השימוש של המשטרה בתוכנת NSO מלמד שהיחס של גופים ממשלתיים לזכות לפרטיות הוא מדרון חלקלק של ממש

הזכות לפרטיות היא זכות יסוד בישראל, אבל נראה שהפער בין המעמד החוקתי שלה לבין היחס של גופים ממשלתיים אליה רק הולך וגדל.

בשנים האחרונות ראינו מספר החלטות בעייתיות בהיבטי פרטיות, שמאפשרות לגופים ממשלתיים לסכן את הפרטיות של כולנו. מאגר נתוני אשראי של בנק ישראל והמאגר הביומטרי הם רק שתיים מהדוגמאות הבולטות לכך. 

שנת 2020 הביאה איתה אתגרים חדשים, וזאת בעקבות התפרצות מגפת הקורונה בישראל. 

כדי לנסות ולהתמודד עם אתגרי התקופה, אושרו מנגנונים שלא נראו מעולם בישראל, שכרוכים בפגיעה קשה בפרטיות, ובראשם – איכוני השב"כ. 

על שאלת מידתיות איכוני השב"כ והאיזון בין האפקטיביות שלהם לבין פגיעתם בפרטיות נכתב כבר רבות, אבל יש פעולות אחרות פוגעניות למדי שלא "זכו" ליחסי ציבור דומים. 

כך למשל, בשנתיים האחרונות משטרת ישראל מפעילה רחפנים לצורך אכיפת בידודים, המצלמים בין היתר דירות בבניינים רבי קומות. לאחרונה התפרסמו ידיעות בדבר שימוש המשטרה ברחפנים גם לצורכי אכיפת חובת עטיית מסכות, כולל צילמים בחוף הים.  

אם את הפעולות האלו ניתן היה – אולי – להצדיק בטענות של הגנה על בריאות הציבור, הרי שאת הפרקטיקה של משטרת ישראל שנחשפה אתמול קשה מאוד להצדיק. 

עיתון כלכליסט פירסם אתמול תחקיר ממנו עולה כי משטרת ישראל משתמשת בשנתיים האחרונות בתוכנת הריגול של חברת NSO כלפי אזרחים ישראלים, ללא כל צו שיפוטי. 

שימוש בכלי חודרני כל כך כלפי אזרחים שאינם חשודים בעבירה ספציפית, ומבלי שהוא נעשה בהתאם לקווים כלליים שנקבעו בחקיקה או על ידי שופט במסגרת הליך שיפוטי הוא צעד משמעותי לעבר הפיכתה של הזכות לפרטיות לשיקול אגבי עבור גופים ממשלתיים מסויימים, במקרה הטוב. אולם באווירה כללית של הפחתה בחשיבותה של הזכות לפרטיות מצד גופים ממשלתיים, הצעד הזה לא מפתיע. 

השימוש של המשטרה בטכנולוגיה ובכלים מתקדמים הוא חשוב ונדרש. גם הרצון להגיע במהירות לחקר האמת ולמנוע עבריינות הוא אינטרס ראשון במעלה, אבל כדאי לנו כחברה שכל אלה ייעשו בהתאם לכללים ברורים וכשיש מידה מסויימת של ריסון, אחרת הדרך של ישראל הדמוקרטית לפעול בשיטות דומות למשטר בסין נראית קצרה במיוחד. 

עו״ד שיר שושני-כץ, מומחית בתחום הגנת הפרטיות והמידע, מחלקת משפט וטכנולוגיה במשרד AYR - עמר רייטר ז’אן שוכטוביץ ושות׳.