מחקר חדש בדק: למה אין כמעט בדואים בחברות ההייטק בדרום?

בחברות ההייטק בדרום אין כמעט עובדים בדואים, ואם יש אז הם בודדים. כך גם בחברות בינלאומיות גדולות. רק בחברה אחת נמצאו יותר מעשרה עובדים בדואים. מספר המועמדים נמוך וגם להם קשה מאוד להתקבל. כך עולה ממחקר חדש שמפרסם היום מיזם 'קו אימפקט' לקידום תעסוקה בחברה הערבית במסגרת כנס בנושא תעסוקה בדרום שהוא עורך ברהט.

על פי המחקר שני מכשולים גדולים לתעסוקת הבדואים הם המתח הכבד בין יהודים לבינם בדרום, מה שפוגע במוטיבציה של המעסיקים להעסיקם, וכן שליטה מאוד נמוכה של הבדואים בעברית ואנגלית. בעיה נוספת היא שבדרום קיימת תחרות על כל משרה אקדמאית והבדואים נמצאים בעמדת נחיתות יחסית ליהודים.

מהמחקר עולה שהחברה הערבית-בדואית בנגב מרוכזת במספר מצומצם של תחומי עיסוק. 73% מהנשים עוסקות בתחומי החינוך ושירותי בריאות ורווחה, בעוד 72% מהגברים מרוכזים ב-5 תחומים אשר מרביתם בתחומי צווארון כחול. בעיות התעסוקה הם אחד הגורמים לכך שתוחלת העוני בחברה הערבית-בדואית עמדה בשנת 2018 על כ-68%, מול כ-40% בחברה הערבית, כ-45% בחברה החרדית, וכ-11% בלבד בחברה היהודית הלא חרדית.

פערים גדולים נמצאו גם בתחום החינוך קיימת נשירה משמעותית לפני כיתה י"ב. שיעור הבנים הבדואים הלומדים בי"ב עמד בשנת 2019 על 79% כלומר 21% נשרו. שיעור הבנות על 82.5%, כלומר 17.5% נשרו. צריך לזכור שהנתונים אינם כוללים נשירה סמויה, כלומר תלמידים רשומים שאינם לומדים בפועל. הנשירה הסמויה בדרך כלל גדולה מהרשמית. בקרב יהודים בדרום עמדו שיעורי הלומדים על 94% אצל בנים ו-97% אצל בנות. שיעור הזכאות לתעודת בגרות איכותית העומדת בתנאי הסף של האוניברסיטאות עמד בקרב הבנים הבדואים על 16% ובקרב הבנות על 39%. בקרב היהודים בדרום הנתונים הם 67% אצל הבנים ו-78% אצל הבנות.

רק 9% מהסטודנטים הערבים הם בדואים, בעוד חלקה היחסי של החברה הבדואית מהערבית הוא 15%. הנשים מהוות 78% מהסטודנטים הבדואים לתואר ראשון אבל רובן לומדות חינוך והכשרה להוראה, תואר שאינו מוביל לשכר גבוה.

מנכ”לית קו אימפקט נוא ג’השאן בטשון אמרה: "המיזם מוביל ב-6 שנים האחרונות לקידום שינוי עמוק בהיקף ובאיכות התעסוקה של אלפי עובדים ומנהלים מהחברה הערבית בעשרות מהחברות הגדולות והמובילות במשק". עם זאת, "זיהינו שאזור הדרום אינו שותף להצלחה, ועל כן בחרנו להתמקד בו".

ד“ר נסרין חדאד חאג‘ יחיא מחברת נאס לייעוץ ומחקר חברתי וכלכלי אמרה: "החברה הערבית-בדואית בנגב היא נכס ולא נטל כפי שרבים מתייחסים אליה. היא חיה בתנאים של מדינת עולם שלישי. המחקר מראה את דחיפות ההתערבות הגבוהה שנדרשת מצד משרדי הממשלה, להגברת התעסוקה בחברה הערבית הבדואית בדרום".