חברות בינלאומיות ניסו לחמוק מתשלום של 5.3 מיליארד שקל

עשרות תאגידים רב־לאומיים הפועלים בישראל מנסים לשלם בארץ מס נמוך משמעותית מהסכום שרשות המסים קובעת שהם צריכים לשלם לאחר ביקורת שהיא מבצעת - כך עולה מנתוני רשות המסים לשנים 2022-2017. לפי נתונים אלה, דרישת המס של רשות המסים גבוהה ב־61% בממוצע משומת המס העצמית שהחברות מדווחות עליה, כלומר החברות מנסות לשלם שומה שנמוכה ב־38% מזו שדורשת רשות המסים. הנתונים חושפים לראשונה את היקף תכנוני המס והמחלוקות עם התאגידים הרב־לאומיים שפועלים בישראל, וזאת סביב סוגיית מחירי ההעברה - המחירים שגובה חברה מסוימת מחברה אחרת בתאגיד הקשורה אליה, בתמורה למכירת נכס, זכות, שירות או אשראי.

משמעות הנתונים, שמצביעים על ניסיון של התאגידים הרב־לאומיים להפחית באופן משמעותי את תשלומי המס שלהם בישראל, היא שבממוצע על כל שקל שהתאגידים מדווחים לרשות המסים שהם צריכים לשיטתם לשלם לקופת המדינה במה שנקרא "שומה עצמית", הרשות קובעת לבסוף בתיקים שהיא בודקת שהם צריכים לשלם תוספת של 60 אגורות. מדובר במס נוסף בהיקף של 5.3 מיליארד שקל, שהם כ־880 מיליון שקל בממוצע בכל אחת משש השנים שלגביהן נמסר המידע. הרשות קבעה שעל התאגידים לשלם סכום זה, כאמור, בנוסף על השומות העצמאיות שהם הגישו ועמדו על 8.6 מיליארד שקל. כך יוצא שלאחר הביקורת של הרשות השומות הסופיות עמדו על 13.9 מיליארד שקל.

שיעור הבדיקה הממוצע ברשות של התיקים המערבים מחירי העברה עומד על 65%. כלומר, הרשות בודקת בממוצע שני שלישים מהדיווחים העצמאיים של התאגידים בסוגיית מחירי ההעברה, בעוד שממוצע התיקים הנבדקים ברשות בדרך כלל הוא כ־2%. נתוני הפערים נחשפים לראשונה בעקבות בקשת חופש מידע שהגיש אורי סולד, רכז פרויקטים בתנועה לחופש המידע. הם נותחו על ידי "כלכליסט" שנעזר במומחי מס, אנשי החברה האזרחית ואנשי אקדמיה, לאור הערות הרשות לגבי הנתונים (ראו בתחתית הכתבה).

השומות הסופיות שהוציאה הרשות לתאגידים הן המילה האחרונה מבחינת מה שהמדינה דורשת מהם. כלומר, השומות האלה הן לאחר השגות, דיונים ופשרות מול התאגידים. עם זאת, התאגידים יכולים לערער על השומה הסופית לבית משפט והיקף ההליכים האלה לא ידוע. רשות המסים מצידה אינה מדווחת כמה שילמו החברות הרב־לאומיות בסופו של דבר.

אפשר להוריד את המס לשיעורים אפסיים

תחום מחירי ההעברה (Transfer Pricing) הוא אחת הפרצות הגדולות במיסוי בינלאומי וכמובן גם בישראל. על פי נתוני היחידה לקידום השקעות זרות במשרד הכלכלה והתעשייה, תאגידים רב־לאומיים - למשל חברות טכנולוגיות כגון גוגל, פייסבוק, אינטל, מיקרוסופט, IBM או HP; קונצרנים תעשייתיים כגון ג'נרל מוטורס; או ענקיות שיווק של מוצרי מזון כגון יוניליוור - מקיימים בישראל שנים רבות פעילות עסקית הבאה לידי ביטוי בסניפים, נציגויות, מרכזי מחקר ופיתוח או מפעלים.

