מתוך פליישמן בצרות פנאי | צילום: Hulu - FX
אל מול האנטישמיות בארה"ב - היהודים באים, גרסת הוליווד
עיתונאית שמדליקה נרות שבת, פסיכולוג שאומר קדיש או שחקנית המנפנפת ביכולותיה בעברית. אל מול האנטישמיות הגואה בארה"ב שורה של קומיקאים, שחקנים ויוצרי קולנוע וטלוויזיה, מסטיבן ספילברג ועד איימי שומר, מנופפים עכשיו ביהדותם. לראשונה הם מצליחים להפוך את החוויות והזיכרונות שלהם לחלק משיח הזהויות הנפיץ באמריקה
פסיכולוג יהודי שנחטף על ידי רוצח סדרתי אומר קדיש; גבר מבוגר בעל חברה לביגוד בניו יורק עושה בר מצווה; שלושה חברים נזכרים בשנת שבתון שעשו בישראל, כשאכלו ג'חנון לצלילי "צילו של יום קיץ" של יזהר אשדות; צעירה אמריקאית מספרת לסוכנת שחקנים שכישוריה המיוחדים הם שהיא דוברת עברית ויודעת קרב מגע. אלה רגעים מסדרות וסרטים כמו "המטופל", "הפסיכולוג בדלת ממול", "פליישמן בצרות", "גברת מייזל המופלאה", "הפייבלמנים", "מילה שלה" ו"ליקריץ פיצה", והם רק כמה מהביטויים היהודיים שמוצגים בזמן האחרון על מסכי הקולנוע והטלוויזיה, והם בולטים לעין מכמה סיבות: ראשית, בגלל הריבוי והאפיון המיוחד של היהודיות בהם; שנית, בגלל ההקשר לשיח הזהויות הפופולרי בשנים האחרונות, שלרוב יהודים לא נכללים בו; ושלישית, הייצוגים הללו ניכרים על רקע גל האנטישמיות בארה"ב, שגובר עכשיו.
נתחיל בסיבה האחרונה: גל אנטישמיות עכור ומטריד שוטף עכשיו את אמריקה — עד כדי כך שדאג אמהוף, בעלה של סגנית נשיא ארה"ב קמלה האריס, כינס בשבוע שעבר מפגש עם מנהיגים יהודים בבית הלבן במטרה להתמודד עם פשעי השנאה שהתעצמו. אמהוף, יהודי גאה, אמר שיעשה הכל כדי להילחם ב"מגפת השנאה".
הוא התכוון לסרט על הכחשת השואה שקידם שחקן ה־NBA קיירי אירווינג, דבריו ומעשיו של הראפר קניה ווסט ששיבח את היטלר ואמר שהוא "אוהב נאצים", ואמירותיו של הקומיקאי דייב שאפל, שנתן תוקף לדברי של ווסט. החודש גם נפגש הראפר המכונה "יה" עם נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בביתו ובפגישה נכח טיפוס ושמו ניק פואנטס, מכחיש שואה נודע לשמצה (ברשת החברתית שלו Truth טראמפ כתב שכלל לא ידע מיהו אותו פואנטס).
לפי המרכז האמריקאי המנטר שנאה דיגיטלית ברשת והליגה נגד השמצה, כמות הציוצים האנטישמיים בטוויטר הרקיעה שחקים מאז שהמיליארדר אלון מאסק רכש את הרשת החברתית ואיפשר לכל מיני חשבונות שנחסמו בעבר בשל ביטויי שנאה — לחזור לפעילות. לפי הליגה נגד השמצה, נרשם שיא של 40 השנים האחרונות במעשי תקיפה, ונדליזם והטרדה אנטישמיים.
כביטוי לתמיכה בקורבנות של אנטישמיות, דיווח "הניו יורק טיימס" החודש כי צעירים יהודים ולא יהודים מציינים את השבת במיני אירועים משותפים (חלקם בימי חמישי בכלל) . בכתבה ציינו כי ביטויי סולידריות אלה הלכו והתחזקו מאז הטבח בבית הכנסת בפיטסבורג ב־2018, שבו נרצחו 11 בני אדם.
על רקע אלה משתלבים הייצוגיים התרבותיים, הטקסיים, ההיסטוריים והדתיים היהודיים בסדרות ובסרטים. בראיון עם סטיבן ספילברג הסביר הבמאי כי סרטו החדש והאוטוביוגרפי "הפייבלמנים" חשף "מה פירוש להיות יהודי היום בארה"ב" והסביר מדוע אף שעסק בנושאים יהודיים בעבר ב"רשימת שינדלר" וב"מינכן", הפעם הוא מדבר באופן ספציפי על החוויה היהודית האמריקאית. "אנטישמיות חוזרת עכשיו רק כי מעודדים את שובה", אמר ל"ניו יורק טיימס". "היא חוזרת כי היא חלק מהריקוד הרעיל המושתת על אידיאולוגיה של הפרדה, גזענות, אסלאמופוביה ושנאת זרים… שהתחזקה וקיבלה עידוד מאז 2015 ו־2016".
