אחרי מרד התורמים: ביל אקמן עבר למלחמת תרבות באקדמיה

נשיאת הרווארד קלודין גיי אמנם התפטרה מתפקידה מוקדם יותר החודש, אך האבק טרם שקע, והמשקיע האקטיביסט והתורם הנאמן ביל אקמן ממשיך לייצר רוח וגלים.

אקמן, שהרכיב רשימת מטרות פרטית ומתוקשרת משל עצמו, פועל בימים אלו להדחתה של סאלי קורנבלות', נשיאת המוסד האקדמי היוקרתי MIT, בדרך של תככים, מזימות, הדלפות וגם, לפי אקמן, שימוש בבינה מלאכותית. המהלך, שנראה כמו תוכנית לטיהור כולל במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, נועד, לדבריו, "להוביל להרס הבלתי נמנע של המוניטין של אלפי חברי סגל".

בשלב זה עולה התהייה, כיצד הגיע הרגע שבו מיליארדר המחזיק ברשתות פנימיות מורכבות של השפעה קורא לפיטורים ההמוניים של חברי סגל במערכת ההשכלה הגבוהה האמריקאית. אף שנראה שהנושא התחיל במתקפת חמאס על ישראל ב־7 באוקטובר, מדובר כאן באירוע המתרחש במסגרת מלחמת תרבות רחבה יותר. זו מתאפיינת בגישה אובססיבית שבה אוחזים נציגי שני קצוות הוויכוח בכל הנוגע לסוגיות של גזע, אתניות, מגדר ונטייה מינית - או מה שידוע היום בארצות הברית בראשי התיבות DEI — Diversity, Equity, Inclusion.

המדיניות הזו הפכה לתעשייה שלמה והתבססה בעיקר בעקבות רצח האזרח השחור ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן ב־2020, ככוח בירוקרטי המתופעל בסיוע 50 מיליארד דולר בהתחייבויות מצד חברות ציבוריות, על מנת להילחם באי־השיוויון והאפליה המוטבעים במבנים הארגוניים הקיימים.

בפוסט שפרסם בעקבות התפטרותה של גיי מודה אקמן: "תמיד האמנתי שגיוון הוא תכונה חשובה של ארגון מצליח, אבל כוונתי היתה לגיוון בגרסתו הרחבה: גיוון של נקודות מבט, פוליטיקה, מוצא אתני, גזע, גיל, דת, ניסיון, רקע סוציו־אקונומי, זהות מינית, מגדר, חינוך אחיד ועוד. עם זאת, התברר לי ש־DEI לא עוסק בגיוון בצורתו הטהורה וכי מדובר בתנועת הסברה פוליטית מטעם קבוצות מסוימות שנחשבות מדוכאות לפי המתודולוגיה של DEI עצמה".

גיי זיהתה את המגמה הזו במאמר שכתבה ל"ניו יורק טיימס", אבל מהכיוון ההפוך. "אני הייצוג עבור מי שחשים צורך לבטא חרדות שמקורן בשינויים הבין־דוריים והדמוגרפיים שמתחוללים בקמפוסים האמריקאיים: אישה שחורה שנבחרה להוביל מוסד בעל שיעור קומה". גיי צודקת ככל הנראה באבחנתה זו, אך הבעיה היא, שהואשמה בפלגיאט.

ה־7 באוקטובר כטריגר

גם אם לא היה מודע לכך, המלחמה של אקמן היתה זקוקה לטריגר, והאירועים כפי שהתגלגלו אחרי ה־7 באוקטובר סיפקו זאת. בעקבות מתקפת חמאס, 34 ארגוני סטודנטים בהרווארד פרסמו מכתב שבו הטילו את האחריות לטבח על ישראל באופן בלעדי. האוניברסיטה לא הגיבה, לא למתקפה עצמה ולא לעמדה המוסרית שנקטו קבוצות הסטודנטים.

אקמן הזדעזע עמוקות, הנהיג מרד תורמים והחל בקמפיין להדחת גיי. "אני מודע באופן אישי ליותר ממיליארד דולר של תרומות שהופסקו מצד קבוצה קטנה של הבוגרים היהודים והלא־יהודים הנדיבים ביותר של הרווארד", כתב ב־10 בדצמבר ברשת החברתית X, שבוע אחרי שגיי והנשיאות של אוניברסיטאות פן ו־MIT העידו בפני הקונגרס תוך הצגת מנהיגות כושלת. למהלומת המחץ שהגיעה מחוגי הימין נוספה גם אשמה של פלגיאט בעבודתה האקדמית של גיי. "הימין פתח בציד מכשפות נגד גיי אבל במקום זאת מצא פלגיאט", סיכם זאת היטב ריאן גרים מאתר החדשות The Intercept.

כמה ימים אחרי התפטרותה של גיי, אקמן עצמו הפך למטרה, כאשר ה"ביזנס אינסיידר" הציג טענות לפיהן אשתו, נרי אוקסמן, מעצבת כוכבת ואמריקאית־ישראלית, אשמה גם היא בפלגיאט בעבודת הדוקטורט שאותה השלימה ב־MIT ב־2010. "לא דובר כאן על גניבת רעיונות של מישהו אחר אלא על שמונה מירכאות חסרות", אמר אקמן ל"וול סטריט ג'ורנל", כשהוא מפחית מחומרת מעשיה של אשתו, למרות שהיו זהים לאלה של גיי.