מצד אחד תרומתם של תאגידים זרים לכלכלה חשובה, אך מצד שני נוצר מצב לפיו הישות המקומית נשלטת על ידי בעלים במדינה זרה. במצב זה מתבצעות לעתים עסקאות בין חברות בתאגיד שממוקמות בשתי מדינות שונות, כך שנשאלת השאלה איזה חלק מההכנסה או הרווח יש לייחס לכל מדינה מעורבת, מה שמשפיע באופן ישיר על תשלומי המס בישראל. הניסיון הרב שנצבר בעולם ובישראל מלמד שלעתים המחירים שנקבעים בין חברות מאותה קבוצה עסקית שמצויות במדינות שונות הם מלאכותיים. כלומר, מתאפשר סוג של תכנוני מס שמטרתם לגרום לתאגיד עצמו לשלם פחות מס בישראל, בהינתן ששיעורי המס על הכנסותיו במדינה האחרת הוא נמוך יותר. אם זוכרים שחלק, גם אם לא רוב, מחברות־האם בתאגידים הרב־לאומיים שפועלים בישראל רשומים בכלל במקלטי המס, שבהם שיעור מס ההכנסה הוא אפסי, התוצאה היא שהם משלמים מס נמוך מאוד. דוגמה לכך היא חברת אפל ששילמה ב־2014 רק 0.005% על רווחים גלובאליים של 14 מיליארד דולר.

"פקודת מס הכנסה מאפשרת לפקיד השומה להתערב בעסקה בינלאומית ולמסות אותה", מסביר רו"ח שמוליק אלגרנטי, שותף במשרד ויטה־אלגרנטי ושות', על הבחינה שעושה רשות המסים לדיווחי המס של התאגידים הרב־לאומיים. "בחינת העסקאות נעשית בהתאם לתנאי השוק בהתקיים שלושה תנאים: מדובר בעסקה בינלאומית; מתקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים לעסקה; והיחסים המיוחדים גרמו לכך שהעסקה נעשתה במחיר או בתנאים שאינם תנאי שוק, כלומר הופקו ממנה רווחים פחותים מאלו של עסקה בין צדדים ללא יחסים מיוחדים. השאלה העיקרית היא מהם תנאי השוק אשר לפיהם יש למסות את העסקה בין הצדדים הקשורים". "התאגידים בקבוצות רב־לאומיות הגדילו את חלקם בסחר העולמי, ובשל התפתחות האמצעים הטכנולוגיים שכללו את רמת שיתוף הפעולה בין החברות השונות בקבוצות אלה", מוסיף אלגרנטי. "כך, הצליחו קבוצות רב־לאומיות לנצל משטרי מס נוחים במדינות שונות כדי לקבוע תנאים נוחים לעסקאות שהן מבצעות בין הישויות שבקבוצה תוך תשלום מס מינימלי בהיקף עולמי".

רו"ח שמוליק אלגרנטי, שותף במשרד ויטה־אלגרנטי ושות': "ישראל צריכה ללמוד מאירופה" | צילום: Studio R

השיטות "לשחק" עם מחירי העברה בתוך החברות בתאגיד הן רבות ומגוונות, ומפרנסות משרדי עורכי דין ורואי חשבון שפועלים להקטין את תשלומי המס של התאגידים. העיקרון המנחה בכל התרגילים די זהה: לייחס חלק גדול ככל הניתן מההכנסה לחברה שרשומה במדינה זרה שבה משלמים פחות מס. התכנון הבסיסי הוא רישום הכנסות בישראל בשיטת קוסט פלוס (קביעת מחיר של מוצר או שירות בהתאם לעלות גבוהה לכאורה לחברה הזרה, בתוספת רווח קטן לחברה בישראל). תכנון זה מבוסס על הטענה שהקניין הרוחני אשר מניב לחברה האם הכנסות שייך בכלל לחברה בחו"ל, בעוד בפועל הוא שייך לישראל. במצב כזה המדינה מקבלת מס על הכנסות, אך החברה בחו"ל רושמת את ההכנסות הגבוהות ממכירת המוצרים, ומההכנסות נגזר המס.

