יש לקצר לשבועיים את תקופת הקמת הממשלה

מחר (ג') ימלאו חודש ימים מהמועד שבו העניק נשיא המדינה יצחק הרצוג על יו"ר הליכוד בנימין נתניהו את המנדט להרכיב את הממשלה החדשה.

בסוף השבוע נתניהו, כבר ביקש ארכה, שתימשך עד ליום רביעי בעוד 8 ימים, ולפי שעה, לכל המוקדם, הממשלה החדשה תוצג בעוד כשבועיים ימים ב־26 או 27 בדצמבר 2022.

כלומר: הקמת הממשלה תתבצע כמעט חודשיים לאחר יום הבחירות, ו־43 ימים לפחות לאחר שנתניהו קיבל את המנדט מהרצוג.

מייד עם היוודע תוצאות הבחירות, ביקש נתניהו להציג את ממשלתו ביום השבעת הכנסת ה־25, כלומר שבועיים בדיוק לאחר הבחירות. אבל הדבר לא קרה, למרות שיש לו קואליציה עם 64 מנדטים (לאחר שנציגי המפלגות חתמו על הסכם לחלוקת הג'ובים, הקמת משרדים, פיצול שערורייתי של יחידות ועוד).

43 הימים הללו בין מועד הבחירות לבין הקמת הממשלה החדשה מהווים תקופה ארוכה מדי שמזיקה למדינה: ראשית, משרדי הממשלה משותקים כמעט לחלוטין. השרים הפורשים כבר ארזו כמעט את כל מטלטליהן והמנכ"לים הפורשים כבר מחפשים ג'וב חדש - מנכ"ל משרד הכלכלה ד"ר רון מלכא כבר התפטר מתפקידו ובמקומו מכהן ממלא מקום. לבסוף, הפקידים כבר לא ששים ליישם את מדיניות ההנהלה היוצאת ביודעם שבקרוב יגיעו שר ומנכ"ל חדש שעשויים להפוך את המדיניות על פיה.

זאת עוד, מאחר שאנו נמצאים בשבועיים וחצי האחרונים לסיום שנת התקציב, ובהיעדר תקציב מדינה מאושר לשנת 2023, ממהרים במשרדי הממשלה בראשות השרים הפורשים להוציא כספים עד כמה שאפשר, לא תמיד לפי סדר העדיפויות הרצוי, ובלבד ש"הכסף לא יישאר בקופה וחלילה לא יחזור למשרד האוצר". שנית, התנהלות המו"מ הנוכחי להקמת הממשלה, כמו גם הקודמים מוכיח ש"הכל נסגר ברגע האחרון".

לפיכך, ככל שנמשכת התקופה המותרת להקמת הממשלה, כך השותפים הפוטנציאלים להקמת הקואליציה מעלים עוד דרישות, ומנסים לסחוט עוד ועוד את ראש הממשלה המיועד.

בליכוד מתלוננים שהשותפות הקואליציוניות ובעיקר יהדות התורה מעלות דרישות שלא ניתן להיענות להן במסגרת ההסכם הקואליציוני, כמו סלילת כביש שיוביל לבית החולים "מענייני הישועה", הגדלת תקציבים משמעותית למוסדות החרדים בפעימה אחת ועוד. קיצור התקופה להקמת ממשלה חדשה עשוי לרסן את התאבון הבלתי מוגבל של השותפות הקואליציוניות.

שלישית: במקום למהר ולהקים את הממשלה החדשה, נתניהו, בלחצם של יו"ר ש"ס אריה דרעי, יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר ויו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ, נכנע והסכים לחוקק חוקים שיטיבו עם כל אחד מהשלושה הללו.

דרעי, שעליו נתניהו הכי סומך מכל ראש מפלגות הקואליציה, וגם נתניהו קרוב אליו יותר מרבים מחברי הכנסת של הליכוד,דורש לחוקק חוק שיאפשר את מינויו כשר חרף המאסר על תנאי שהוטל עליו אשתקד בהסדר טיעון. בן גביר דורש לתקן החוק כך שסמכויות המשטרה יועברו אליו, וסמוטריץ רוצה להעביר אליו בחקיקה את האחריות על המנהל האזרחי. שלושת השותפים הבכירים של נתניהו בעצם שולטים בו: הם לא נותנים לו להקים את הממשלה החדשה בטרם יממש את תביעותיהם. יו"ר דגל התורה משה גפני דורש מנתניהו התחייבות בהסכם הקואליציוני לחוקק את חוק הגיוס, לפי נוסח שיקבע כעת, בטרם הקמת הממשלה.

יוצא שבמקום להקים ממשלה חדשה, המו"מ הקואליציוני הופך למייגע, מועלות דרישות חדשות, והמדינה נקלעת למצב של קיפאון.

לטובת המדינה, השירות הציבורי והמשק יש לקצר את התקופה להקמת הממשלה ל־14 ימים: הענקת המנדט ל־7 ימים עם אופציה להארכה של שבוע כשבסיומה תוצג הממשלה (בלי לחכות 7 ימים נוספים לאחר מסירת ההודעה לנשיא על ההצלחה בהקמת הממשלה). מאחר שכל השותפים רוצים בסופו של דבר בהקמתה של הממשלה, אזי בסד זמנים קצר הם יאלצו להתפשר ולקצץ בתביעותיהם המופרזות.

השיהוי בהקמת הממשלה פוגע במשק, בשירות הציבורי ובאזרחי ישראל הרואים את הכניעה לגחמות של הפוליטיקאים.