בתגובה להאשמות כלפי אוקסמן, אקמן הודיע כי יערוך בדיקה רחבת היקף לעבודתם האקדמית של חברי הסגל ב־MIT, לרבות הנשיאה, באמצעות בינה מלאכותית שאותה כינה "נשק יום הדין של מערכת ההשכלה הגבוהה". בהעריכו כי הודעתו תדיר שינה מעיני סגל MIT, הוסיף אקמן כי בדומה להם צריכים לחשוש כל חברי אוניברסיטאות העילית. למרות שאוקסמן, בניגוד לגיי, לקחה אחריות למעשיה, זה לא שינה דבר. מגדלי השן הפכו לאזור קרבות, תוך אזכור בלתי פוסק של ראשי התיבות DEI.

מדיניות גיוון והכלה נועדה לסייע ביצירת סביבת עבודה, לימודים וחיים מכילה יותר עבור קבוצות לא מיוצגות בארצות הברית, כאשר יש המכנים מדיניות זו בלעג Woke, או "אידיאולוגיית צדק חברתי". לטענת המתנגדים, הגישה מייצרת גזענות הפוכה וכוללת חתירה כללית לבינוניות ממוסדת. בשלב הראשון להתעוררות המדיניות הזו, היא היתה נפוצה בעיקר בשוליים, כאשר מי שנקטו בה נתפסו כשמרנים מהסוג הגרוע ביותר. את השיטה תיארו כמקרתיזם, או מתקפה דמגוגית, ואת מפיציה "שורפי ספרים" העוסקים בציד מכשפות. במובן מסוים, הדימויים היו הולמים. דמויות מפתח שהתבטאו נגד DEI, כמו מושל פלורידה רון דה סנטיס, רדפו את מי שהפרו לתפיסתם איזון שמרני מוכר. אותן דמויות מפתח הרכיבו רשימות שחורות של ספרים, רדפו פעילים פוליטיים וחוקקו חוקים נגד הפגנות של חופש ביטוי, כמו מופעי דראג.

מאז הקיץ האחרון, המאבק הפך יותר מיינסטרים, אז בית המשפט העליון בארצות הברית פסק נגד הרווארד ואוניברסיטת צפון קרוליינה בצ'אפל היל, וביטל 40 שנים של אפליה מתקנת שהיתה נהוגה בהשכלה הגבוהה. במקביל, עשרות תביעות הוגשו בעת האחרונה בידי עמותות נגד מדיניות של גיוון ואפליה מתקנת. חלקן הופנו נגד תאגידי ענק, בהם מטא, יבמ וקלוג'ס, בטענה כי מדיניות הגיוון שלהם מייצרת יחס מפלה. במובן זה, מה שארע בחודשים האחרונים בהרווארד, פן ו־MIT הוא רק מאבק אחד במסגרת מלחמה רחבה. מלחמה שמתנהלת נגד מדיניות ההכלה של קולות ששייכים לקבוצות מיעוט, מתובלת ככל שתהיה במקרי אנטישמיות המציפים את הקמפוסים.

"תנועה גזענית ובלתי חוקית"

"גם אם היה לקלודין גיי רקורד אקדמי מושלם, מדובר עדיין במנהיגה כושלת בהרווארד", אמר אקמן ל"וול סטריט ג'ורנל" בעקבות התפטרותה, והוסיף על הגורמים שבגללם פעל להדחתה. אלה כללו, לדבריו, את האופן שבו הובילה את המוסד, "איך היא נתנה לאנטישמיות להתפרץ בקמפוס, כיצד הגיבה ל־34 קבוצות הסטודנטים, היעדר חופש הביטוי בקמפוס, תרבות הקמפוס, קודי הדיבור... מחלקת DEI". אקמן גם קרא לפיטורי מועצת המנהלים של האוניברסיטה, שלטענתו חולקת השקפות דומות ל־DEI. בפוסט ב־X הוא תיאר את DEI כ"תנועה גזענית ובלתי חוקית".

הפעיל השמרן כריס רופו, מי שהציף את האשמות הפלגיאט נגד גיי, התבטא גם הוא ברוח זו. "זו ההתחלה של הסוף של DEI במוסדות של אמריקה", כתב. "אנחנו נחשוף אותך. אנחנו נערים עלייך ולא נפסיק להילחם עד שנחזיר את השיוויון עיוור הצבעים לאומה הגדולה שלנו". הסנטור הרפובליקני מאוהיו ג'יי.די ואנס אמר על גיי, כי "היא קיבלה את התפקיד לא בגלל כישרון, אלא משום שסימנה תיבה (אישה, ואישה שחורה, ו"א)". עוד הסביר, כי "הסיפור האמיתי הוא לא פיטוריה של קלודין גיי, אלא העובדה שאנחנו נשלטים על ידי אלפי אנשים בינוניים כמוה". אלון מאסק, בעל השליטה ב־X שלעולם לא יכול להשאיר את עצמו מחוץ לדיון ציבורי, כתב בפוסט כי DEI "היא ההגדרה של גזענות".