שיטה נוספת היא שהחברה הישראלית נותנת את רישיון השימוש לחברה הזרה הקשורה אליה, כאשר זאת רשומה במדינה עם משטר מס נמוך יותר. החברה הישראלית רושמת הכנסות מתמלוגים על הפטנט, אבל החברה הזרה תזכה ברוב הקופה: רוב ההכנסה תירשם במדינת התושבות שלה והיא תשלם עליה מס נמוך. גם נושא המימון הוא כר פורה לתרגילים. החברה הישראלית יכולה למשל לדווח על הלוואות בסכומים גבוהים שנתנה לכאורה לחברה הזרה בריבית נמוכה, מה שמביא לשחיקה בבסיס המס של החברה בארץ. תכנון מוכר נוסף מבוסס על תשלומי ייעוץ או דמי זיכיון במחירים גבוהים מערכם הריאלי. רישום הוצאות אלו מביא גם הוא לשחיקת בסיס המס של ההכנסה שמופקת בישראל.

311 מיליארד דולר בשנה בעולם

ישראל, כמו מדינות רבות בעולם, מפסידה הרבה מס על הכנסות שתאגידים רב־לאומיים מפיקים בתחומן. רק בחודש שעבר הארגון הבינלאומי Tax Justice Network ‏(TJN) - גוף ללא כוונת רווח המורכב מחוקרים ופעילים חברתיים שאוספים נתונים ומפרסמים מחקרים ודירוגים במטרה לקדם מאבק גלובלי בהעלמות ומקלטי מס, פרסם דו"ח (The (State of Tax Justice המתייחס, בין היתר, לשימוש לרעה של תאגידים במס החברות. המספרים מדאיגים: לפי הדו"ח, מה שמכונה "corporate tax abuse", כלומר ניצול לרעה של משטרי המס על ידי תאגידים רב לאומיים כדי להימנע מתשלומי מס, מוביל לכך שמדינות מפסידות מדי שנה כ־311 מיליארד דולר של מסים. בסיס הנתונים הוא מידע שה־OECD מפרסם בסקירות שהוא עורך לכל מדינה החברה בארגון.

"במהלך העשורים האחרונים אנו עדים לאופן בו תאגידים רב לאומיים מנצלים לרעה את כללי מחירי העברה ומוצאים פרצות יצירתיות המאפשרות להם להפחית את שיעור המס האפקטיבי שלהם, לעיתים לשיעורי רצפה מקוממים", אומרת עו"ד מורן הררי, חוקרת בכירה בארגון Tax Justice Network. "מעבר ליתרון לא הוגן שנוצר כלפי תאגידים מקומיים שאין ביכולתם להשתמש בתכנוני מס מתוחכמים מסוג זה", מוסיפה הררי, "הרי שיש בכך גם כדי לפגוע בציבור בכללותו, שכן גביית מס נמוך יותר על ידי המדינה פוגעת ביכולתה לספק שירותים ציבוריים ראויים". על פי הדו"ח, ממדי ה"corporate tax abuse" בישראל מוערכים ב־364 מיליון דולר מדי שנה, שהם כ־1.38 מיליארד שקל בשנה לפי שער הדולר כיום. בהינתן שלפי נתוני רשות המסים שמתפרסמים כאן היא בודקת בממוצע רק 65% מדיווחי החברות בתאגידים בנושא מחירי העברה, וגובה בממוצע בשל כך תוספת מס של כ־880 מיליון שקל, ההערכה של TJN די קרובה ככל הנראה למציאות אם היו נבדקים 100% מהתיקים.

בדיקה של תיק אחד ב־2022

רשות המסים בהחלט לא אדישה למצב, אבל ספק גדול אם היא עושה מספיק לפי הנתונים כדי לגבות את כל מס האמת מהתאגידים הרב־לאומיים. כך למשל על פי הנתונים, ב־2022 היא בדקה רק תיק אחד מתוך 49 תיקים שהגיעו לרשות ונוגעים למחירי העברה. הבדיקה מצאה פער של 2% בלבד שהניב תוספת זעומה של כ־27 אלף שקל.

