אפי נוה, שהורשע בפלילים, רוצה להעניק לנתניהו רוב בוועדה למינוי שופטים

1. הקבר כבר נכרה, אבל גופתה של לשכת עורכי הדין, שעוד לא הספיקה להתקרר, ניעורה לפתע לחיים. ואין כמו חזרתו של ראש הלשכה הססגוני לשעבר, עו"ד אפי נוה, כדי להודיע שהמנוחה חוזרת להתפרע. אבל תחילה תקציר הדו"ח הפתולוגי על סיבות המוות: ראשית, הנסיבות המצערות שבהן סיימו שני ראשי הלשכה האחרונים, נוה ואבי חימי, את הקריירה; שנית, הרעיון, שכבר הבשיל להצעת חוק, לביטול מעמדה המונופולי של הלשכה והפיכתה לאיגוד וולונטרי; שלישית, הקטלנית מכולן, הסילוק המתוכנן של נציגי הלשכה מהוועדה לבחירת שופטים.

והנה עכשיו, כשהרעיון הזה מושהה, מסתמנת האפשרות שהוועדה תישאר בהרכבה הנוכחי, שכולל שני נציגים של לשכת עורכי הדין, ולצדה האפשרות שהקואליציה תוכל להשתלט עליה גם בהרכבה כפי שהוא היום. ארבעה חברי קואליציה (שני השרים ושני הח"כים) יחד עם לפחות נציג לשכה אחד נותנים את הרוב לבחירת שופטים לבתי משפט השלום והמחוזי. לבחירת שופטים לעליון, הקואליציה זקוקה היום לשבעה וגם זה אפשרי ביחד עם שני נציגי הלשכה ונשיא העליון שגם עליו זוממת הקואליציה. כמובן שהתנאי להגשמת התוכנית הזו היא ששני נציגי הלשכה בוועדה יתמכו בקואליציה. הקרב הזה החזיר את החיים ללשכה ואת אפי נוה לחיים (הפוליטיים־מקצועיים).

ביוני יתקיימו הבחירות לראשות הלשכה. הפוליטיקה של הלשכה לא בהכרח זהה לפוליטיקה הארצית, אבל ההתמודדות המסתמנת כרגע היא בין מתנגדי ה"רפורמה" בהנהגת ראש הלשכה הזמני, עו"ד עמית בכר, לבין תומכי ה"רפורמה" או הקואליציה בהנהגת נוה.

2. כרגע הבאזז הגדול הוא סביב התנועה הערה של מועמדים שעולים ויורדים. שתי דרמות גדולות אירעו בגזרה זו בסוף השבוע. יו"ר מחוז חיפה תמי אולמן הסירה את מועמדותה וחברה לבכר כדי שלא לפצל ולסכן את מחנה מתנגדי הרפורמה. לעומתה, עו"ד רויטל סויד, לשעבר ח"כ בולטת של העבודה, שנמצאת גם היא על משבצת מתנגדי הרפורמה, הכריזה על מועמדותה. במחנה בכר לא מבינים איך ההיגיון שהפעילה אולמן נשמט מסויד. סויד הבהירה בתגובה שלא תפצל את המחנה, והמועמד הטוב יותר במשבצת הזו יתמודד לאחר שסקרים יצביעו עליו. בסביבת בכר נדהמים ומתוסכלים מסויד.

התסכול הזה הוליד אפילו תיאוריית קונספירציה שסויד פועלת בשירותו של נוה. לראיה הופץ "שאלון" לעורכי הדין שכורך את שניהם בחבילה אחת. במחנה סויד זועמים וטוענים שמדובר בספין ופייק גם יחד. בצד השני של מפת ההתמודדות יש הרואים את מועמדותו של עו"ד אברהם ללום כסוג של פלאן בי למקרה שנוה ייפסל, כאשר הכוונה היא שגם בחזית הזו ירוץ מועמד אחד בלבד. ללום משדר ביטחון ומועמדות רציניים. הוא המשנה לראש הלשכה, יו"ר המדרשה ומוברג היטב במנגנון. שמות נוספים ששוקלים להתמודד הם ראש הלשכה לשעבר, עו"ד דורון ברזילי, ועו"ד נועם לאור, חבר המועצה הארצית. ריבוי מתמודדים יבטיח כמעט בוודאות סיבוב שני, ולכן ההערכה היא להתכנסות סביב שני מועמדים חזקים משני צדי ה"רפורמה" – כנראה בכר מול נוה.

