כך עשויות השערוריות בקטאר לגרום לרעידת אדמה בכדורגל העולמי

הארי חודסבלום הוא אוהד כדורגל הולנדי מפורסם. הוא מפורסם כי הוא מגיע למשחקי נבחרת הולנד כשהוא לבוש בחולצת הנבחרת וזוג שדיים מזויפים מתחתיה. אולי ההומור של חודסבלום, המכונה Tieteman (איש הציצים), לא הכי מעודן אבל הוא זוכה לכותרות, תמונות בעיתונים, והוא איש די מפורסם בהולנד. מדי משחק הוא מצטלם עם מאות אוהדים אחרים.

גם לקטאר איש הציצים ההולנדי הגיע. למשחק של הולנד הוא התייצב בלבוש הרגיל שלו וגם עם סרט הקפטן "השערורייתי" שפיפ"א אסרה לענוד בקטאר - מדינה שהוציאה להט"בים מחוץ לחוק - כי כתוב עליו One Love וצבעיו מזכירים, במעט, את דגל הגאווה.

לפי דיווח בהולנד, שוטרים מקומיים תפסו את "איש הציצים" וניסו להעיף אותו מהמשחק הראשון של נבחרתו נגד סנגל. "הייתי צריך להסתיר את הסרט", אמר חודסבלום לתקשורת ההולנדית. "אחרי המשחק שוטר מתלהב יותר מדי התעקש שאוריד את סרטן הקפטן ואתן לו אותו. לא רציתי ואז 20 שוטרים ליוו אותי החוצה. הייתי צריך להוריד גם את הציצים שלי. דיברתי עם ההתאחדות לכדורגל כי אני לא יודע מה יקרה איתי כאן".

סביר מאוד להניח שחודסבלום מגזים, ואם להאמין לבלוגרים הולנדי, ייתכן שאף אחד לא ביקש ממנו להוריד את החזה המזויף שלו - וכל הסיפור מומצא. האירוניה היא שחודסבלום היה אחד מ-50 אוהדי נבחרת האורנג' שקטאר מימנה להם את הטיול למונדיאל כדי שיעלו פוסטים חיוביים ברשתות החברתיות על המדינה, ואז ביטלה חלק מהמימון בגלל הכותרות השליליות שהמימון הזה זכה לו. כך שחודסבלום עשוי "לנקום" בקטארים עם בדיית סיפור.

אבל בסופו של דבר הסיפור של חודסבלום מרגיש אמיתית כי "איש הציצים" הוא ממש לא היחיד שהתבקש לשנות את התנהגותו הרגילה כדי להתאים את עצמו לסביבה החדשה בקטאר. היו אוהדים שהוחרמו להם כובעים בצבעי הקשת, היו אוהדים שהחרימו להם דגלים של המחוזות שלהם בבית כי יש עליהם לב או קשת ועניין, היו אוהדים אנגלים שלא הורשו להיכנס למשחק כשהם לבושים כמו צלבנים, היו אוהדים איראנים שהתבקשו להוריד את הדגל האיראני עם הכיתוב "אישה, חיים, חופש"; ויומיים לפני המונדיאל קטאר כפתה על כל האוהדים כדורגל ללא בירה - מטעמים דתיים.

גם על השחקנים קטאר כפתה, בסיוע פיפ"א, את סט הערכים השמרני שלה. למשל פיפ"א איימה בסנקציות על נבחרות אירופיות שהקפטנים שלהן יעלו למשחק עם סרט One Love על זרועם, ועל דנמרק נאסר להתאמן עם מסרים למען זכויות אדם.

מה שמדהים באמת זה שפיפ"א מאפשרת למדינות הומופוביות כגון קטאר ורוסיה לארח את המונדיאל ומתנהלת כעבד נרצע שלהן, אבל קונסת התאחדויות כדורגל על שירים בעלי גוון הומופובי של אוהדיהן. בפיפ"א טוענים שהם רוצים להרחיק "סוגיות פוליטיות" מהכדורגל, אבל אין שום בעיה להכניס דגל פלסטין לאצטדיונים (יש סוגיה פוליטית יותר בעולם מפלסטין?).

התכופפות המדינות המערביות לגחמות ודרישות ממדינות לא דמוקרטיות לא מתרחשת רק במונדיאל או בכדורגל בלבד כמובן - אבל בכדורגל זה בולט במיוחד. ב-2017 ריאל מדריד אולצה להוריד צלב קטן מהכתר שעל סמל המועדון לפי דרישה של שותפיהם הערבים. אנשי באיירן מינכן מגנים על קטאר בגלל הסכם חסות גדול של המועדון עם קטאר איירווייז, ובצרפת הרשויות מפחדות להגיד משהו על קטאר והפרות זכויות האדם שלה מחשש שהמדינה תבטל הסכמי זכויות שידור וחסות עם הליגה המקומית.

