האותיות הקטנות בחוק ההסדרים מחביאות שתי מכות לציבור העובדים

שתיים מהגזירות המרכזיות לצורך צמצום גירעון העתק המתוכנן ל־2024 וקשורות לצד ההכנסה ייפלו אך ורק על האוכלוסייה העובדת. כך עולה מחוק ההסדרים הסופי שגיבש משרד האוצר.

בניגוד לרושם הראשוני, הפגיעה בקרב האוכלוסייה העובדת תהיה כפולה שכן סדרה של "הקפאות" במדדים מרכזיים תגרום לכך שהעובדים ישלמו יותר מאלו שלא עובדים. המהלך הראשון והמרכזי כולל טריק ידוע ומוכר - אך מסובך ומורכב - שיאפשר למשרד האוצר להגדיל את גביית מס בריאות בעוד 400 מיליון שקל, כך שהתוספת ממס בריאות תעמוד על כ־1.4 מיליארד שקל ולא על 1 מיליארד שקל כפי שדווח בהתחלה.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' החליט להעלות את מס בריאות ב־0.15% כאשר כל תוספת של עשירית האחוז מניבה כ־700 מיליון שקל. קרי, הצעד צפוי להגדיל את הכנסות המדינה ממסים ב־1,050 מיליון שקל.

ישנן שתי מדרגות מס עבור מס בריאות: המדרגה הראשונה מתייחסת לשכר שאינו עולה על 60% מהשכר הממוצע, שם ינכה המעביד 3.1% משכר העובד (שהחל מ־2025 יעלה ל־3.25%) ומחלק השכר שמעל 60% מהשכר הממוצע המעביד ינכה 5% מהשכר (שיעלה ל־5.15%). אלא שבחוק ההסדרים הוכנס תיקון בנוגע לעדכון מדרגות השכר. לפי החוק הקיים, השכר הממוצע מתעדכן אחת לשנה (בתחילת השנה הקלנדרית) לצורך חישוב המס, ובאוצר הוחלט שבאופן חד־פעמי הוא לא יעודכן ב־2025, השנה שבה צפויה להיכנס ההעלאה לתוקף.

יש ל"הקפאה" משמעות גדולה - בסך 400 מיליון שקל ליתר דיוק - שכן עובדים רבים אשר מרוויחים מעל 60% מהשכר הממוצע יעברו "מהר" יותר למדרגה השנייה. לצורך המחשה נניח כי השכר הממוצע יעלה גם השנה ב־3% (הנתון המעודכן ביותר הוא לשנת 2022), אבל המדרגה לא תעודכן. במקרה כזה, עובד שמרוויח 60% מהשכר הממוצע או יותר "יקפוץ" מדרגה מהר יותר וישלם יותר יחסית כי שכרו עלה ב־3% בממוצע אך המדרגה נותרה קבועה. לכן, חלק גדול יותר משכרו "ייפול" במדרגה השנייה.

מטבע הדברים, ככל שהשכר גבוה יותר, העובד נאלץ להיפרד מיותר כסף, כאשר כל עובד שירוויח מעל 60% מהשכר הממוצע במשק ישלם יותר מס בריאות משני טעמים: פעם אחת כי העלו את שיעורי המס (לשתי המדרגות), ופעם שנייה כי הקפיאו את היקף המדרגה ולכן חלק גדול יחסי משכרו כבר "יקפוץ" למדרגה השנייה. כאמור, לפי האוצר, "ההקפאה" שנראית די תמימה — תוסיף עוד 400 מיליון שקל לקופת המדינה וזו תוספת משמעותית, כמעט 40% יותר מהתכנון המקורי. באוצר מבהירים כי מדובר בתוספת חד־פעמית שכן החל משנת 2026, השכר הממוצע יעודכן באופן מלא לצורך החישוב.

ישנו היגיון מסוים, בעיקר מטעמי צדק, שמי שיש לו יותר - ישלם יותר. זה עקרון הפרוגרסיביות שהוא מבורך. הבעיה היא שמדובר בצעד מיסוי שפוגע רק באלו שעובדים שכן אלו שלא עובדים ומשלמים מס מינימלי קבוע (116 שקל) - לא ייפגעו. למרות הלחץ של פקידי האוצר, סמוטריץ' (הציונות הדתית) עשה יד אחת עם שר הבריאות אריאל בוסו (ש"ס) ושניהם סירבו להעלות את המס עבור אלה שלא עובדים - כדי להיטיב עם החרדים כמובן.

כל העלאה של 1% במס הקבוע משמעה תוספת של 1.16 שקלים בלבד כך שאפילו במובן הסמלי היתה הממשלה יכולה להעלות את המס לאותם אנשים שלא עובדים, ובמקרים מסוימים גם לא משרתים, רק לצורך מראית עין של חלוקה שוויונית יותר בנטל. אך את זה הממשלה הזו נמנעה מלבצע משיקולים פוליטיים גרידא. אחרי כל זאת אין להתפלא כי הדרג המקצועי באוצר מתנגד להנהגת ביטוח סיעודי ממלכתי בדומה לביטוח בריאות ממלכתי. וזאת בטענה כי בסופו של דבר, מדובר בעוד מעבר כספים של אלו שעובדים ותורמים לצמיחה ולקופה הציבורית לאלו שאינם תורמים ומשתמטים.

מס בריאות אינו המהלך היחיד במסגרת תקציב 2024 שבו הנטל של צמצום הגירעון נופל על האוכלוסייה העובדת. במסגרת אותה תוכנית תופחת הזכאות של יום הבראה אחד לכלל העובדים במשק וחיוב המעסיקים להעביר את מחיר יום ההבראה לאוצר המדינה. נכון לשנה הזו, יום הבראה שווה 418 שקל במגזר הפרטי ו־471.4 שקל עבור עובדי מדינה. כמות ימי ההבראה המשולמים נגזר מהוותק.

אלא שגם במקרה הזה החליטה הממשלה "להקפיא" את ערך יום הבראה שבחלק גדול מהמקרים - עובדי המדינה, הבנקים וחברות ביטוח - מעודכן לפי מדד המחירים לצרכן. השנה עודכן גם יום הבראה עבור המגזר הפרטי (כ־3 מיליון עובדים) אחרי 8 שנים של קיפאון. במסגרת הגזירות הוחלט כי דמי הבראה לא יעלו אוטומטית אף שב־2023 היתה אינפלציה של 3%. כלומר, לכל העובדים שהתרגלו לעדכון במחיר יום הבראה - והעדכון הזה מהווה הטבת שכר לכל דבר בעניין - בשנה הבאה הוא לא יגיע.

העובדה שרוב הנטל בכלל — ונטל הגזירות הנוכחיות בפרט - נופל על האוכלוסייה העובדת, מקבלת משנה תוקף כאשר מבינים שבמסגרת תקציב 2024 צעדים מחויבי מציאות לא התבצעו: לא נסגרו משרדי ממשלה מיותרים שכל ייעודם לספק טובות הנאה לפוליטיקאים בקואליציה; תקציב הישיבות המהווה תמריץ שלילי מובהק לתעסוקה ימשיך לזנק; תקציב החינוך החרדי שלא מלמד ליבה ולפיכך לא מגדיל פריון ולא מגדיל סיכוי לתעסוקה איכותית - זינק אף הוא, ומנגד תקציב החינוך הממלכתי ירד. וזו רשימה חלקית. זו הסיבה מדוע בתוכנית הכלכלית של סמוטריץ' ונתניהו לא רק שאין בשורה, אלא היא מביאה בשורה מרה — בעיקר עבור אלו שעובדים ותורמים.