ד"ר עופר סיטבון, ראש הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ועסקים, ועו"ד מורן הררי, חוקרת בכירה בארגון Tax Justice Network | צילום: לואיז גרין, חורחה נובומינסקי

על פי רשות המסים, הדבר נובע מכך שדיווחים ניתן לבדוק עד ארבע שנים אחורה, ולכן הם מחכים שיוגשו כל דיווחי מחירי העברה לשנת 2022 בטרם תחל הבדיקה. זאת לאחר שנים שבהן היקף בדיקת התיקים הגיע גם ל־77% מתוך הדיווחים, כמו ב־2017, אז נבדקו 588 תיקים מתוך 762 ותוספת המס הייתה הגבוהה ביותר - 1.74 מיליארד שקל. תוספות מס כאלה הן משמעותיות מדי כדי להקל בהן ראש. על פי נתוני מינהל הכנסות המדינה, היקף מס החברות ב־2019 עמד על 43.2 מיליארד שקל, ואילו ב־2020 על 38.8 מיליארד שקל. תוספת המס שנדרשה ב־2019 עמדה על כ־965 מיליון שקל, וב־2020 על כ־516 מיליון שקל.

כאמור, הפער בין השומה העצמית של התאגידים הרב־לאומיים שנבדקו לשומה הסופית של רשות המסים עומדת בממוצע על פער של 60%. "יש כאן שני עניינים להצביע עליהם", אומר ד"ר עופר סיטבון, ראש הקליניקה לתאגידים וחברה במרכז האקדמי למשפט ועסקים. "ראשית, הנטייה - הלא מפתיעה למרבה הצער - של תאגידים רב־לאומיים לנסות ככל האפשר (בסיועם של משרדי עורכי הדין ורואי החשבון הגדולים) להימנע מלשלם את חלקם ההוגן בעוגת המסים החברתית הכוללת. זוהי גישה שהיא במידה רבה טפילית מצד מי שנהנים מאוד מהתוצרים של המסים הללו - תשתיות, רשויות אכיפה, כוח עבודה משכיל. היא גם עומדת בניגוד מוחלט לטענות הרווחות של התאגידים הללו על 'אחריות תאגידית' ו'תרומה לקהילה'. עדיף שהתאגידים ישלמו מס מלא מאשר ישלחו את העובדים שלהם לשעות התנדבות בבתי אבות". ד"ר סיטבון והסטודנטים בקליניקה שלו דרור בר דיין, נתנאל חבקוק ויובל סופר, פרסמו ביולי 2023 נייר עמדה תחת הכותרת "מיסוי תאגידים רב־לאומיים באמצעות דיווח לפי המדינה". נייר העמדה מבוסס גם הוא על בקשת חופש מידע בנושא שהוגשה לרשות.

ד"ר עופר סיטבון, המרכז האקדמי למשפט ועסקים: "מדובר בגישה טפילית מצד מי שנהנים מאוד מהתוצרים של המסים - תשתיות, רשויות אכיפה, כוח עבודה משכיל"

נייר העמדה, שעיקר ממצאיו פורסמו ביולי השנה ב"ממון", סקר בשנים 2017–2022 את תוספת המס בעקבות בדיקה של מחירי העברה, ותוספת המס בעקבות בדיקת הפעולות החייבות בדיווח לפי פקודת מס הכנסה - כלומר, ממצאים לגבי תכנוני מס אגרסיביים למיניהם שנעשו על ידי יחידים או חברות בישראל. הוא הצביע על העמקת גביית המס של הרשות בשני התחומים במיליארדי שקלים. "ראוי לציין לשבח את מאמציה של רשות המסים בגיבוש יכולות וידע החיוניים למאמצי האכיפה שלה בשנים האחרונות נגד גופים רבי־עוצמה אלו", אומר לעניין זה ד"ר סיטבון. "זה לא מובן מאליו בעידן של 'דלתות מסתובבות'. יש לקוות שהמאמצים הללו יימשכו ויעמיקו, על אף שהנתונים שנמסרו לתנועה לגבי 2022 - מדאיגים".

