זהירות מאבטלה מבנית

אודה על האמת. כל פעם שאני קורא דו"ח חדש של גופים כגון קרן המטבע, או ה-OECD, אני מתמקד בשורות תחתונות: מה התחזיות שלהם לתוצר, לאינפלציה ולריבית?

בדו"חות האלו יש תמיד קריאה לממשלות לעשות הכל בתחומי החינוך, ההכשרה המקצועית ושילוב אוכלוסיות נוספות בכוח העבודה. הם צודקים. אלו דברים שהממשלות, הבנקים המרכזיים ושאר הרשויות לא מטפלות ביום יום. והם חוזרים על זה כמו מנטרה בכל דו"ח (פעמיים שלוש בשנה).

הם גם לא צריכים משבר כלכלי, בריאותי וחברתי כמו זה של הקורונה כדי להמליץ על כך. אבל הקריאות האלו תמיד נשארות בצד. כן, הן חוזרות על עצמן אבל אין זמן כרגע. עכשיו צריך להחליט על דברים יותר "אד-הוקיים": להפסיק לרכוש אג"ח? להעלות ריבית? להקטין גירעון/חוב? להעלות מיסים?

ועוד דבר "שהורגלנו" אליו בשנים האחרונות זה "משק של תעסוקה מלאה". כאילו זה מובן מאליו שחוץ מאנשים שנמצאים לתקופות קצרות "בין עבודות", כולם עובדים וכולם מרוצים ממה שהם עושים. וכולם מוכשרים בדיוק למה שהם עושים.

שירות התעסוקה | צילום: באדיבות שירות התעסוקה

ואז תמיד יקרה האירוע שיוציא את המים מהבריכה ויגלה... אז באה הקורונה והבריכה אכן התרוקנה, ואז רואים שפתרון אד-הוקי (הוצאה לחל"ת) "רק עד שהמגפה תסתיים" הוציא אנשים ממעגל העבודה (או בתוכו, אבל בלי תעסוקה) והם עצרו רגע את מרוץ החיים המטורף וחשבו: זה מה שאנחנו רוצים? זה מתאים לגיל שלנו? אולי זה הזמן לשנות מקצוע? להגשים חלום? להתחיל פרק ב' (בעבודה, כן...)

זה פשוט, כן. נגיד בנק ישראל דיבר על זה השבוע בריאיון לאתר ynet ואמר הכי נכון שאפשר – האבטלה לא יורדת מספיק מהר ורחוקה מאוד מהתעסוקה המלאה (פחות מ-3.5% אבטלה) שהיינו רק לפני שנה וחצי כשהקורונה פרצה כך לחיינו.

אבטלה מבנית לא פשוטה

ואז לא משנה שיש הרבה משרות פנויות, שזה בדרך כלל אינדיקטור חיובי לצמיחה. המשרות הפנויות הללו זה מה שהמעסיקים צריכים אבל לאו דווקא מה שהעובדים רוצים. בארה"ב יש כמעט 11 מיליון כאלו! והנה פחות מ-200,000 מקומות עבודה חדשים נוספו שם בספטמבר. הם פשוט לא ממהרים לחזור, או לא חוזרים בכלל... האמריקאים קוראים לזה "The Great Resignation" והם טובים בשמות. תזכרו את השם הזה, ידברו עליו הרבה שנים קדימה.

וכך גם אצלנו. יש 130,000 משרות פנויות. אני לא חושב שהמספר הזה יירד כל כך מהר אפילו ששיעור האבטלה הצפוי לשנה הבאה ירד ל-5.8%. הוא ייעצר שם והמשק ייכנס לאבטלה מבנית לא פשוטה.

והחל"ת? בניגוד למודל הגרמני, רק הוציא אנשים ממעגל התעסוקה, גרם לחברות להתייעל ולהשתפר טכנולוגית, ויצר פער בין יכולות הפורשים לדרישות החדשות, פער שלא היה שם קודם!

אם תשאלו אותי, כל הדיבורים על סטגפלציה (אינפלציה גבוהה, האטה בצמיחה ואבטלה גבוהה) כיום כבודם במקומם מונח, אבל את המדיניות הכלכלית צריך לכוון ומהר לתחום התעסוקתי, כי אם לא, הוא ילווה אותנו שנים רבות ויזכיר כל הזמן מה שהתחיל את זה – הקורונה.

נכון. זה מציב בפני הממשלות בעיה. בתקופה שהן נדרשות לקצץ גירעונות וחובות, ההוצאות על חינוך, הכשרות ושילוב אוכלוסיות עומדות לזנק! יש פיגור עצום להשלים.

נכון גם שסוכנויות דירוג האשראי תמיד ממליצות על קיצוצים, אבל אם יסבירו להן שיש חריגות בגלל רצון להשקיע בחינוך והכשרות (כפי שהן עצמן חוזרות ומבקשות), זה לא ייזקף "לחובתנו".

גם בשוק ההון צריך להפנים - שוק העבודה בבעיה. הציבור יישב על הגדר, יהיה מחסור בעובדים ונקבל גם אבטלה גבוהה יותר משהורגלנו וגם עליות שכר. רק שהפעם לא בגלל שיקולי ביקוש והיצע רגילים (כאלו שישר מייצרים אינפלציה), אלא בגלל שציבור העובדים לוקח זמן לחשוב.

ולגבי מקבלי ההחלטות - פתרונות אד-הוקיים לא יספיקו הפעם. אם יש תקציב מיוחד להשקעות בתשתית (תסתכלו כמה קשה לנשיא ביידן להעביר את זה) בטח צריך תקציב מיוחד, "צבוע", להשקעות בשוק העבודה. היום, לא מחר!  עם או בלי הגדלה של הגירעון. תמיד יהיה אפשר להנפיק אג"ח מיועדות למטרה הזו ואפילו נראה לי שיהיו קונים.

רונן מנחם הוא הכלכלן הראשי בבנק מזרחי טפחות