"אנשים מתחילים להתייחס למשחקי מחשב כקצת יותר מתחביב"

"במשחקים עצמם יש מאות מיליוני חבר'ה שזה התחביב שלהם. לאחרונה אנשים מתחילים להתייחס למשחקי מחשב כקצת יותר מתחביב". כך אמר אור בריגה, מייסד משותף ומנכ"ל Novos בפאנל "מתחביב למקצוע, מגיימרים ליוצרי תוכן: עתיד התעשייה הוא אצל היוזרים" שנערך בוועידת הגיימינג של כלכליסט בשיתוף גוגל ופלייטיקה. בפאנל השתתפו גם: שי בן בסט- מר שיבולת, רעות אריה- QueeNiki ודאני לי זיסר.

איך זה להפוך תחביב למקצוע?

לפי דאני לי זיסר, עורכת ומגישה ב-IGN ישראל: "זה מדהים. אני גיימרית מגיל 5. אתה גדל על זה בפנאי שלך ואז יש לך אפשרות לכתוב על זה, להפוך למומחה, להתפרנס ממשהו שכיף לך. אני משחקת גם בפנאי וגם בעבודה. היומיום שלי הוא להיות דאני, שאין דבר יותר מדהים מזה".

"זה עולם שהיה של אנדרדוגים", ציין שי בן בסט "מיסטר שיבולת", יוצר תוכן, יועץ שיווק, מנחה טלוויזיה וגיימר מקצועי. "ברגע שיודעים איך לדבר בשפה שלהם, מפרסמים יכולים לקבל תפוקה מאוד טובה מגיימרים. אני גם מייעץ לחברות איך לעשות את זה כמו שצריך. כדי שהפרסום יעבוד, הוא צריך להיות אורגני. הנישה הזו היא לא כמו שיווק רגיל. גיימרים הם קודם כל אנשים שצורכים סיפורים. מעל לכל, אני סטורי טלר. גיימרים מחפשים חוויה, נרטיב- גם אם זו פרסומת. לא סתם מדברים על מישחוק (גיימיפיקציה) בהקשרים הללו".

אז בואו נדבר על הקמת החוגים האלה לגיימרים חובבים.

לפי אור בריגה, מייסד משותף מנכ"ל Novos: "במשחקים עצמם יש מאות מיליוני חבר'ה שזה התחביב שלהם. לאחרונה אנשים מתחילים להתייחס למשחקי מחשב כקצת יותר מתחביב. על בסיס מגמה זו, אני גם משחק משחקי מחשב כל חיי. זה היה הספורט שלי. ככל שהוא הופך להיות מיינסטרים, גיימינג כבר לא שייך רק לילדים. שמנו לעצמנו מטרה להתייחס לתחביב הזה יותר ברצינות. לקחת את הטורנירים יותר ברצינות, לשים אותו בקדמת הבמה".

יכול להיות שיש לגיימינג עדיין מיתוג קצת ילדותי?

"ייתכן, אבל אנחנו כבר רואים את הגיימינג במיינסטרים. זה מבשיל לאט לאט", אמר בריגה.

"גיימינג תמיד היה בחיים שלי", סיפרה רעות אריה- QueeNiki, גיימרית וסטרימרית, המקדמת שימוש בגיימינג ככלי טיפולי לאנשים עם מגבלות פיזיות ונפשיות. "זו הייתה אהבה מגיל קטן, לצד כדורגל. תמיד הייתי מעין טומבוי. גיימינג תמיד ליווה אותי. בתקופה מאוד קריטית וקשה בחיים שלי, כתוצאה מטראומה, מצאתי את עצמי אחרי לימודים - עבדתי ב-IT - עם בעיה שמשפיעה על היכולת שלי להתנייד מחוץ לבית. את מרבית הזמן אני מבלה בבית, אבל אני לא לבד בזכות הגיימינג. פתאום את עדיין עם חברים, אז אין לך את הפחד הזה. את במציאות שונה. מה שיפה במשחקים זה שכאשר אנשים משחקים, אנחנו חיים כמה פעמים שאנחנו רוצים ויכולים להתגבר על הפחדים שלנו. האנשים שצופים בסטרימרים, לעתים גם להם יש בעיה פיזית או נפשית כלשהי. כיום יש מוצרים ממש מדהימים שמגבירים את הנגישות למשחקים. בסוף, לא משנה מה המגבלה שלנו בחיים האמיתיים, כולנו נרוץ באותה מהירות ב'קול אוף דיוטי' או בפיפ"א. היום מתגלים גם השימושים הרפואיים בגיימינג, כגון משחקי זיכרון ופיזיותרפיה. לא יודעת אם ניסיתם משקפי VR, אבל למשל הם יכולים לעזור לחיזוק עצבי לאנשים משותקים. גיימינג זה הרבה מעבר לסתם משחקים".

רציתי לדבר על המטאוורס. אין כמו לגדול בישראל ולרצות לחיות בעולם מקביל. זה באמת יגיע?

"מטאוורס קיבל קונוטציה של באזוורד", אמר בן בסט. "אלא שזו בסך הכל עוד פלטפורמה. המטאוורס חי ובועט. למשל, האפליקציה VRChat, זה משהו שבו אנשים חיים. מטאוורס יגיע ויעשה מהפכה. אנשים מבינים פתאום מה זה המטאוורס. אולי עוד לא יכולים לשים את האצבע על זה במדויק, אבל זה הכיוון".

"אפשר לראות את המטאוורס כיום בפורטנייט", ציינה זיסר. "נערכו שם הופעות וירטואליות של אריאנה גרנדה. המשחק ממשיך להתחדש והיקום הזה מכניס אליו מגוון דמויות ממשחקים שונים ומסרטים שונים. עוד לוקח לזה זמן להיבנות. לגיימרים כרגע עוד קשה לקבל את זה, כמו את השימוש ב-NFT. הקהל התעצבן על NFT, כי אנשים גם ככה מוציאים הרבה כסף במשחקים ו-NFT מספקים כלים שיכולים לתת לך יתרון תחרותי. משום שהכל מכוון ליצירת כסף, הטכנולוגיה עוד לא הוטמעה נכון. גיימרים לא אוהבים להרגיש פראיירים".

"צוקרברג מדמיין עולם של מציאות מדומה ואני לא בטוח שזה מדויק", סבר בריגה. "יש את רובלוקס ופורטנייט. אם יש חוויות שהיו פעם בעולם האמיתי ועכשיו נמצאות בעולם הווירטואלי, אז אנחנו כבר במטאוורס. אם לא יורד החשמל והאינטרנט, אנחנו שם. אני חושב שבשנה הקרובה נראה הרבה תוכן שמיוצר על ידי משתמשים", צפה בריגה. "נראה אנשים שיוצרים דברים גדולים יותר בעזרת AI. עכשיו נראה צוותים קטנים עושים דברים גדולים".

"אנחנו רואים את תחום המציאות המדומה הופך זמין וזול יותר - ויותר סוחף (Immersive). זה יילך לכיוון ההוא מבחינת התמורה למחיר. ישנם מספר אנשים בתעשייה שעוזבים לחו"ל. מה שמייחד את כולם הוא רגישות למצב הכלכלי, ועבור חלקם גם רגישות למצב הביטחוני. זה לא מייחד את תעשיית הגיימינג. בגלל שאנחנו רק תלויים בחשמל ואינטרנט, אין לי בעיה לקחת את המחשב לארוז ולהתחבר לרשת כאילו שום דבר לא קרה".