הכדורגל הוא "החיים עצמם"

בכל גביע עולם, פיפ"א מנסה לשים דגש על משהו שמפריע לאוהדים ולתקן את המשחק בהתאם. אחרי מונדיאל 1990 בוטלו החזרות הכדור לשוער, במונדיאל הקודם נכנס ה-VAR לשימוש ובמונדיאל הזה החליטו פיפ"א שנמאס להם (ובצדק) מבזבוזי זמן.

להפתעתם, האוהדים גילו שתוספת הזמן למשחק, שהיתה בדרך כלל שלוש, ארבע, מקסימום חמש דקות, התארכה פתאום לשמונה, תשע ואפילו עשר דקות. במקרים מסוימים, כמו במשחק של ארגנטינה נגד ערב הסעודית, פציעה שקרתה בזמן תוספת הזמן האריכה אותה עוד יותר, מקימה לתחייה את פרדוקס החץ של זנון, כאשר על כל דקה של תוספת זמן מתווספת חצי דקה נוספת והמשחק עצמו נדמה שלא ייגמר לעולם.

בזבוזי זמן תמיד היו בעיה בכדורגל (ולראיה, מונדיאל 90' הידוע לשמצה), אבל נדמה שבשנים האחרונות הם תופסים יותר ויותר נפח תלונות אצל האוהדים. זה נובע, אולי, מהגדלת הפערים בין הקבוצות העשירות לאלו ה"קטנות", מה שהופך את בזבוז הזמן לכלי העיקרי של החלש במלחמתו בחזק, היודע שאין לו סיכוי לנצח אותו על המגרש עצמו.

האוהדים רואים את שחקני היריבה המנסים לחלץ תיקו בשיניים נשכבים על הקרקע בכל הזדמנות, מושכים זמן - ולא יודעים את נפשם. יותר מזה, למעט כרטיס צהוב פה ושם, לשופטים ולחוקה יש מעט מאוד מה לעשות בנידון. לשופט על המגרש אין כלים לדעת האם שחקן שנשכב פצוע על הרצפה אכן פצוע או סתם מבזבז זמן. על כן, החזרת הזמן שהלך לאיבוד נשמע על פניו כמו הפתרון המתבקש.

אלא שחוץ מהבעיה של מתיחת המשחק לאורך שהוא לא נועד אליו (ועכשיו תחשבו על מה יקרה בשלבי נוק-אאוט עם הארכה ואולי פנדלים – משחקים יתארכו לשלוש שעות ויותר) ולפציעות הנובעות מכך, צריך להסתכל בצורה הוגנת ולהבין האם קיבלנו באמת שיפור במשחק. צפייה במשחק של ארגנטינה נגד ערב הסעודית, למשל, העלתה שתוספת הזמן הביאה לנו בעיקר עוד בזבוזי זמן.

הבעיה עם בזבוזי הזמן היא לאו דווקא עם הזמן שהולך לאיבוד, אלא עם הקטיעה של הרצף ההתקפי של המשחק. כדורגל הוא לא פוטבול או אפילו כדורסל, שבהם כל התקפה היא יחידה בת עשרים שניות העומדת בפני עצמה. כדורגל הוא משחק של זרימה, של שטף. בזבוזי הזמן פוגעים בעיקר בשטף הזה, ביכולת של התקפה לייצר לחץ על היריבה, לתקוף שוב ושוב ולמנוע מהיריבה לנוח. כל הזמן בעולם שייתווסף לא ישנה את המצב הזה.

במידה רבה, אוהדי כדורגל שרוצים תוספת זמן הם כל אחד מאיתנו שרואה את הזמן שלו בעולם הולך וכלה. "אתה רץ ורץ, לנסות להשיג את השמש, אבל היא שוקעת. ממהרת לעלות מאחוריך שוב", שרו פינק פלויד. גם אוהדי הכדורגל, כמו שאר בני האדם, מנסים למהר ולהספיק עוד ועוד. כולנו רוצים עוד תוספת זמן לחיים פה על הכדור, אבל שוכחים שזה לא כמה זמן אתה חי -אלא איך אתה מנצל אותו. כדורגל הוא החיים עצמם.