לעניין תכנוני המס החייבים בדיווח של יחידים וחברות, שנבדקים באופן נפרד ממחירי העברה, רשות המסים העבירה לתנועה לחופש המידע נתונים מהם ניתן להסיק על הפער בין הדיווח העצמאי לשומה הסופית. בין השנים 2017–2021 הדיווחים העצמאיים היו נמוכים בממוצע בכ־23% מהשומה הסופית. במונחים מוחלטים מדובר על תוספת של 851 מיליון שקל על פני חמש שנים, מתוך 284 תיקים שנבדקו - 41% מכלל התיקים. בסך הכל הרשות על פני התקופה הרלבנטית הרשת הוציאה שומות סופיות של 4.46 מיליארד שקל, לעומת 3.61 מיליארד שקל שדווחו באופן עצמאי.

ישראל מתמהמהת באימוץ הנחיות ה־OECD

לצד החשיבות של בדיקת הדיווחים בתכנון המס של יחידים וחברות, מהנתונים ברור שהכסף הגדול נמצא במחירי העברה של החברות הרב־לאומיות: נוצר פער של 851 מיליון שקל בתכנוני המס אך פער של 5.3 מיליארד שקל על מחירי העברה - פי שישה. ועדיין לרשות יש כלים חוקיים להעמיק אפילו עוד את גביית מס האמת מהחברות הרב־לאומיות: "לאחרונה נקבע תיקון לפקודת מס הכנסה אשר עסק בעיקר במחירי עסקאות בינלאומיות הנעשות בין צדדים המקיימים ביניהם יחסים מיוחדים", מסביר אלגרנטי. "התיקון מנסה ליישם חלק מתוכנית פעולה בנושא אשר פרסם ארגון ה־OECD שמטרתה היא התמודדות של המדינות החברות בו עם שחיקת המס בשל הסטת רווחים בין מדינות על ידי תאגידים רב־ לאומיים".

"מאז שארגון ה־OECD פרסם את תכנית הפעולה הזו", מוסיף אלגרנטי, "כ־90 מדינות אימצו את הדרישות הכלולות בה. התיקונים שבוצעו בחוק עדכנו את דרישות התיעוד והדיווח במחירי העברה לגבי תאגידים רב־לאומיים בעלי היקף פעילות גדול, כך שהן עומדות באמות המידה הבינלאומיות המקובלות ומאפשרות לרשות המסים לקבל מידע רחב יותר על תאגידים רב־לאומיים אלו אשר פועלים בישראל ועל פעילותם בעולם".

הררי מסבירה שישראל לא פעלה מספיק מהר כדי ליישר קו עם העולם. "רק ב־2022, חמש שנים לאחר הצעת החוק המקורית ובלחץ ה־OECD, הסכימה ישראל להעביר את התיקון לפקודת מס הכנסה, המרחיב את חובת הדיווח לגבי מחירי העברה, כך שתכלול מידע מפורט על כל ישויות הקבוצה הרב־לאומית, ותסייע לרשויות המס לאתר חלק מהפרצות". הפרצה, מוסיפה הררי, לא נסגרה לחלוטין. "חובת הדיווח שקובע ה־OECD חלה רק על תאגידים שמחזור העסקאות המאוחד שלהם גבוה מ־750 מיליון יורו בשנה, ולכן יותר מדי תאגידים פטורים מהחובה. צריך להוריד את רף הדיווח".

גם שקיפות המידע, כמו זאת שקידמה התנועה לחופש המידע בבקשה שהגישה בנושא פערי מחירי העברה, אינה מספקת. "הדיווח של התאגידים מוגש לרשויות המס בלבד, מה שמונע מארגוני חברה אזרחית או עיתונאים לבחון את הנתונים ולסייע לשומרי הסף למנוע את בריחת המסים", אומרת עו"ד הררי. "הטענה כי פרסום הדו"חות יפגע בסודות מסחריים של התאגיד בעיניי לא מחזיקה מים. ישראל צריכה ללמוד ממדינות האיחוד האירופי, שהחליטו בשנת 2021 לחייב תאגידים רב־לאומיים לפרסם כמה מס הם משלמים בכל אחת ממדינות האיחוד בה הם פועלים וכן במדינות נוספות אותן הגדיר האיחוד כמקלטי מס".

