כדורגלן העבר טל בן חיים | צילום: אורן אהרוני
טל בן חיים חשוף: 10 דברים שלמדתי על החיים מכדורגל ברמות הגבוהות ביותר
כמה חשוב גיבוש בין שחקנים, איך השפיע אובדן אמו על המשחק ומה מניע אותו יותר מכל. טל בן חיים, הבלם הישראלי שהגיע הכי גבוה ופרש ממשחק ב־2021, משתף טיפים מהקריירה ומגלה מה שובר אותו
1 | הכל מתחיל ונגמר במשפחה
"בגיל 6 התחלתי לשחק כדורגל - ומאז הוא אהבת חיי. עברתי פציעות, תמיד נלחמתי וקמתי מהן חזק יותר. ואז קרה האירוע ששינה לי את החיים - אמא שלי נפטרה. נשארו שלושה משחקים לסוף העונה ובאותו הרגע הרגשתי שמשהו כבה בי. כל מה שהאמנתי בו התנפץ לרסיסים. מצאתי את עצמי אבוד, בלי אנרגיות, בלי תשוקה, ובאותו הרגע שזה קרה ידעתי שכל עוד אמא שלי לא איתי - אני לא עולה יותר על המגרש. אני מאוד טוטלי במה שאני עושה, אני מאוד משפחתי, ההורים ליוו אותי מגיל מאוד צעיר. הייתי ילד שמאוד קשור להורים. וכשאמא מתה, אז משהו בי כבה. יש לי את אבא, אשתי והילדים שעזרו לי להתגבר על התקופה הקשה הזו. אבל אחרי מותה פשוט לא הייתי יכול להמשיך בקריירה. כיום אני מלווה שחקנים - פתחתי סוכנות שחקנים שבה אני מלווה את השחקנים באופן אישי. גם עושה להם אימונים אישיים. נותן להם הכוונה, ייעוץ. בעצם, אני מנסה לתת להם את מה שההורים שלי נתנו לי".
2 | זה הכל עבודה קשה
"האחיות וויליאמס, טייגר וודס, רוג'ר פדרר, מייקל ג'ורדן, כריסטיאנו רונלדו - הם כולם תוצאה של עבודה קשה. שעות על גבי שעות של אימונים בזמן שכל האחרים הלכו הביתה כדי לנוח או לצאת לבלות. מה שייחד אותם זה שהם התאמנו בזמן שאחרים לא. וזה מה שאני עשיתי בקריירה שלי. זה מה שאני מנסה להנחיל למיוצגים שלי בסוכנות. שחקנים בני גילי יצאו לבילויים עד 4-3 לפנות בוקר ולמחרת קמו ב־11 בבוקר. אני הלכתי לישון בשמונה וחצי בערב וקמתי בשבע בבוקר, עשיתי אימון, וב־11 כבר הייתי באימון השני. עשיתי את זה חמש פעמים בשבוע. ברגע שאתה עושה את זה, בכל תחום, אתה תהיה טוב יותר. לצערי, לצעירים רבים אין את אותו מוסר עבודה. אני לא חושב שזה הולך לכיוון הנכון בקרב הדור החדש. יש הרבה יותר הקרבות לעשות וקשה יותר לשכנע שהעבודה הקשה והוויתורים ישתלמו. אתה לא מתעורר יום אחד ופתאום אתה בצ'לסי, זה עניין של עבודה והשקעה. יש כאלה שקוראים לזה 'מזל', מזל זה לא".
3 | תוכנית אלטרנטיבית לא קיימת
"לי לא הייתה תוכנית ב'. לא חשבתי על קריירה אחרת. כי ברגע שיש לך תוכנית ב', אתה מתחיל לחשוב מה יקרה אם לא תצליח. יש עוד משהו לעשות ואז אתה שם את האנרגיה במקומות אחרים. רציתי להיות כדורגלן והשקעתי את כל האנרגיה שלי בזה".
