מדיניות הממשלה לגבי מבקשי המקלט: להציק ולייצר מצג שווא של טיפול בבעיה

בתגובה להתפרעויות המסתננים בשבת בתל אביב, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הנחה את רשות המסים לרכז מאמץ בימים הקרובים באכיפה כלכלית משמעותית על העסקים הלא חוקיים של המסתננים בדרום ת"א.

כיוון שקונצרנים גדולים של פשע מאורגן אין כנראה בין מבקשי המקלט, זו דוגמה למהלך שתכליתו העיקרית היא להציק ולייצר מצג שווא של טיפול בבעיה. הצעד הזה ממצה את מדיניות ממשלות הימין כלפי מבקשי המקלט שכולה מתומצתת במילים שתבע שר הפנים לשעבר אלי ישי: "להמאיס עליהם את החיים". וכלי המדיניות העיקרי הוא התעללות.

לא משנה לממשלה כמה זה לא כלכלי, לא משנה כמה סבל זה יגרום לתושבי דרום תל אביב שמבקשי המקלט נאלצים להישאר שם. גם לא משנה שיש כל כך מעט מבקשי מקלט יחסית לאזרחי ישראל, כ־0.3%. כיוון שכבר עשור לא נכנסים לישראל פליטים נוספים, גם אין פה שאלה של הרתעה. ממשלות הימין לא מעניקות מעמד זמני למבקשי המקלט ופותרות את בעיית מבקשי המקלט כי אז לא יהיה נגד מי להסית.

ההתעללות במבקשי המקלט כללה את הקמת מתקן הכליאה חולות שבו הם שהו שנים ללא הגבלת זמן, ניסיונות גירוש למדינה שלישית באפריקה שסיכנו את חייהם והפקדת פיקדון בגובה 20% מהשכר שיוחזר רק כשמבקש המקלט ייצא מהארץ - כל ההפרות הבוטות האלו של זכויות אדם סוכלו על ידי בג"ץ. לכן הוא מהווה מאז שבת שק חבטות של ממשלת נתניהו הנוכחית שאינה לוקחת אחריות למחדל ההתפרעויות סביב הפסטיבל של שגרירות אריתריאה.

ההתעמרות האחרונה היא נוהל של משרד הפנים שאוסר על מבקשי המקלט לעבוד בערים שבהן הם בעצם מתגוררים במרכז הארץ, להוציא במקצועות בניין, סיעוד וחקלאות, בשל הריכוז הגבוה של מבקשי מקלט בערים אלו. הנוהל מוקפא בשל הליכים משפטיים, עתירה נגדו לבית משפט מינהלי נדחתה והוא נמצא בדיון בעליון.

במבט ארוך טווח מדיניות ההתעמרות מצליחה אבל לאט. בישראל שוהים היום 23,600 מבקשי מקלט מאפריקה, שחדרו לארץ דרך גבול מצרים. "מסתננים" בהגדרת רשות ההגירה. מתוכם 76%, שהם קרוב ל־18 אלף בני אדם, מאריתריאה. כמו כן, יש עוד כ־8,000 ילדים של מבקשי מקלט. ב־20 השנים האחרונות עזבו את הארץ יותר מ־40 אלף מבקשי מקלט, כלומר יותר משני שלישים. המחיר האנושי נורא. זה אומר שבמקום לסייע לפליטים, שרבים מהם עברו בדרך לישראל מעשי אונס, חטיפה וסחר בבני אדם, ישראל עושה הכל להקשות עליהם.

ראש המחלקה המשפטית של ארגון קו לעובד עו"ד אלעד כהנא אומר שאין נתונים על מקומות העבודה אבל 40% מהפונים לקו לעובד עובדים בניקיון. "לפני הקורונה הרבה עבדו במסעדות ומלונאות. יש קצת בבניין ובסיעוד", הוסיף. לדבריו, חלק עובדים באופן מסודר עם תלושים וחלק לא.