בראיון עם יוצרי "המטופל" ג'ואל פילדס וג'ו וייסברג , הם נשאלו על העלילה היהודית, שכוללת הרבה דברים ספציפיים ליודעי ח”ן כמו מנהגי כשרות שונים בקרב יהודים דתיים וחילוניים ודברים אוניברסליים כמו השואה. פילדס השיב כי הוא ושותפו לכתיבה דיברו הרבה על החוויות שלהם כיהודים, "כולל גילויים מתגברים של אנטישמיות שאנחנו והסובבים אותנו חווים כעת — ולא יכולנו שלא להכניס את זה לסדרה".
"יהודים על המסך של הוליווד הם לא דבר חדש. השוני הוא בהכנסת ההקשר האקטואלי של שיח ופוליטיקת הזהויות", אומר ד"ר שי בידרמן, מרצה לקולנוע ופילוסופיה בבית ספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, המעביר שיעור ב"קולנוע יהודי".
"יהודים הופיעו על המסך לא מעט", הוא מתאר, "מוודי אלן, דרך לארי דיוויד, אדם סנדלר ועד ל'יהודי הטוב' של האחים כהן. אבל אם פעם היחס לזה היה אגבי — נדמה שהסדרות והסרטים כעת יהודיים במכוון. נראה שיש כאן ניסיון להכניס את היהודיות על כל גווניה לתוך השיח, בקונטקסט של שיח הזהויות, במהדורתו הנוכחית: להחזיר את היהודים לזירה כדי לבחון מחדש את מקומם בה".
המקום הזה, לפי כמה וכמה מנציגיה על המסך, הוא לא טוב כפי שחושבים. לפני שנה התקוממה הקומיקאית היהודייה שרה סילברמן על כך שלמרות סבך הייצוגים והזהויות שאליו נקלעה הוליווד, אין לה שום בעיה לשבץ שחקנים גויים כיהודים, לפעמים באופן סטריאוטיפי. משם צמח הביטוי Jewface על משקל המושג הידוע לשמצה Blackface (לבנים שהיו משחירים את פניהם כדי לגלם אפרו־אמריקאים). ב"פליישמן בצרות" כמעט כל השחקנים המגלמים יהודים הם גם יהודים במציאות.
ג'וש רדנור היהודי, המוכר מ"איך פגשתי את אמא", התייחס לליהוק שלו בחיוך: "אני עושה גוגל על מושגים כמו 'יהדוּת' ו'איך לגלם יהודי'. נראה לי שאני אצליח לעשות את זה".
עוד בהקשר של שיח הזהויות צריך להזכיר את "יהודים לא נחשבים", ספר של הקומיקאי הבריטי דיוויד בדיאל, שנהפך ממש עכשיו לסרט תיעודי של ה־BBC, ובו הוא טוען כי בחוגים ליברליים נוטים להתעלם מפגיעות ביהודים. "במאבק הצודק נגד הומופוביה, יחס פוגעני לנכים, טרנספוביה וגזענות, יש סוג אחד של גזענות שנשאר מחוץ למאבק הזה, והוא אנטישמיות… זאת משום שהיהודים אינם נחשבים כמיעוט אמיתי", הוא טוען.
אחת הסיבות לכך היא האופן שיוצגו בתרבות. ד"ר אייל בורס, ראש מסלול קולנוע וטלוויזיה בבית הספר לקולנוע לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מזכיר שאחרי מלחמת העולם השנייה בארה"ב "היה צורך בקולנוע להציג את היהודי כ'אחד משלנו'. לפני המלחמה היהודי הוצג בצורה סטריאוטיפית: בנקאי נמוך ושמן, רודף נשים, מתלבש אחרת, נודד וחסר שורשים. אחרי המלחמה מחשש להצטייר כאנטישמי, נרתעו מלהציג את היהודי כ'יהודי מדי או בעל מנהגים יהודיים מדי'. מאותו שלב היהודי הוא אמריקאי לכל דבר: חילוני, בורגני, לבן, קפיטליסט".
לדברי בורס, הגישה הזאת באה גם מבפנים, מיהודים בהוליווד. "היתה טענה כי המפיקים ההוליוודיים, היהודים שהמציאו את הוליווד, לא רצו לחשוף את יהדותם כדי לא לאבד קהל נוצרי אמריקאי, כי הרי שיקולים מסחריים תמיד ינצחו. בשנות ה־90, בזכות יוצרים כמו האחים כהן, נוצר היהודי בסגנון 'ביג ליבובסקי', יהודי מוגזם יותר, מוחצן יותר, שאותו נשא על כתפיו ג'ון גודמן בתפקיד וולטר סובצ'ק ששומר שבת ו'לא משחק באולינג בשבת' — וכעת זה מגיע לשיא".