למרות הקשיים והבעיות, יש מי שמסתכל על חצי הכוס המלאה בסוגיית מחירי העברה: "רשות המסים מחזיקה כיום בכלים משמעותיים ביותר מבעבר", אומר אלגרנטי, "אשר מאפשרים לה לקבוע את מחירי העסקאות שמשקפים באופן מדויק את הפעילות הכלכלית שמקיימים תאגידים רב־לאומיים בישראל, ובהתאם להטיל את המס על הרווחים הללו. יישום נכון של התיקון לחוק יכול להניב למדינה מסים בקנה מידה עצום מאחר וישראל מרכזת בתחומה כמות גדולה של חברות הזנק רב־לאומיות, מרכזי מו"פ בינלאומיים ומוקדי פעילות של תאגידים רב־לאומיים הגדולים בעולם".

איך תאגידים רב־לאומיים "משחקים" עם מחירי העברה כדי לשלם פחות מס בישראל?

1. תמחור נמוך של מוצרים או שירותים: קביעת המחיר עבור סחורות או שירותים הנמכרים בין חברות־בנות באופן שמפחית את הרווחים במדינות בעלות מס גבוה
2. תמחור גבוה של הוצאות: הפרזה בהוצאות שנגרמו במדינות עם משטר מס גבוה כדי להפחית את הכנסתם החייבת במס
3. רישוי נכסים בלתי מוחשיים: מתן רישיון לשימוש בקניין רוחני, כגון פטנטים לחברות־בנות הרשומות במדינות עם מס נמוך, מה שמאפשר להעביר להן רווחים שנוצרו מהשימוש בפטנטים
4. מימון חוב: חברה הרשומה במדינה עם משטר מס גבוה נותנת הלוואה בעלת ריבית גבוהה לחברה־בת הרשומה במדינה עם משטר מס נמוך. כך, הכנסות הריבית ממוסות במס נמוך ואילו ניכויי הריבית במדינה עם המס הגבוה מאפשרים להפחית את הרווחים הממוסים של החברה

על מה מבוססים נתוני רשות המסים?

הנתונים שמסרה רשות המסים לתנועה לחופש המידע הם השומות הסופיות לחברות ותאגידים, הכוללות שלושה סוגים. הסוג הראשון הוא שומה בהסכם - ולפיה הביקורת על סכום המס שדיווחה החברה הסתיימה בהסכם בין החברה והרשות. הסוג השני הוא שומה בהסכם לאחר שבשלב ראשון לא היתה הסכמה בין הצדדים והרשות קבעה שומה. בהמשך החברה הגישה השגה, ובשלב הדיון בהשגה נכרת הסכם. הסוג השלישי הוא שומה בפסק דין של בית משפט מחוזי. במסגרת זו נכללים גם הסכמים שנכרתו במהלך דיון בבית המשפט אשר קיבלו תוקף של פסק דין.

ברשות מסרו לגבי הנתונים כי ייתכן שהשומות הסופית לא נוגעות בהכרח רק לסוגיות מחירי העברה או תכנוני המס החייבים בדיווח. על פי הרשות, ללא בדיקה פרטנית של כל אחד מ־1,681 התיקים שבוצעה בהם ביקורת של מחירי העברה, לא ניתן לדעת האם הגידול במס נבע גם ממחלוקות מס נוספות. כמו כן לא ידוע, ככל שמי מהחברות בתאגידים בחרו לערער על הקביעה הסופית לבית המשפט, איך הדבר השפיע על הסכום ששולם בסוף.

למרות ההסתייגות, המסקנה היא שהנתונים נותנים אינדיקציה טובה בעניין הבא: הפער בין המס שתאגידים רב־לאומיים רוצים לשלם בישראל לזה שרשות המסים קבעה שהם צריכים לשלם בפועל — גבוה, גם אם הדבר אינו נובע באופן בלעדי מתשלומי העברה.