רוחו הרעה של בן גביר הובילה לכתב האישום המהיר בהיסטוריה

זהו כנראה כתב האישום המהיר בהיסטוריה של המשפט הפלילי. בישראל, ואולי אפילו בעולם. התגובה המשטרתית המהירה והנחושה הזו הופעלה מול המורה ירדן מן בת 52 שהואשמה היום (ה') על האירוע מאתמול, בו תקפה לכאורה את השרה עידית סילמן. מדובר ב"חילופי צילומים" בין המורה לשרה. גרסת מן סותרת את גרסת סילמן, ולא ניכנס כאן לראיות ולשאלה מי תקפה את מי ומי הגיבה למי. ההפתעה היא שהמשטרה ויתרה על חקירה יסודית יותר של האירוע, הזדרזה לאמץ את גרסת השרה ולהטמיעה בכתב אישום על תקיפת עובד ציבור, איומים וגרימת היזק לציבור.

ולצד המהירות המופרזת, מותר להיבהל מתנאי המעצר שלהן זכתה המורה. במיוחד מדרישת המשטרה למעצר בית של חמישה ימים - להרחקת הנאשמת מהציבור. ניתן היה להסתפק בהרחקת מן מהשרה בלבד. האם מדובר כאן במסוכנות ציבורית כוללת של הנאשמת? נשים מתלוננות אלימות גברים, שכנים על אלימות שכנים, רופאים על פגיעות מצד משפחות חולים, בעלי עסקים על בריוני הפרוטקשן - כל אלה יכולים רק לחלום על יעילות פנטסטית שכזו. העובדה שהיעילות הזו התגלתה דווקא באירוע פוליטי מעוררת דאגה.

ההתלקחות בין מן לסילמן היא ביטוי למחאה, לזעם הציבורי הגובר כלפי השלטון הנוכחי. היא תגובה לכאב ולשבר שגרמה הממשלה הנוכחית לחברה ולמדינה. במיוחד החבורה הקיצונית שהשרה סילמן נמנית עליה. סילמן מונתה לממשלת נתניהו כפרס על חלקה בהפלת הממשלה השפויה האחרונה שכיהנה כאן.

התגובה המשטרתית המשולשת – השלכתה למעצר כל הלילה, הדרישה למעצר הבית בלתי מתקבל על הדעת וכתב האישום המהיר ללא מיצוי החקירה – היא ביטוי קיצוני לרוח הרעה שהשתלטה על המשטרה, רוחו של השר איתמר בן גביר, עמיתה של סילמן לממשלה. מדובר באירוע שעד כה לא נהוג היה להגיש אישום בגלל שמקובל וחשוב להכיל זעם של מפגינים ומבקרי שלטון. וההכלה מתבקשת גם מהמשטרה וגם מהשרה המתלוננת במקרה הזה.

ואם כתב אישום – אז רק לאחר בירור ושכנוע עמוק בכך שמדובר חד-משמעית בתקיפה אלימה, בפגיעה ממשית באיש הציבור. בירור כזה לא התקיים, תקיפה אלימה מצדה של הנאשמת ספק אם התקיימה. מה שהתקיים כאן זה עוד ביטוי מדאיג להפיכת המשטרה מארגון שנועד להגן על הציבור לארגון שנועד להגן על הממשלה ולהנחיל את מוראו של השר על מפגיני ומבקרי השלטון.