דו"ח: "הטיפול בביטחון התזונתי נמצא בידיים רבות ללא ניהול או גורם מתכלל"

דו"ח שמומן על ידי הביטוח הלאומי והמרכז הרפואי שיבא קובע ש"הטיפול בנושא הביטחון התזונתי בישראל נמצא בידיים רבות ללא ניהול, בקרה, הערכה תכלול וביטוי של אחריות המדינה". זאת למרות ש"קיימת הסכמה רחבה לגבי אחריות העל של המדינה לנושא, הטיפול בביטחון תזונתי". אחת התוצאות הקשות היא היעדר רצף בסיוע משגרה לחירום, וההיפך.

את הדו"ח ערכו ד"ר אורלי טמיר משיבא, ד"ר מורן בלייכפלד-מגנאזי מאוניברסיטת אריאל ד"ר שרה פרומיסלוב ממשרד הבריאות והחוקרת מורן אקוס כרמל מהאוניברסיטה העברית. הוא מציין שעל-פי סקר הביטחון התזונתי האחרון שפרסם המוסד לביטוח לאומי, בשנת 2021 אומדן המשפחות בישראל שחיו באי-ביטחון תזונתי עמד על 16.2%, שהן 522 אלף משפחות, מהן כמחצית (8.2%, שהם 265 אלף משפחות) באי -ביטחון תזונתי חמור (רעב). באותה שנה פרסמה מחלקת המחקר של ארגון הגג לסיוע במזון "לתת" אומדן גבוה יותר לפיו 633 אלף משפחות שהן 21.8% מהאוכלוסייה חיו באי-ביטחון תזונתי, מהן 10.1% שהם 292 אלף באי-ביטחון תזונתי חמור.

הדו"ח קובע ש"לאי-ביטחון תזונתי יש מחיר בריאותי, בהיבט הפיזי ונפשי. 74.1% מנתמכי הסיוע במזון סובלים ממחלה כרונית אחת לפחות. עייפות, תשישות, מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, אוסטיאופורוזיס, אנמיה והשמנת יתר נמצאים בקשר ישיר עם אי-ביטחון תזונתי. חסך תזונתי בזמן ההיריון, בגיל הינקות ובילדות עשוי לפגוע בהתפתחות הילד ולגרום לעיכוב התפתחותי". שיעור הסובלים מחוסר ביטחון תזונתי בקרב אנשים עם מגבלות נפשיות בישראל גבוה פי 5 מאשר בשאר האוכלוסייה.

הדו"ח מציין ש"הטיפול בנושא אי-ביטחון תזונתי ותזונה בריאה בישראל מבוזר בין גופים שונים: משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ועמותות, ביניהם משרד הרווחה, החינוך, האוצר, החקלאות, הפנים, הבריאות, הביטחון והמשרד לאזרחים ותיקים. גורמים רלוונטיים נוספים והם המועצה הארצית לביטחון תזונתי, משרד המשפטים, המשרד לשוויון חברתי, רשות חירום לאומית והמוסד לביטוח לאומי".

"גופים ויוזמות אלה", קובעות המחברות, "פועלים באופן שונה בימי שגרה ובעתות חירום, ללא הכוונת על סדורה וללא מעקב והערכה ברמה הלאומית. רובם סבורים שיש צורך בגוף או מנגנון כלשהו לתכלול פעילות התחום הביטחון התזונתי. כל זאת, בזמן שעולה, במחקר זעקתם של מבקשי הסיוע בדבר הקושי וחוסר האונים מולו ניצבים בשגרה, כשלרובם קושי זה התגבר בתקופת מגפת הקורונה ואף החמיר לאחריה". הדו"ח ממליץ "למנות גוף אחד קבוע, מוביל ומתכלל, בעל סמכויות, שיהיה אמון על הטיפול באי-בטחון תזונתי בשגרה ובחרום. הגוף הזה יפעל לאיתור אקטיבי של משפחות רעבות".

החוקרים מונים 4 חסמים עיקריים לקבל סיוע במזון: החסם העיקרי הוא הבושה והחשש מסטיגמה. חסמים נוספים: חוסר מודעות לזכויות, סיוע סלקטיבי לקבוצות אוכלוסייה כלומר לאוכלוסייה החרדית וחשש מהשלכות ("ייקחו לי את הילדים")

פרק מיוחד בדו"ח מוקדש להתמודדות בחירום. הוא קובע ש"מזה כשני עשורים התמודדות בישראל עם אי-ביטחון תזונתי בחירום לוקה בחסר". כבר דו"ח מבקר המדינה מ-2007 בנושא מלחמת לבנון השנייה קבע "ששררו בלבול ואי הבנות" בנושא הסיוע במזון. אחת התוצאות היא שאין רצף סיוע משגרה לחירום, למשל ביטול מפעל ההזנה בבתי הספר, ואין רצף סיוע מחירום לשגרה".

זה בעייתי במיוחד משום ש"משברים ומצבי חירום מחריפים אי-ביטחון תזונתי ומכניסים למעגל אי הביטחון התזונתי אוכלוסיות חדשות. ב-2022 פרסם ארגון לתת כי 143 אלף משפחות נוספו לאלה החיות באי-ביטחון תזונתי. גם במלחמה הנוכחית חלה עליה גדולה בהיקף מבקשי הסיוע.