3. האם נוה ייפסל בגלל ההרשעה הפלילית של קבלת דבר במרמה? עתירה לפסילתו טרם הוגשה לוועדת הבחירות של הלשכה ואם תוגש, וסביר שתוגש, היא תתגלגל גם לערעור בבית המשפט המחוזי. הסוגיה מורכבת. קשה להעלות על הדעת אדם שהורשע במרמה חוזר להנהיג את לשכת עורכי הדין. מצד שני שופטת בדימוס, אתי כרייף שמה, קבעה שהאיש שילם את חובו לחברה, ואם הוא כשיר מבחינת החוק - שיכריעו הבוחרים. ועוד משהו: למרות כותרת ההרשעה של נוה – קבלת דבר במרמה - "גניבת" הגבול בנתב"ג אינה מרמה של שחיתות אלא מפגן היהירות הפרחחית שכה מאפיינת את נוה. דווקא התיק שנסגר, תיק המין־מינוי, גם לאחר ניכוי הטהרנות המוסרית, מגלה התנהגות מדאיגה יותר, למרות גניזתו כתיק פלילי. בכל מקרה ספק אם זה המודל האישיותי שהולם הובלת גוף שאמורות להנהיגו דמויות ללא רבב.

4. ונחזור לבכר. לפני שסויד התפוצצה מולו, הוא רשם הצלחה בהורדת אולמן מההתמודדות מולו, מה שמבטיח לו את תמיכת מחוזות חיפה והצפון, שרבים בהם עורכי הדין הערבים. לבכר יש גם יתרון גדול במחוז תל אביב, במיוחד לנוכח התמיכה בו של המשרדים הגדולים. לצדו ניתן למצוא את עו"ד נדב ויסמן ממיתר, ממנהיגי מחאת הגלימות ודמות אהודה במגדלים שיכולה להניע לקלפיות את המסות מהמשרדים הגדולים.

מחוז מרכז עוד מתלבט, אבל סביר שהיו"ר רומי קנבל תלך בסוף איתו. בנוסף תומכים בבכר ההסתדרות, הפרקליטות, ארגון המשפטנים וארגוני המחאה. אם זו תישאר התמונה גם ביוני, קשה לראות את סויד גוברת עליו בסקרי הסיכויים, ולו מהסיבה שהוא נטוע עמוק יותר באדמה שהיא טרם חרשה בה תלם אחד. ועדיין, יש לה נכסים לא מבוטלים כמו המוניטין שצברה וגם עצם היותה אישה. ראשות הלשכה ונשיאות המדינה הן שני המבצרים האחרונים שנשים טרם כבשו.

מחוזות הדרום וירושלים הם מסורתיים וימניים יותר, לכן סביר שילכו עם נוה. בכר בונה על סקר שמראה כי 72% מעורכי הדין מתנגדים לרפורמה. נוה בונה יותר על החלוקה הפוליטית המסורתית של ימין־שמאל ועל ההנחה שיש יותר עורכי דין ימניים. ברקע קיים גם החוט המקשר בינו לבין ראש הממשלה נתניהו - עו"ד בעז בן צור, שמייצג את שניהם. אגב, מי שהיה אמור להוביל את השתלטות הליכוד על הלשכה הוא עו"ד אייל בסרגליק, שמועמדותו סוכלה לאחר פרשת שכר הטרחה המנופח שגבה ממשפחה קשת יום.

5. בבחירות האחרונות ללשכה רץ בכר למחוז תל אביב לצדו של ציון אמיר, שהתמודד על ראשות הלשכה והפסיד לאבי חימי. בימים ההם הברית אמיר-בכר כוונה נגד נוה, שחימי נחשב כממשיכו ועושה דברו. ה"רפורמה" טרפה לגמרי את הקלפים. חימי ובכר הפכו לדוברים בולטים וחריפים ביותר נגדה, וציון אמיר מקצין עמדות לטובת הקו היריב לויני והביביסטי. אמיר לא רץ הפעם לראשות הלשכה. הסיבה - כך מעריכים - הוא מכוון גבוה יותר, לכס היועץ המשפטי לממשלה.

6. כמו כל בחירות, גם הבחירות ללשכה מוכרעות באחוזי הצבעה ובלוגיסטיקה של יום הבחירות. הן מאופיינות באחוז נמוך יחסית של מצביעים, כ־30% בבחירות האחרונות. לרוב עורכי הדין אין עניין בלשכה ולהפך – ללשכה אין עניין בהם. לכן נוהרים לקלפיות בעיקר עסקני הלשכה, חבריהם ומקורביהם שמקווים לקטוף איזה כיבוד או תפקיד שיאפשר להם להתחכך בשופטים ופוליטיקאים, כל אחד והאינטרס שלו. המגמה הזו מתבטאת במיעוט קלפיות, ב"עידוד" תורים ארוכים והוצאת החשק להמונים לבוא ולהצביע.

הפעם ההערכה היא שהקרב על ה"רפורמה" יעורר אחוז הצבעה גבוה יותר. בכר פועל במרץ כדי למקסם את הסנטימנט של רוב עורכי הדין נגד הרפורמה. נכון, לעורכי הדין יש ביקורת קשה על מערכת המשפט, אבל הם יודעים שמצבם יהיה גרוע בהרבה אם הממשלה תמנה את השופטים. הרוב המכריע של עורכי הדין מופיע בפני שופטי שלום ומחוזי, והאסון הגדול מבחינתם הוא שופטים בורים ולא מקצועיים שייבחרו על בסיס אידיאולוגי־פוליטי ולא על סמך כישורים ומומחיות.