יש בישראל יהדות אחרת - אבל היא לא קיימת בפוליטיקה הדתית

1. הזאבים הם הכבשים: מי מאיים על מי

מערכת המשפט (ובכלל זה משפט נתניהו) והזהות היהודית, אלה הן שתי השאלות הגדולות שבמרכז מערכת הבחירות. חזונה של מפלגת הציונות הדתית, על שני פלגיה - סמוטריץ' ובן גביר - הוא לשלב ולסנכרן בין השתיים - מדינת הלכה שנשענת על משפט התורה. אבל כיוון שטרם בשלה העת למדינת הלכה־על־מלא, מסתפקים שותפי הקואליציה הביביסטית־כהניסטית־חרדית בהנפת שני דגלים נפרדים - לחוד חיסול המשפט ולחוד חיסול המדינה הדמוקרטית, שתפנה את מקומה למדינה היהודית. אבל המרשם של סמוטריץ' למערכת המשפט מצליח בסאב־טקסט שלו לאחד ולחבר בין שני היעדים. מטרת תוכניתו היא חיסול הביקורת המשפטית (במיוחד בית המשפט העליון ומערך הייעוץ המשפטי) על השלטון. התוצאה הישירה היא הפיכת הממשלה לדיקטטורה שלטונית. נניח שהממשלה הזו תחליט שברצונה להשהות את קיום הבחירות או למנוע מערבים ושמאלנים שיתויגו כ"בוגדים" להשתתף בהן - מי בדיוק ימנע זאת ממנה?

מרשם סמוטריץ' יכריע סופית את רכיב הדמוקרטיה במשוואה של "מדינה יהודית ודמוקרטית", ותותיר את הזהות היהודית לבדה. אגב, כדאי לשים לב שבשתי הזירות האלה ההנמקה היא קורבנית והזאבים הם כבשים: המשפט מאיים על המשילות, הדמוקרטיה (שיתוף ערבים בקואליציה למשל) מאיימת על הזהות היהודית. אפילו שרה נתניהו מודאגת מאובדן הזהות הזו. "אם חלילה לא נביא 61 מנדטים והממשלה הנוראית הזאת תמשיך", אמרה בחוג בית, "תפסיק להיות ממשלה יהודית ומדינה יהודית".

אבל מהי היהדות שהגברת ובעלה מנסים להשליט עלינו? זו היהדות של סמוטריץ', בן גביר וגולדקנופף, שכבר מסמנים את הטריטוריות המיניסטריאליות שלהם – ביטחון, אוצר, משפטים, ביטחון פנים. יש בישראל יהדות אחרת של צדק לגר ולחלש, של סובלנות, נועם הליכות ודרך ארץ, אבל היהדות הזו כבר לא קיימת בפוליטיקה הדתית שנשלטת כליל בידי גזענים, משיחיים, בריונים, הומופובים. וגם משתמטים ונצלנים שנארזו יחדיו במשפט נפלא ב"ארץ נהדרת". מנהיג יהדות התורה גולדקנופף, בגילומו המזהיר של שרון טייכר, מדרבן את חיילי צה"ל: "יאללה יאללה תחזרו לג'נין, קדימה, ותשמרו על עצמכם, אנחנו צריכים אתכם אחר כך בלשלם מסים".

2. תרגיל מסריח: שימוש לא חוקי באברמוביץ'

פרשן ערוץ 12 אמנון אברמוביץ' מככב בתשדיר התעמולה של הציונות הדתית, שבו הוא חולק בקולו ובפרשנותו שבחים לסמוטריץ' כשר התחבורה. השילוב של אברמוביץ' בתשדיר הוא בניגוד לחוק הגנת הפרטיות שאוסר על "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח". רווח, קבע יו"ר ועדת הבחירות לשעבר השופט חנן מלצר, הוא גם רווח פוליטי, כפי שהחיל באחת המערכות הקודמות לגבי השימוש בקולה של פרשנית ידועה בתעמולת בחירות. המקרה של אברמוביץ' הוא קיצוני, ולו בגלל הסכנה הברורה והמיידית שמזהים שני אלה, אברמוביץ' וסמוטריץ', זה בזה. לכן גיוסו של אברמוביץ' לצד אבי בניהו ואיתן כבל, כמשבחי שר התחבורה סמוטריץ', הוא תרגיל מסריח כפול. גם בניגוד לחוק וגם בניגוד למהות של גיוס מתנגדים אידיאולוגיים לטובת פוליטיקאי, שלו הדבר היה בידיהם, היה מסולק מיד ולנצח מהחיים הציבוריים.

3. פוליטי אבל כשר: בלי הגבלות על ערוץ 14

בתוך שלל החגים והחופשות דחה יו"ר ועדת הבחירות, השופט יצחק עמית, את עתירת יש עתיד, שביקשה להכריז על ערוץ 14 כ"גוף פעיל בבחירות", וככזה להכפיף אותו לחוק מימון מפלגות. השופט מבין היטב מהי תעמולה ומהו ערוץ תעמולה: "כאשר חברי הפאנל מפרכסין זה את זה, מסכימים זה לדעתו של זה, ו'מרימים' האחד לשני ללא קול נגדי בעל משקל אפקטיבי; כאשר העיתון או ערוץ התקשורת אינו נותן בימה של ממש או מיקרופון למרואיין מהצד השני של הקשת הפוליטית; כאשר הערוץ מרומם רשימה פלונית או אישיות אלמונית, או נלחם במתנגדיהן, ונמנע כליל מהשמעת ביקורת כלפיהן". מי שרואה מדי פעם את הערוץ מבין היטב למה כיוון כבוד השופט בתיאור הקולע הזה. אלא שעמית זונח את המהות התעמולתית הזו, ונדרש רק לפעילות הערוץ לפי חוק מימון מפלגות שהוחל גם על גופים חוץ־מפלגתיים שאינם קשורים למפלגה. עמית לא שולל את האפשרות שכלי תקשורת יכול להיות "גוף חוץ־מפלגתי" כזה. "שליטה של רשימה זו או אחרת באמצעי תקשורת, אם במישרין ואם בעקיפין, תוך שימוש בבעלי הון שעוצמתם הכלכלית מאפשרת להם לממנו, עלולה להשפיע באופן בלתי הוגן על דעת הקהל... ובכך לפגוע בחופש הבחירה ובהליך הדמוקרטי", הוא כותב, בלי לקרוא לילדים - שלדון אדלסון ("ישראל היום") ויצחק מירילשווילי (ערוץ 14) - בשמם. וגם בלי אפשרות להוכיח את זיקת נתניהו והליכוד לכלי התקשורת שמפרכסים אותם.

אילו ניתן היה להוכיח, אפשר היה "לפגוע" גם בכלי תקשורת. "הטלת מגבלות על אמצעי תקשורת שהוא זרוע תעמולה אינה מהווה אפוא פגיעה בחופש הביטוי", כותב השופט עמית, "נהפוך הוא, היא מחזקת את העקרונות שבבסיס חופש הביטוי, ויש בה כדי לעודד פלורליזם ושוויון הזדמנויות בשדה הפוליטי".

אבל ידיו כבולות כי חוק דרכי תעמולה "אינו מתמודד ישירות עם הסוגיה של גוף חוץ־מפלגתי (כמו ערוץ 14 - מ"ג) שעיקר מהותו תעמולה, אלא בעקיפין באמצעות חוק מימון מפלגות", ואילו חוק המימון לא חל על כלי תקשורת. כך נסגר המעגל הזה והעתירה נדחתה.