"אני במשחקי השף לא כי אני אשה, אלא כי אני שפית"

השפית תמר כהן צדק היתה מוכרת עד היום בעיקר לאניני טעם תל־אביבים ולקהילת הפודיז. אבל כל זה ישתנה ממש בקרוב עם הצטרפותה כשופטת לעונה החדשה של "משחקי השף".

כשאני שואל אותה מה לבשלנית עילית ונחבאת אל הכלים שכמוה ולפריים טיים של ערוץ מסחרי היא משיבה לי בשאלה: "מה, לא מגיע לי? 'משחקי השף' היא תוכנית מקצועית מאוד. המתחרים הם שפים, לא אנשים מהרחוב ואפילו לא בלוגרים או מתכונאים. השופט צריך להיות מנטור וסופר־מקצועי. בעניין הפרסום, השופטים התפרסמו בתוכנית. כשעברתי את האודישנים היו גם המון בירבורים ש'יופי שיש אשה אבל למה דווקא זאת ולא זאת'. אבל לא חושבת שאני שם כי אני אשה. אני שם כי אני שפית. צריך גם לעבור מסך. ולעבור אודישנים רבים. אם לא היו מוצאים אשה מתאימה — הם לא היו לוקחים אשה".

בכל זאת מה לך ולטלוויזיה? זה הכסף?

"לא רק. מה לעשות, הערכה ארצית מגיעה בימינו רק דרך הטלוויזיה. וזה נותן עוד אפשרויות. אני עוד שנייה בת 50, אני רוצה שירצו לבוא לעבוד אצלי. יכול להיות שאם הייתי עושה על עצמי עבודה, כבר הייתי הולכת לזה לפני. אני לא חושבת שזה רע, זה טוב, ספציפית זה. וגם מאד נהניתי בצילומים. אין טעם להישאר חמור עם אוכל מסורתי ובלי טלוויזיה, אם כבר ניתנה לי ההזדמנות. אני מאמינה שאשאר אני: אשחרר מה שאני רוצה ולא אשחרר מה שלא. חוץ מזה גם השתניתי. אני פחות נחבאת אל הכלים מפעם".

את הדברים האלה אומרת כהן צדק במסעדה שלה "קוצ'ינה הס 4" ברחוב הס פינת אלנבי. זו מסעדה איטלקית זערורית שכהן צדק מנהלת עם הילה פלר שותפתה כבר שש שנים ועושה את הבלתי ייאמן: אוכל איטלקי מסורתי בלב התחכום התל־אביבי.

כהן צדק, 49, נולדה בתל אביב וחיה בזוגיות שהניבה שני ילדים והתחילה לבשל בגיל מאוחר יחסית: "אמא שלי תמיד בישלה אבל אני לא עמדתי והסתכלתי על הסירים לא שלה ולא של סבתא. בגיל 23 הגעתי לבולוניה ללמוד וטרינריה ושם זה נדלק. שם, כידוע, הכל סובב סביב אוכל. יש מודעות לעונתיות ומה עושה הירק הזה וההוא. בולוניה היא המקום של האוכל באיטליה".

כהן צדק היתה שם חמש שנים. אחרי שנה של וטרינריה עזבה והלכה ללמוד מלונאות, במקביל עשתה קורס יין. עמית לקורס סיפר לה שיש לו חבר עם מסעדה והמליץ לה ללכת לעבוד אצלו "שוב עזבתי את הלימודים והתחלתי לעבוד בהתחלה במסעדה בקולי בולונזי, הגבעות שבין בולוניה למודנה שהייתי נוסעת אליה בחיפושית מודל 69'. אחר כך במסעדת 'דה אמריגו', בסביניו, טרטוריה שיש לה כבר כוכב מישלן והיא הבסיס לכל מה שאני עושה עד היום; ואז ב'איל דסקו', עם שני כוכבי מישלן"

כהן צדק מגישה עכשיו בודינו פרמז'ן, מין סופלה אוורירי להפליא של פרמז'ן, ואני שואל אותה אם כשחזרה מבולוניה כבר היתה טבחית איטלקיה? "כן. אני חושבת שהייתי טובה. גם בעיני עצמי וגם בעיני אחרים. באחת החופשות בסוף השהות כבר הכרתי את השף וינס מוסטר שהפך אחר כך לבן זוגי ושותפי אבל כשחזרתי וחיפשתי עבודה הציעו לי 200 שקל למשמרת ולא הסכמתי. חשבתי שאני יותר טובה. בסופו של דבר עבדתי באיזה קפה קטן בשבזי. עשיתי שם קצת מנות שלי ובמקביל גם בקייטרינג שהיה לוינס, ואז הוא והשותף שלו נפרדו וב־2005 פתחנו את 'וינס ותמר' שהיתה קיימת שלוש שנים בגרסה של שנינו, אף שחצי שנה אחרי שפתחנו כבר נפרדנו. אחר כך זה הפך ל'קוצ'ינה תמר' וגם הצליח מאוד".

לדעתי "קוצ'ינה תמר" נסגרה ללא סיבה נראית לעין.