על פניו, אין לקטאר דרישות שערורייתיות במיוחד. במדינות מוסלמיות רוצים שהמבקרים "יראו כבוד" למסורות המקומיות, אבל מתחת לבקשות היפות יש כאן כפייה ברורה, וכך התנהגויות נורמליות לחלוטין של אוהדים ושחקנים ממדינות דמוקרטיות הופכות לאסורות במדינות שמארחות טורנירים. המונדיאל בקטאר, כך נראה, מציב את המציאות הזו באופן בוטה מול המערב. תנטשו את העקרונות שלכם בשביל לשחק אצלנו.

"עוצמה רכה" (Soft Power) היא מונח ביחסים בינלאומיים המתאר מצב בו מדינה משפיעה על מדינה אחרת בצורה לא כוחנית, וכך משיגה יעדים שונים במדיניות החוץ. לפי ההגדרה המילונית, "עוצמה רכה מבוססת בעיקר על אטרקטיביות של המדינה, כלומר כוח המשיכה שמדינה יכולה להקרין, היכול לנבוע מלגיטימיות, תרבות, מוסר, ערכים, אתיקה ועוד. עוצמה רכה נבדלת מעוצמה נוקשה שמשמעותה שימוש בכוח צבאי או לחץ כלכלי".

קטאר מקווה לנצל את הכדורגל כדי לחזק את עוצמתה הרכה. המונדיאל הוא שיא של תהליך. אבל כפי שניתן לראות, במקרה שלה אם העוצמה הרכה לא עובדת, אז לקטארים אין בעיה להשתמש בחוקים נוקשים וסנקציות כלכליות כדי לכפות את רצונותיהם.

הכדורגל, שהומצא בבריטניה, תמיד היה כלי משמעותי להפעלת "עוצמה רכה" בעולם, לאחר שבריטים שהגיעו למדינות השונות עם כדור ריתקו את המקומיים עם המשחק הפשוט להבנה. ההשפעה הזו נותרה הרבה אחרי שהאימפריה הבריטית נפלה.

"כשהאימפריה הבריטית תקרוס בסופו של דבר מתחת לגלגלי ההיסטוריה, היא תשאיר שתי אנדרטאות", ניבא ריצ'רד טרנבול, שהיה מושל מטעם הממלכה בטנגניקה שבאפריקה. "כדורגל והביטוי 'פאק אוף'". הוא צדק.

הכדורגל העולמי הוא כבר מזמן לא של הבריטים, אלא תופעה עולמית - גם בזכות פיפ"א. ובהרבה מובנים, תמיד היה כוח משמעותי בהפצת רעיונות וערכים הומניים. כי ככה פיפ"א רצתה.

פיפ"א הוקמה בפריז ב-1904, כשהיה ברור שצריך ארגון-על לענף החדש שתפס פופולריות במקומות רבים בעולם. המייסדות היו התאחדויות הכדורגל האירופיות הראשונות: דנמרק, צרפת, הולנד, שווייץ, שוודיה וספרד (שיוצגה בתחילה על ידי "מועדון הכדורגל מדריד"). ההתאחדות הגרמנית הביעה תמיכה, אבל לא שלחה נציגים לפריז (שלחו טלגרם). ההתאחדויות הבריטיות הצטרפו כשנתיים אחרי.

ב-1909 הצטרפה לפיפ"א התאחדות הכדורגל הלא אירופית הראשונה - דרום אפריקה. ארגנטינה הצטרפה ב-1912, קנדה וצ'ילה ב-1913 וארצות הברית ב-1914. מי שהוביל את הארגון היו בעיקר אנשי ניהול בריטים, שכולם פרשו אחרי מלחמת העולם הראשונה כי לא רצו לשבת באותו ארגון עם מי שהם הגדירו האויבים שלהם (גרמניה).

מי שניהל את פיפ"א ב-1921 עד 1954 היה ז'יל רימה, עורך דין צרפתי, שהוגדר כ"הומניסט אידיאליסט". רימה האמין שספורט בכלל והכדורגל בפרט יכולים "לאחד את העולם" אחרי מלחמת העולם הראשונה. הוא שאב השראה ממשחקי הכדורגל בחג המולד בין חיילים גרמנים לאנגלים בזמן מלחמת העולם הראשונה וגם מתחרויות האבירים בימי הביניים, שהחליפו קרבות בין מחוזות ואפילו מדינות.

רימה ייסד את הגביע העולמי והאמין שהכדורגל יסייע להפיץ את הערכים הנוצריים והאנושיים שהוא גדל עליהם. הוא האמין באחווה בין העמים, ולכן גם הגדיל את מספר החברים בפיפ"א מ-12 ל-85. "כדורגל הוא המקום שבו אנשים יכולים להיפגש בביטחון עצמי וללא שנאה בליבם, בלי עלבונות על השפתיים שלהם", אמר.

