשחק, או בלנקה ולאשיץ', הקופצת לגובה, וגולשת הסקי יניצה קוסטליץ', שזכו במדליות אולימפיות ומדליות באליפות העולם עם ביצועי שיא ברגעים המתוחים ביותר. הקרואטים מתגאים ביכולת המנטלית שלהם לשמור על יציבות ברגעים הקשוחים ביותר. הם מונעים מתשוקה ופטריוטיות אבל לא "בטירוף" בגללן.

"פיתחנו חוסן מנטלי ויציבות מסוימת בהארכה ובדו-קרב פנדלים", הסביר לוקה מודריץ', המנהיג הקרואטי והשחקן הטוב בהיסטוריה של האומה. "אז אנחנו תמיד מוכנים להכל, ויודעים שאנחנו יכולים לעשות זאת שוב ושוב".

הקרואטים יודעים שבזכות האופי הלאומי שלהם הם יהיו מגובשים יותר מהיריבים שלהם - לא משנה מאיזו מדינת ענק הם. והם גם יודעים שהם יהיו יציבים יותר ורגועים יותר מהיריבים. אלו יתרונות יחסיים משמעותיים מאוד שמסבירים איך אחת מהמדינות הקטנות ביותר שהעפילה למונדיאל מגיעה כל כך גבוה כמעט בכל טורניר.