"המסעדה נסגרה ב־2015. יכולתי להמשיך אבל ראשית כאמא לשניים, מה שכמובן קרה תוך כדי, כבר היה לי קשה להיות כל יום במסעדה. במקביל התחילו חפירות הרכבת הקלה, והתחיל כל העניין של הקופונים. זה גמר לי את העסק. כנראה גם נגמר לי הכוח".

ואז היא פתחה את המקום ברחוב הס. "הרגשתי בושה שנכשלתי. בדיעבד לא הערכתי את כל השנים של מה שעשיתי. כל מה שראיתי זה את הסוף הלא טוב של 'קוצ'ינה תמר' אז לא רציתי לקרוא למקום החדש באותו שם וברור שבדיעבד זו היתה טעות. בעיני הכישלון של 'קוצ'ינה תמר' היה כל כך נורא — יותר מאשר בעיני אנשים מבחוץ. חשבתי שלא הצלחתי למרות שהיום אני יודעת שהצלחתי מאוד".

פתחת כאן מקום מאוד צנוע בהתחלה.

"כי הרגשתי כישלון. פתחתי מקום שלא קשור לתמר. כי תמר נכשלה אז מה פתאום שאני אפתח עוד תמר. רמי בן זוגי והילה שותפתי תמיד אמרו לי שזה לא הגיוני. הילה באה כלקוחה ולא הבינה מה הקטע עם הקפה הצנוע. אבל אני עקשנית. לקח לי זמן להבין שאולי אני לא כזה כישלון כמו שחשבתי. בארבע השנים האחרונות זה שוב אני. כמו פעם. שלושה ערבים בשבוע, שלישי עד חמישי".

אפשר להתפרנס ממקום כל כך קטן?

"אנחנו מתפרנסות אבל תודה לאל יש בני זוג. אני חלק מכלכלת המשפחה. עכשיו אני עושה מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה".

חלק ממה שאת רוצה נוגד את משחקי התחכום התל־אביבי.

"נראה לי שאצטרך להתקרב קצת למה שקורה. פעם מה שאני עושה היה רחוק 20 שנה ממה שקורה, היום זה 40 שנה. אנשים רוצים את המשחקים שאני מתעקשת לא לעשות. אפילו קשה לי למצוא עובדים בגלל שהם רוצים לעבוד עם סו־ויד וכל מיני טכניקות של חנקן. אולי אשים פרח בצלחת", היא צוחקת, "סתם, אני שונאת את זה. אני כאילו מתעקשת לא לעשות אבל נראה לי שזה מה שאנשים רוצים ואני אצטרך למצוא שילוב בין הטעם הטוב עם קריצה למטבח החדש".

פסטה עם פיסטוק וארטישוק בקוצ'ינה הס 4. "אני רומנטית מדי. עכשיו אצטרך לקרוץ למודרנה" | צילום: יובל חן

עכשיו מוציאה הילה מנה של פסטה עם פיסטוק וארטישוק. אכלתי את זה כאן כבר בפעם הקודמת, כשכתבתי ביקורת על המקום. זה עדיין נפלא. אני אומר לכהן צדק שבעיני זה קצת עצוב שהיא צריכה להשתנות בשביל הקהל "זה לא נורא", היא משיבה. "אני שומעת דעות לטוב ולרע. מבחינת האיכות אין לי ספק שמה שאני עושה טוב, אבל זה מאוד של פעם. 20 שנה אותו דבר. הקהל כנראה רוצה התחדשות והתרגשות ואני לא שם. אין לי את המטבח הישראלי החדש בראש ואני רומנטית מדי. עכשיו אצטרך לקרוץ למודרנה". אגב מטבח איטלקי רומנטי עוד מנה מגיעה: סקלופיני בלימון ומרווה. שוב, קלאסיקה במיטבה.

אמרת שלא בגלל שאת אשה לקחו אותך לטלוויזיה. יש בכלל דבר כזה בישול נשי?

"אני חושבת שכן אבל לפעמים מגלים גברים שמבשלים מאוד נשי. זה קורה כל הזמן בתוכנית. אתה אומר אין סיכוי שזה גבר — וזה כן; או להפך. אני חושבת שבישול נשי הוא יותר מנחם ופחות 'שואו'. הוא עוסק בלהאכיל להשביע, לא בלעשות רושם".

אז זה פועל לרעתכן?

"אני חושבת שכן ואולי בגלל זה אין הרבה נשים במקצוע: חוץ מזה זה יותר קל כשאת צעירה רווקה נטולת ילדים ויותר קשה כשאת אמא. זה מה שגרם לקוצ'ינה תמר להיסגר ולקוצ'ינה הס להיות פתוח שלושה ערבים בשבוע בלבד. אשה לא יכולה להשאיר את הילדים לבן זוג. אולי היא כן יכולה, אבל אני לא".

אנחנו מקנחים בטירמיסו ששוב מזכיר שתמר כהן צדק היתה ונשארה לא רק השפית הכי טובה כאן מבין הנשים, אלא גם אחת השפים הכי גדולים בכלל, מהאחרונים שדבקים בבישול מסורתי. אני מתפלל שלא תתעקש יותר מדי על שינויים. בשביל מה?