קשיי הסתגלות לחיים בלי שותפות סינית

הרבה כותרות שליליות יצאו בימים האחרונים מסין: מירידה חדה של כ־10% ביצוא, דרך התכווצות חסרת תקדים באוכלוסייה ועד להאטה החריפה בצמיחתה של הכלכלה השנייה בגודלה בעולם.

עם זאת, הנתונים המטרידים האלה בטלים בשישים כאשר מסתכלים על תופעה אחרת, יותר רחבה ואשר לא נראית זמנית או נסיבתית והיא גם לא קשורה לקורונה. בקרן המטבע הבינלאומית המציאו לה שם: Policy Driven Geoeconomic Fragmentation "התפצלות גיאוכלכלית מכוונת".

החשש הוא שיווצר גוש גיאופוליטי־כלכלי בראשות סין, שיהיה מבודד, עוין למערב ובעלי תקנים טכנולוגיים, מערכות תשלומים ומטבעות רזרבה שונים. המשמעות היא, שאחרי כמה עשורים של הגברת האינטגרציה והגלובליזציה הכלכלית, סין, ששיחקה תפקיד מרכזי בתהליך הזה, מבקשת להתנתק מה"מערב" וכן מהמוסדות שנבנו ומהארגונים שייצגו אותם מתום מלחמת העולם השנייה ב־1945. למהלך שותפה גם רוסיה.

העיקרון הערכי־פילוסופי־אידיאולוגי מאחורי הקונסטרוקציה הרעיונית של העולם שהכרנו עד כה, הוא הליברליזם. זהו עיקרון שמנהיגי סין לא עורגים אליו בלשון המעטה, כל עוד הוא לא קשור לכלכלה גרידא וגם בהקשר הזה עם הגבלות מסוימות. תהליך ההתנתקות לא התחיל היום, אך הסימנים הולכים ומתרבים בקצב מדאיג. ניכר כי נשיא סין שי ג'ינגפינג, סולד מאוד מעיקרון הליברליזם ומוסדותיו.

התופעה המטרידה משתקפת בראש ובראשונה בסחר הבינלאומי. החל משנות ה־60 של המאה שעברה הוא זינק מכ־15% מסך התוצר העולמי ליותר מ־50% ממנו ערב המשבר הפיננסי של 2008. מאז העולם נכנס למה שכונה "Slowalization" - הקפאת הגלובליזציה - שהגיעה לשיאה עם מלחמות הסחר בין ארה"ב לסין בעידן הנשיא דונלד טראמפ, שראה בה אויב. מגיפת הקורונה רק החריפה את המגמה וכעת ברור לכל כי התופעה הזו הגיעה לממדים עצומים ללא קשר לזהות של הנשיא של הכלכלה החזקה בעולם, שהיא עדיין ארה"ב.

יתר על כן, לא מדובר רק על חליפין של סחורות ומוצרים. עם הזמן זה גלש לשירותים, וכמובן לפיננסים. הגלובליזציה בשוקי ההון התפתחה וסין החלה להשקיע בהן באופן ישיר (FDI) דרך רכישת חברות וגם בהשקעות פיננסיות ברחבי העולם, כשהפכה לשחקנית מפתח בשוק החוב - לרבות חוב של ממשלות אחרות, תוך שהיא גם פותחת את דלתותיה למשקיעים זרים, שרצו לרכוש מניות של חברות סיניות, למרות השליטה ממשלתית בהן.

עם זאת, כבר כמה שנים שהרוח שינתה כיוון. המתחים הגאו־פוליטיים זינקו בשנים האחרונות ומדד אי הוודאות בסחר זינק אף הוא. מטריד במיוחד הוא מספר חסמי הסחר שהוקמו בעשור האחרון: מ־200 ב־2011, ליותר מ־2,000 ב־2021. נתוני ה־IMF מראים כי רוב המגבלות היו בהיי־טק, ורובן כנראה קשורות לביטחון לאומי או לתחרות אסטרטגית בין הגוש שסין מתחילה להוביל לגוש "המערבי".

קשה לא להיות מוטרד מההתפתחויות שסין מובילה. תרומת המדינה לכלכלת העולם - בעיקר מאז המשבר הפיננסי הגדול – עצומה. היא נחשבת למחוללת הצמיחה הגלובלית. יתרה מזו, הכניסה של סין לארגונים כמו ארגון הסחר העולמי (WTO) ותפקידה המרכזי בסחר הבינלאומי מסבירים בין השאר את הירידה הקבועה ב־13 השנה האחרונות באינפלציה, שרק כעת היא חוזרת לעלות. הם גם מסבירים את העלייה ברמת החיים והירידה בעוני במערב, שמלווה כמובן בזינוק חד באי השוויון. משקלה של סין בכלכלה העולמית יותר מהוכפל מאז 1995 ועומד כעת על יותר מ־18%. שליש מהערך המוסף של הייצור התעשייתי בעולם מגיע מסין, לעומת פחות מ־6% ב־1995, כאשר רבע מהיצוא ההייטק מקורו בסין.

והנה נתון שפחות מוכר, אך עלה בדו"חות קרן המטבע (IMF) בשנה האחרונה: סין היא השחקן הדומיננטי בעולם במינרלים שקשורים לייצור אנרגיה נקייה. יתרה מזו, לסין תפקיד משמעותי בשרשראות האספקה הגלובליות על רקע שליטתה בהפקת שלושה מינרלים – גרפיט, יסודות אדמה נדירים (REE) וליתיום - המהווים חומר גלם חיוני לייצור מוצרים קריטים בחיי היום־יום שלנו, מטלפונים דרך הייטק ועד לביטחון לאומי. כתוצאה מכך, לפי כלכלני הקרן, סין הפכה לשותפת הסחר הגדולה ביותר עבור מספר הולך וגדל של מדינות בעולם - כ־25% מהן.

עוד ב־2020, שני כלכלנים בכירים מהפד האמריקאי, פרופ' אהרון פלאן וד"ר ג'סטין פירס, מצאו כי תעשיות שב־2019-2018 היו לכאורה יותר מוגנות על ידי המכסים נגד סין - הן אלה שחוו את הירידה היחסית הכי גבוהה בתעסוקה. הסיבה היתה שההשפעה החיובית ההתחלתית של הגנה מפני יבוא קוזזה על ידי השפעות שליליות גדולות יותר בצורה של זינוק בעלויות התשומות וגם מפעולות התגמול הסיניות בצורה של העלאה של מכסי מגן נגד יצוא אמריקאי.

לא נופתע כלל אם בעתיד נראה עוד ועוד מחקרים כאלו, שכן ברור כבר עתה כי כולנו נשלם מחיר כבד על נסיגתה של סין, לבטח, בטווח הקצר־בינוני עד שהעולם המערבי יתארגן מחדש.