לא רק לבנון: התקדמות במו"מ עם קפריסין על גבולות מאגר אפרודיטה

"המשא ומתן עם ישראל על הגבול הימי נמצא בשלביו הסופיים". כך צוטט נשיא לבנון, מישל עאון, בדיווח של סוכנות רויטרס אתמול. לפי הדיווח, ישראל הסכימה שקו הגבול הימי שייקבע יהיה קרוב יותר לעמדתה של לבנון (קו 23), כל עוד יישאר קו מצופים באורך של 5 ק"מ שיאפשר מרחב הגנה גדול מאיומים הסמוכים לחוף.

לבנון אינה המדינה היחידה איתה ישראל מנסה להגיע להסכמות על מאגרי הגז שבים התיכון. למעשה, ישראל נמצאת במחלוקת עם קפריסין עוד משנת 2011 על החלוקה בין המדינות במאגר הגז אפרודיטה־ישי, שמרביתו נמצא בשטחה הימי של קפריסין. על מנת לפתור את הסוגייה, נסעו השבוע שרת האנרגיה קארין אלהרר ומנכ"ל משרדה ליאור שילת לקפריסין להיפגש עם שרת האנרגיה הקפריסאית נטשה פילידס. נושא נוסף שעלה בפגישה בין השתיים הוא חיבור ישראל לרשת החשמל של אירופה, דרך קפריסין, באמצעות כבל תת־ימי.

על מה המחלוקת עם קפריסין?

עיקר המחלוקת נוגעת למאגר אפרודיטה־ישי, שנמצא במים הטריטוריאליים של שתי המדינות. רוב המאגר נמצא בשטח קפריסין, כאשר הערכות מדברות על כך ש־10%-2% מהגז הטבעי במאגר נמצא בשטח המים הכלכליים של ישראל. כל פיתרון שייקבע, מחייב הסכמה בין המדינות על האחוז של המאגר הנמצא בשטח ישראל. אפרודיטה־ישי התגלה ב־2011 ולפי הערכות הוא מכיל כ־130 BCM. לשם השוואה, מאגר לוויתן מכיל יותר מ־600 BCM והמאגרים כריש ותנין 60־80 BCM יחדיו. הצריכה השנתית בישראל היא של כ־12 BCM ובקפריסין היא עומדת על 1 BCM בלבד.

כיצד מחלקים את המאגר בין המדינות?

לרוב, הערכת הגודל והמיקום של מאגרי גז ונפט נעשים באמצעות סקרים סיסמיים. סקרים אלו מבוצעים על ידי יצירת גל הדף לתוך השכבות התת־קרקעיות. הגלים חוזרים למקור בזמנים שונים, שלאחר מכן מאפשרים לבצע הדמיה תלת ממדית של המאגר ולקבוע את צורתו, ולאחר מכן היכן עובר קו הגבול.

מי בעצם מחזיק במאגר?

בדומה ליתר מאגרי הגז בחופי ישראל, הוציאה המדינה זיכיון המאפשר את השימוש במאגר. גם קפריסין הוציאה זיכיון דומה. בזיכיון הישראלי מחזיקות חברות נאממאקס אויל אנד גז (בבעלות בני שטיינמץ) ואדן אנרגיה. בזיכיון הקפריסאי מחזיקות בשותפות חברות שברון (35%), בריטיש גז (35%) וניו מד אנרג'י (לשעבר דלק קידוחים) הישראלית (30%), שבבעלות יצחק תשובה.

מה נעשה עד היום?

בשנים הראשונות לא היתה כדאיות כלכלית בפיתוח המאגר לאור הצריכה הנמוכה של גז בקפריסין. בשנים האחרונות גדלה הכדאיות. ב־2019 העניקה ממשלת קפריסין זיכיון לתפעול המאגר. ישראל טענה בתגובה שלא תוותר על חלקה. ב־2021 הסכימו המדינות לאפשר לחברות המחזיקות בזיכיון הישראלי ובזיכיון הקפריסאי להגיע להסכמות ביניהן. מכיוון שהחברות לא הגיעו להסכמות ביניהן, החליטה שרת האנרגיה בפברואר האחרון על החזרת המשא ומתן למדינות עצמן.

מה הפתרונות האפשריים?

לאחר קביעת האחוז של המאגר הנמצא בישראל, ייתכנו שני פתרונות. הראשון שישראל (באמצעות החברות השותפות או בצורה ישירה) תשקיע את האחוז שייקבע בפיתוח המאגר ולאחר מכן תקבל את הרווחים בהתאם. האפשרות השנייה תהיה מכירת הזכויות של ישראל במאגר תמורת פיצוי כספי על הגז שהופק משטחה. כפי שפורסם ב"כלכליסט", אלהרר תקדם את מכירת הזכויות של ישראל. שני הפתרונות יהיו אפשריים רק לאחר שנגיע להסכמה על אחוז המאגר הנמצא בשטח ישראל.

מה יקרה אם לא תהיה הסכמה?

אם שתי המדינות לא יגיעו להסכמות, אפשר להגיע להסכם בוררות בינלאומי. בתחום האנרגיה מרבית מדינות ה־OECD פועלות תחת אמנת זיכיון האנרגיה (energy charter treaty), שמגדירה את האופן בו יש לפתור מחלוקות. על אף שישראל אינה חתומה על האמנה, היא מגדירה סטנדרטים בינלאומיים לפיהם פועלות מדינות רבות.