4 | משבר אמון הוא המשבר הכי כואב
"אברם גרנט העלה אותי לבוגרים של מכבי תל אביב בגיל 16, הוא גם העיף אותי אחרי חודשיים, אבל הוא תמיד העריך אותי. בגיל 21, כמאמן נבחרת ישראל, הוא היה מתייעץ איתי על ההרכב. כששיחקתי באנגליה, הוא התקשר אליי וביקש שאעזור לו למצוא קבוצה באנגליה. כשהוא הגיע לצ'לסי, תחילה לתפקיד ניהולי, כבר הייתי בצ'לסי. ז'וזה מוריניו רצה אותי שנה וחצי לפני. אם לא הייתי משחק, אברם היה מתקשר אליי ואומר לי 'איך אתה לא משחק'. שיחקתי בהרכב אצל מוריניו ואז גרנט קיבל את התפקיד, והתחילו בעיות. היינו בדרך למשחק והבנתי שאני לא אהיה בהרכב. אנחנו נוסעים באוטובוס ואני יושב מאחורה - רותח מעצבים. פתאום הטלפון מצלצל. השם של אברם על הצג. אני עונה וישר תוקף אותו. למה אתה מוציא אותי?! הוא אמר לי 'אתה בהרכב, הכל טוב'. וכשירדתי מהאוטובוס ראיתי שאלכס, הבלם שתורגל בהרכב, צולע. הבנתי שלאברם לא הייתה ברירה. היה משחק נהדר של ג'ון טרי ושלי בהגנה ובמשחק הבא, משחק בוולנסיה בצ'מפיונס ליג, גרנט הודיע על ההרכב ואני לא הייתי בו. כבר הייתי בהרכב ואז מגיע מאמן, ישראלי, שמכיר אותי שנים, והוא מוציא אותי מההרכב - זה מעורר משבר גדול. הרגשתי שהוא מפחד שבגלל שאני ישראלי הוא לא רוצה שיחשבו שהוא נותן לי לשחק. אמרתי לו 'אתה לא הבאתי אותי', ממה אתה מפחד, שיחקתי אצל מוריניו. והוא לא שינה את הגישה".
5 | המעבר שלא היה
"בינואר של אותה שנה הייתה לי הצעה לעבור לטוטנהאם שהציעו עליי 8 מיליון ליש"ט. ביקשתי מאברם לקבל את ההצעה ולשחרר אותי. הוא ענה לי שאני 'נכס' ולא שחרר. היחסים הידרדרו ונכנסתי למשבר. לא ישנתי בלילות, לא אכלתי טוב. בנאדם שלא חולה שנים, שומר על הגוף שלו, על תזונה בריאה, על שעות שינה ופתאום הכל משתנה. קיבלתי כסף טוב מצ'לסי, אבל לא הייתי מאושר. היו ימים שהבן שלי היה מתעורר בלילה והייתי הולך לשבת לידו. כשהוא היה נרדם, אני ישבתי ובכיתי. זו צלקת שתישאר איתי לנצח".
6 | הסוד של צ’לסי
"במהלך אימון בצ'לסי עשיתי תאקל קשוח על דידייה דרוגבה והוא הסתכל עליי ואמר 'או.קיי, איים גואינג טו קיל יו". כמה שניות אחר כך הוא עשה עליי גליץ', הוא לא עשה גליץ' בחיים שלו, ואני קפצתי מעליו. ואז כולם התחילו לצחוק והתחבקנו. אני מאוד אוהב אותו ואנחנו עדיין בקשר. זה היה הסוד של צ'לסי של מוריניו. היה לו הרבה מאוד כסף לבחור את השחקנים הכי נכונים לו מבחינה אנושית. ואכן, הם כולם היו שחקנים שהרוויחו עשרות מיליונים אבל אנשים הרבה יותר צנועים מאשר שחקנים בקבוצות אחרות שהרוויח פחות. מוריניו חיפש קילרים על המגרש אבל שהוא יכול לכוון אותם ולעבוד איתם גם מחוץ למגרש".
