נציגי הקואליציה עטו על ההזדמנות להדיח את השופט חאלד כבוב

התנפלות נציגי הימין על השופט חאלד כבוב בוועדה לבחירת שופטים מעוררת בחילה ובהלה כאחד. הם דורשים לפטר אותו לאלתר. לא לבדוק האם בכלל חטא, ואם כן מה חומרת החטא שאולי מצדיק ענישה פחותה מגזר הדין האולטימטיבי של הדחה. ואולי, הוא חטא רק בנראות וטעם טוב ולא עבר על כלל אתי כלשהו. אולי הוא בכלל קורבן לשיבוש שיקול הדעת של ילדיו.

העיתונאי אבישי גרינצייג חשף ב"כאן" כי בתו של השופט, עו"ד מרים כבוב, הציבה תמונת ענק של אביה במשרדה, זאת בניגוד לכללי האתיקה החלים על שופטים שאוסרים עליהם לקדם עסק פרטי. בעקבות כך העלו נציגי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים, אורית סטרוק ויצחק קרויזר, הצעה להדיחו.

בוודאות ניתן לומר שהשופט כבוב לא יזם, עודד ואפילו ספק רב אם היה מאושר למראה התמונה, וכאשר התבקש להצטלם לידה, בוודאי שלא עלה על דעתו שהוא מפר כאן כלל אתי שאוסר על שופט לקדם את עסקי בתו. מי שמחליט לשכור את שירותיה ממש לא זקוק לתמונה כדי לדעת שעורכת הדין מרים היא בתו של השופט כבוב. ייתכן שנהגה כך כדי לחלוק לאביה את הכבוד שמקובל לחלוק בחברה ובמשפחה הפטריארכלית ממנה באה; וייתכן גם שרצתה לאותת ללקוחות מי אביה, ואז ניתן לראות בזה ליקוי מסוים בשיקול הדעת - לאחר שמנכים את אלמנט ההטייה התרבותית.

בכל מקרה, לידי נציגי הימין בוועדה ובכלל, נפלה כאן הזדמנות נהדרת ללכלך את השופט שרשם בעברו מעידה כאשר הרים טלפון למפקד המחוז כששוטר עצר אותו לבדיקת רישיונות רכב. והיה ניסיון נוסף שלא צלח לקשור לכבוב קשר שיצר העבריין אמיר ברמלי עם בנו וליד. ילדים זה שמחה, אומר השיר המפורסם, אבל הם גם מקור לתקלות. גם השופטים אהרן ברק ויצחק זמיר לקו כאשר ילדיהם החלו לפלס דרכם בשוק הפרטי, ואפשר למנות ילדים נוספים של שופטים מפורסמים ששמם של הוריהם ליווה את הקריירה שלהם – בשוק הפרטי, בשירות המדינה ובבתי המשפט. גם כשהטעם לפגם בצבץ, אף אחד לא חשב להדיח את השופט-הורה.

במקרה הנוכחי, מותר לומר שהפגם שדבק בכבוב מבצבץ פחות מאשר אצל רבים מקודמיו, אבל הוא ערבי ועוד ערבי מוסלמי, ועוד שופט שבפסקי הדין האחרונים שלו הוא לא תמך לא בהרס בתים וגם לא בהרס שגורמת ההפיכה המשטרית. אלה החטאים האמיתיים שבגללם דורשים נציגי הימין בוועדה, יצחק קרויזר ואורית סטרוק להדיח את כבוב. ראשית, כדי להבהיר לערבי מי בעל הבית האמיתי כאן, ושנית, כדי לפנות מקום לשופט לאומני, לפי הסטנדרט החדשים שניסו להציב בוועדה האחרונה כשפסלו שופטת שלא לאומנית מספיק.

אין לי ספק שכבוב לא עבר עבירה אתית. האם היה עליו להדיר רגליו מחנוכת המשרד של בתו? האם היה עליו לדרוש את הסרת התמונה? האם היה עליו לחמוק מצילום לידה? גם אם ערכאות האתיקה והמשמעת של השופטים יענו בחיוב על כל שלושת השאלות האלה, וספק אם יעשו זאת – עדיין הסנקציה של הדחה מכס השיפוט אינה מידתית ואינה מתקבלת על הדעת. במיוחד, שלא זה הסיפור שבאמת מפריע לקרויזר ולסטרוק.