באותה תקופה גם עלתה הקומדיה היהודית המצליחה ביותר "סיינפלד", אלא שאז מתוך חשש להיותה "יהודית מדי", הוחלט שרק ג'רי יהיה יהודי במובהק. ג'ורג' הוא יווני, איליין וקרמר הם חסרי אפיון אתני ודתי. היום הייצוג של דמויות יהודיות נעשה לפעמים ממש בתגובה לאירועים במציאות. בעיתון "פורוורד", היהודי־אמריקאי הפרוגרסיבי, תהו ביחס לסרט "המילה שלי" ש"בתקופה שאנטישמים מאשימים יהודים בשליטה בהוליווד — איך מדברים על אחד שאכן שלט בה?", הכוונה היא להארווי וויינסטיין, שהסרט עוסק בחשיפת מעלליו. התשובה שניתנת בכתבה (וגם בסרט) היא להזכיר כי העיתונאית שחשפה את הסיפור, ג'ודי קנטור, גם יהודייה.
"הרקע המשותף מהחופשות בהרי הקאטסקילז והורים וסבים עם קעקוע של מספר על הזרוע ממחנות הריכוז — הם שמאפשרים לקנטור להגיע ללבו של אירווין ויינטר, רואה החשבון של וויינסטיין, שלבסוף מעביר לה את המסמכים שמאששים את הסיפור שבידיה", נכתב בכתבה.
ואם הגילומים של היהודים בסדרות והסרטים, שהוזכרו עד כה, נעשים באופן המשתלב בעלילות, יש כבר ביטויים ישירים יותר הנוגעים ליהדות ולאנטישמיות מצד קומיקאים מפורסמים: בטקס פרסי אמנויות הבמה במרכז קנדי בוושינגטון, לעיני הנשיא ג'ו ביידן, לבש הקומיקאי סאשה ברון כהן את דמותו כבוראט הקזחי האנטישמי, ואמר על קניה ווסט ש"הוא יותר מדי אנטישמי, אפילו בשבילנו"; הקומיקאית איימי שומר, בתוכנית הטלוויזיה שלה, העלתה מערכון על סדנה להתעמרות במקום העבודה שבו רגישים מאוד לכל מיני אמירות פוגעניות, חוץ מלאלה האנטישמיות; ומארק מארון אמר בתוכנית ספיישל שהקליט כי "במדינה המקוטבת כל כך שלנו, אנטישמיות היא הדבר היחיד המלכד את כולם".
סדרות וסרטים חדשים עם עלילות או גיבורים יהודים
"הפייבלמנים" 2022. מבוסס על סיפור חייו של סטיבן ספילברג. הסרט עוסק גם ביחס האנטישמי שספג גיבור הסרט, סאמי, על פי זיכרונותיו של הבמאי, כשהגיע לצפון קליפורניה בנערותו
"מילה שלה" 2022. הסיפור של עיתונאיות "הניו יורק טיימס" שחשפו את פרשת הארווי וויינסטיין. דמותה של אחת העיתונאיות ג'ודי קנטור נראית מדליקה נרות שבת, ומשכנעת את רואה החשבון של וויינסטיין למסור מידע לאחר שהשניים מזדהים על רקע סיפור משפחתי שקשור לשואה.
"ליקריץ פיצה" 2021. סרט התבגרות תקופתי של פול תומאס אנדרסון. כאשר אלנה קיין (אלנה חיים), הגיבורה היהודייה מגיעה לסוכנת שחקנים זו מתרשמת מ"האף היהודי שלה". אלנה מתגאה בכישוריה בעברית ובקרב מגע. ולרגע קט נשמע אביה של הגיבורה, גם במציאות, כדורגלן העבר מוטי חיים, גוער עליה בשפת הקודש.
"פליישמן בצרות" 2022. FX. רופא שזה עתה התגרש (ג'סי אייזנברג) מתמודד עם החיים החדשים שלו. מבוסס על הרב־מכר של טאפי ברודסר־אקנר וכולל ארוחות שישי, בר מצווה, ושנה בירושלים, לפני הלימודים באוניברסיטה, כשגיבורי הסדרה והספר אוכלים ג'חנון לצלילי "צילו של יום קיץ" של יזהר אשדות
"המטופל" 2022. הולו (אצלנו בדיסני). פסיכולוג שהתאלמן (סטיב קארל, "המשרד") נחטף על ידי המטופל שלו, שהוא רוצח סדרתי, כדי שיטפל בו. בשבי במרתף ביתו של הרוצח נזכר הפסיכולוג (שנבחר כי הוא יהודי) בכעס של אשתו, חזנית רפורמית, ובבנו שנהיה חרדי.
"הפסיכולוג בדלת ממול" 2021. אפל TV. פסיכולוג (פול ראד) משתלט על חיי מטופל (וויל פארל) באופן מניפולטיבי. סיפורם האמיתי של מארטי מרקוביץ ואייק הרשקוביץ, שהפך מפודקאסט לסדרת טלוויזיה, עוסק כולו בקהילה היהודית של ניו יורק בשנות ה־80. בין היתר, מארטי מחליט לעשות בר מצווה בגיל מבוגר.