7 | גיבוש השחקנים הוא קריטי להצלחה
"הייתי בבולטון וכל הקבוצה ישבה לארוחת גיבוש במנצ'סטר. ניסיתי לגדל שיער באותו זמן ובמהלך הארוחה המאמן סם אלרדייס בא אליי ואמר 'אני רוצה שתסתפר בשבילי'. אמרתי או.קיי ואז פתאום, באמצע המסעדה, קווין נולאן, אחד המנהיגים בקבוצה, הוציא מכונת תספורת קצוצה וכל השחקנים הריעו. היינו קבוצה מאוד מגובשת. שחקנים מ־15 מדינות שונות שסם אלרדייס גיבש את כולם ליחידה אחת. זה בעצם היה ההישג הכי גדול שלו. לבנות קבוצה מאוד מוצלחת בתקציב מאוד נמוך והכל התבסס על היכולת של השחקנים להפוך ליחידה אחת. כל שחקן הכיר את היכולות ואת החולשות של האחרים. ביחד עם מעטפת בריאותית וספורטיבית מעולה, אימונים מבוססי מדע וטכנולוגיה ושחקנים מנוסים - עשינו דברים שאף פעם לא עשו בבולטון לפנינו".
8 | בכדורגל יש פוליטיקות
"בכדורגל יש הרבה מאוד פוליטיקות. למשל, פטר בוס היה מאמן מכבי תל אביב ששיחק איתי וכיבדנו מאוד זה את זה. אבל הוא קיבל הוראה מלמעלה לא לשחק איתי. פשוט הסתכסכתי עם שחקן שמקורב למנהל המקצועי וזה השפיע. יש בכדורגל הרבה דברים כאלה לא נקיים".
9 | יש יותר אכזבות מהצלחות
"בכדורגל יש הרבה כישלונות, כאבים ואכזבות, אבל גם צריך לדעת איך להתמודד עם הצלחות. הייתי על משכורת חייל ופתאום הרווחתי מיליונים. צריך משפחה שתשאיר אותך עם הרגליים על הקרקע. כשהייתי בפורסטמות' המועדון פשט רגל והייתי בסיטואציה שאני בלי קבוצה. גרתי בלונדון והייתי יוצא עם אשתי לאימונים. לא קיבלתי משכורת חצי שנה, איבדתי יותר מ־2 מיליון ליש"ט אבל התאמנתי לבד בפארקים בשביל לשמור על כושר, בשביל להיות מוכן. ואכן, אחרי כמה שבועות כאלו ג'ון טרי התקשר וניסה להחזיר אותי לצ'לסי. במקביל פיני זהבי אמר שברצלונה מתעניינת בי — אבל בסוף הייתי צריך לחזור לפורטסמות' שכבר הייתה בליגה השנייה".
10 | הזעם מניע אותי, מכוון אותי
"בגיל 6 ירדתי למטה עם אבא שלי ואחי ואז אבא שלי אמר לי 'אתה לא יכול לשחק איתנו, אתה עדיין קצת קטן, תחכה שתגדל'. נעלבתי, הלכתי כועס לקיר ובעטתי בו במשך שעות. ואז גם הבטחתי לעצמי שאני אשקיע את כל מה שצריך כדי שיום אחד אוכל לשחק עם הגדולים. מלמלתי לעצמי 'אני אראה לו מה זה קטן'. בכלל, השתמשתי בתגובות גרועות כלפי עצמי כמוטיבציה. תמיד אמרו לי 'אתה לא יכול לשחק באנגליה’, או ‘איך תגיע לקבוצות גדולות'. והשתמשתי בזה כדלק למוטיבציה. כשאנשים אומרים לך שאתה לא יכול, הם מדברים על עצמם. הצלחה נמדדת רק אחרי שעשית את הדברים הנכונים לאורך זמן. הרבה פעמים נשברים בדרך ולא יודעים כמה היינו קרובים להצלחה".
חלק מהקטעים והסיפורים בכתבה הינם בלעדיים מהספר האוטוביוגרפי החדש "בכוח הרצון" של טל בן חיים. ספר המתאר את מסעו של טל בן חיים בכדורגל העולמי. לאתר הספר