קריאת השכמה לכולנו: מלאי המזון אוזל

בתחילת מרץ זימן מארק ספנסר, שר המזון והחקלאות של בריטניה, את מנהליהן של חמש רשתות השיווק הגדולות במדינה, שיחד מחזיקות כשני-שליש מהיקף המכירה של תוצרת חקלאית טרייה לצרכנים בבריטניה, בעקבות החלטתן להגביל מספר פריטי ירקות ללקוח. המחסור בירקות בסיסיים בממלכה בשבועות האחרונים מצטרף למחסור בביצים שנמשך כבר למעלה משנה.

ועם זאת, משבר המזון הוא לא דבר חדש. כבר למעלה מעשור שהאו"ם, הבנק העולמי, האקדמיה וארגונים בינלאומיים מתריעים על תחזיות הולכות ומחריפות בנוגע למערכות המזון העולמיות. למעשה, רובנו לא איבדנו שינה גם כאשר ב-2020 בבלגיה נוצר מחסור חמור בתפוחי אדמה ובהודו נגמר הבצל, וגם לא הפריע לנו שבסין ב-2021 נוצר משבר חמור באספקת חיטה ותירס. רובנו כלל לא היינו מודעים לכך שרק בשנה שעברה החלו מדינות לנקוט באמצעים הולכים ומקשיחים ביחס למלאי המזון שלהן. כך לדוגמא, ארגנטינה הגבילה יצוא חיטה ותירס, הודו אסרה על יצוא של חיטה, סרביה הגבילה קמח ושמן בישול, הונגריה אסרה יצוא של כל סוג דגן משטחה ועוד. רק השבוע הודיעה טורקיה שהיא מגבילה יצוא עגבניות לפחות עד אמצע אפריל.

כל זה לא עניין אותנו או את מקבלי ההחלטות, כי אלה צרות של אחרים. ההבדל הדרמטי הוא שעכשיו הגלים הראשונים של המשבר מתחילים להכות בעולם המערבי – בבריטניה. מה שאנחנו עדים לו עכשיו צריך להוות קריאת השכמה לכולנו. נורה אדומה. אז אל תגידו שלא ידעתם.

אף אחד לא צפה את ההצפות, הכפור בצפון אפריקה ואת גלי החום הקיצוניים במחוז אלמריה בספרד, שם ארגוני החקלאים מדווחים כי כתוצאה מכך היקף יבול העגבניות פחת ב-22% בשבועיים הראשונים של פברואר, המלפפון ב-21% ופלפל וחציל ב-25%. מנגד, ברור היה לכולם שהתנתקותה של בריטניה מהאיחוד האירופי תייצר קשיים לוגיסטיים וביורוקרטיים בכל הנוגע לייבוא תוצרת למדינה, ועם זאת, נתונים אלה, עליהם גורמים שונים בוחרים לשים את האצבע, נוגעים רק בבעיית הבאת התוצרת המיובאת אל מדפי הסופרים ומזניחים את הנתון החשוב והלקח שעל שאר מדינות המערב ללמוד מהם – הבריטים נסמכים במידה רבה על יבוא מזון. כ-90% מהעגבניות הנמכרות שם ומהמוצרים האחרים שבחוסר מקורם ממדינות אחרות.

ופה בישראל? היעדר מדיניות וחוסר יציבות רגולטורית גורמים לסגירה של משקים רבים ומשק שנסגר לא יפתח עוד. כך, העדפת שום סיני (שאינו זול) מבן דודו הישראלי על ידי הממשלה הקודמת הביאה לקריסה מוחלטת של ענף השום הישראלי.

לא ברור איפה איבדנו את הדרך ואיך הפנינו את הגב למורשת הציונית, לאתוס ההתיישבות העובדת ולמסורת היהודית שמקדשת עבודת אדמה ואת הארץ זבת החלב והדבש, כי מעבר לכך שזו סטיה ממי שאנחנו כעם, זה גם פשוט מנוגד להיגיון הישר. אסור להסתמך רק על יבוא, זה פתרון קצר ראייה, קצר-טווח, מהיר, פופוליסטי ואופורטוניסטי. נכון, יש לייבוא מסודר מקום בכלכלה מתוקנת, אבל לא ניתן לתת לתנאי השוק העולמי לקבוע את זמינות המזון במדינה, זו פשוט הפקרות.

אנחנו יודעים את זה מאז ומעולם – מדינה חייבת אוטונומיה בייצור חקלאי על מנת להבטיח מזון בריא ובכמות מספקת ובמחירים הוגנים לתושביה. כל מדינה בעולם, ללא יוצא מן הכלל, תומכת בחקלאות המקומית שלה. עצוב שצריך להזכיר, אבל זה המצב – צריך לטפח חקלאות מקומית ויחד איתה חובה לגבש מדיניות מזון מסודרת, הכוללת תוכנית מסודרת של תמהיל הייבוא. אם לא נשכיל לעשות סדר בדברים עוד היום, משבר המזון יגיע גם אלינו. רק אל תגידו שלא ידעתם.

נדב ה. שטילמן הוא סמנכ"ל כלכלה בהתאחדות האיכרים בישראל