"אלה עבודות פיזיות קשות שישראלים לא מאוד ירצו לעבוד בהן ומעסיקים נאלצים לשכור את מי שאפשר. הרבה פעמים אלה עבודות עם שעות נוספות שמבקשי המקלט מעוניינים בהן. אין להם תעודה מקצועית, הם לא יכולים ללמוד ואין להם שפה ויש גזענות של מעסיקים. זו גם שאלה של איפה החברים שלהם עובדים ואילו מעסיקים התרגלו להעסיק מבקשי מקלט ויודעים מה מותר ומה אסור".

מנהלת עמותת א.ס.ף לסיוע לפליטים ומבקשי מקלט טלי אהרנטל מסבירה שרבים מאלה שנשארים פה הם אנשים עם ילדים. לדבריה, "אלה אנשים שחיים על חוט השערה כדי לשרוד פה ולייצר לילדים מציאות אחרת ועובדים בעבודות מאוד קשות ששום ישראלי לא מוכן לעבוד בהן".

למרות העבודה, המצב שלהם, לדבריה, קשה יותר משל אוכלוסיות חלשות אחרות. סיבה אחת, לדבריה, היא ש־80% ממבקשי המקלט פוטרו במהלך הקורונה אבל הם לא קיבלו דמי אבטלה או כל סיוע משמעותי אחר.

סיבה שנייה היא שהם לא זכאים כמעט להטבות רווחה. הזכאות שלהם לביטוח לאומי למשל מוגבלת לזכויות שקשורות לעבודה אבל לא כוללת דמי אבטלה או הבטחת הכנסה.

אתר מוקד הסיוע לפליטים ומהגרים מסביר "שרבים מבין מבקשי המקלט חולקים את דירותיהם עם מספר רב של שותפים על מנת להוזיל עלויות ומתוך ערבות הדדית. הצפיפות הרבה מעמיסה מאוד על התשתיות הרעועות של האזורים המוחלשים שבהם מתגוררים הפליטים ומגדילה את המצוקה של התושבים הוותיקים בשכונות".

הפליטים מאפריקה חיים במצב קבוע ונורא של חוסר מעמד וזכויות כבר 20-15 שנה. זה מונע מעמד אזרחי גם מילדי הפליטים. על פי דו"ח של א.ס.ף, "פליטות חד־הוריות רבות וילדיהן מצויים במצוקה קשה, באי־ביטחון תזונתי ולעתים בעוני קיצוני בעקבות התפרקות התא המשפחתי. רבות מהן חולקות יחד עם ילדיהן מרחב מגורים עם אנשים רבים נוספים, והמחסור במרחב בטוח משלהן מותיר אותן ואת ילדיהן חשופים לפגיעה וניצול".

אם יש משהו שההתפרעויות נגד האירוע של שגרירות אריתריאה הבהירו לישראלים זה איזו דיקטטורה נוראית יש במדינה של מבקשי המקלט, עד שהם מוכנים לסכן הכל כדי למחות נגדה. על פי האמנה למעמד פליטים, לא ניתן לגרש פליט למדינה שבה הוא יימצא בסכנה. על פי המוקד לפליטים ומהגרים, "אזרחי אריתריאה נסים ממדינה שבה אין מערכת משפט אזרחית, מעולם לא התקיימו בה בחירות ואזרחי המדינה כולם מחויבים לשירות צבאי שאינו מוגבל בזמן, וכרוך בעבודות פרך כמעט ללא שכר בשירות המדינה כמו כריית מחצבים, סלילת כבישים ועוד. העורקים מהצבא נחשבים לבוגדים, ואם הם נתפסים, הם מעונים ולעתים מוצאים להורג".

כשבממשלה מדברים שוב ושוב על גירוש, הם מאחזים עיניים. מה שהם באמת היו רוצים זה לגרש את הפליטים למדינה אחרת באפריקה שבה הם יהיו נתונים לסכנה חמורה של שוד, רצח, רעב ואונס, ולעצום עיניים לסכנה.