במשך שנים פיפ"א פעלה להפיץ את הערכים הללו, וכדי שכולם ירגישו חלק מהכדורגל, כל מדינה עם נציגות קיבלה קול אחד בניהול הארגון. הדברים השתנו לחלוטין לאחר שז'ואו האבלנז' וספ בלאטר נכנסו לפיפ"א והפכו את המונדיאל לארגון שמגלגל מיליוני דולרים. תפקיד הנשיא כבר לא היה להפיץ את הערכים של רימה, אלא להביא עוד כסף לארגון. וכדי להשיג את השלטון, על המועמדים לתפקיד נשיא פיפ"א להבטיח למדינות הקטנות - רוב גדול בארגון - יותר כסף (שהרבה ממנו הלך לראשי התאחדויות הכדורגל). לפי ייב רימה, נכדו של ז'יל, "סבי היה מאוכזב מאוד ממה שקרה לפיפ"א, הכל זה כסף. הכדורגל הפך לעסק שכל מה שאכפת לו זה כסף. זה לא היה החזון שלו".

כך הגענו למצב המעוות שבו לאיי שלמה (700 אלף תושבים) או קורוסאו (150 אלף תושבים) יש כיום בפיפ"א את אותו המשקל הפוליטי כמו לגרמניה (83 מיליון תושבים); למצב המעוות בו הכדורגל מקדם תיאוקרטיות מושחתות ואת ערכיהן - בעיקר כי מדינות דמוקרטיות כבר ממש לא שולטות בפיפ"א.

בשבוע שעבר, בעקבות האירועים בקטאר, התאחדות הכדורגל הדנית, כאמור אחת המייסדות של פיפ"א, דנה באפשרות לנטישת הארגון. ההתאחדות במדינה כבר החלה בשיח עם התאחדויות אחרות על המהלך הדרמטי.

לפי הדיווחים, בדנמרק כעסו במיוחד על ההתנהלות של פיפ"א ונשיאה ג'יאני אינפנטינו בנושא סרט הקפטן עם הכיתוב One Love. פיפ"א אפילו "לא חזרה" להתאחדויות כששאלו מהן הסנקציות האפשריות על שחקן שיענוד את הסרט. לפי ייספר מולר, יו"ר התאחדות הכדורגל הדנית, השיח על כך שהנבחרות האירופיות ינטשו את פיפ"א, ובעצם את המונדיאל, לא התחיל לאחרונה. "אנחנו מדברים על זה מאז אוגוסט", אמר. "בואו נראה אם אפשר לקיים עוד דיאלוג בעניין. צריך לחשוב איך אפשר לשחזר את הביטחון בפיפ"א".

ב-2023 אינפנטינו צפוי לזכות בבחירות פיפ"א. אף אחד לא יתמודד מולו, ובכל מקרה הוא צפוי להשיג רוב מבין 211 המדינות בפיפ"א. "דנמרק לא תצביע לו", הבהירו במדינה.

גם בגרמניה זועמים על אינפנטינו ופיפ"א בעקבות אירועי המונדיאל ואובדן הספונסר הגדול (רשת הסופרמרקטים Rewe) בגלל פרשת סרט הקפטן. בבלגיה עצבנים על פיפ"א כי זו ביטלה אישור שלה לשימוש בחולצת החוץ של הנבחרת שעליה היתה כתובה המילה Love. הביטול נעשה ימים בודדים לפני המשחק הראשון של בלגיה במונדיאל - ופגע במערכת היחסים הכלכלית בין אדידס להתאחדות הכדורגל הבלגית.

צרפת כרגע היא המדינה האירופית היחידה שתומכת בכל מה שפיפ"א עושה. אבל גם בצרפת יש מתנגדים רבים להתנהלות הארגון, וברור שיש מדינות אחרות באירופה שחושבות, כמו דנמרק, על התנתקות ממוחלטת מפיפ"א. זה לא יהיה קל וזה לא יקרה עד המונדיאל הבא בארצות הברית (2026), אבל עושה רושם שאחרי קטאר האפשרות שנבחרות בכירות ינטשו את פיפ"א וייסדו מונדיאל אלטרנטיבי - היא אפשרות לא מופרכת בכלל.

יש לציין כי אופ"א (ארגון הכדורגל האירופי) ופדרציית הכדורגל של דרום אמריקה (CONMEBOL) כבר עובדים ביחד, בניגוד לרצון פיפ"א, וייסדו יחד משחק גמר בין אלופת אירופה לאלופת דרום אמריקה. בעבר היו דיונים על הזמנת ברזיל, ארגנטינה ומדינות דרום-אמריקאיות אחרות ליורו.

בסופו של דבר פיפ"א היא הבעלים של המונדיאל. אבל מונדיאל בלי גרמניה, הולנד, אנגליה, ברזיל, ארגנטינה, ספרד ונבחרות אחרות שלא רוצות להיות תלויות בגחמות של עסקני כדורגל בברמודה או בהוטן - הוא נכס לא שווה במיוחד. והדעיכה ברייטינג של המונדיאל במדינות אירופה עשויה לחזק את ההתאחדויות האירופיות לעשות מעשה.