"מה השריטה שלך?": השאלה שמנכ"ל Mavens יפסיק לשאול מועמדים בעקבות כתבה זו

גד מאור, מייסד משותף ומנכ"ל חברת Mavens, מעולם לא עבר ראיון עבודה. את מייבנס מכר בספטמבר 2022 לענקית המשחקים האמריקאית Zynga, וזה היה האקזיט השני שלו לאחר שב-2016 מכר את הסטארט-אפ שייקר ל-Playstudios.

"זה 'ראיון העבודה' הראשון שלי אבל בתור מנכ"ל אתה בראיון עבודה כל היום. בסוף, בכל יום שבו אני הולך לעבודה, מדבר או כותב אני נשפט על ידי השותפים שלי והעובדים שלי שבוחרים כל בוקר לבוא לעבוד איתי. אני מרגיש שבכל פעולה שאני עושה בחברה אני נמדד באופן דומה לראיון עבודה שתכליתו להבין מי אתה, במה אתה טוב ובמה לא".

הוא אמנם לא היה צריך לשכנע מעסיק לקבל אותו לעבודה אבל כן היה צריך פעמיים לשכנע חברת גיימינג ענקית לרכוש את המיזם שהקים. התהליך שהוביל לרכישת מייבנס ארך תשעה חודשים אותם הוא מגדיר כ'מתישים'. "אלה היו תשעה חודשי ראיון עבודה. חוויה שהיא קשה מנשוא. בתחילת התהליך אתה לא בטוח שאתה בכלל רוצה את זה, מרגיש כמו הבחור החתיך שכולם רוצים ואז יש נקודה מאוד מלחיצה שאתה כבר כל כך בפנים אבל זה עדיין לא מובטח. הנקודה הזו של הכל או כלום יכולה להימשך שבועות ארוכים", הוא מספר.

בתהליך בדיקת החברה לקראת רכישה מאור אומר שהוא נשאל הכל מהכל. "זה מכריח אותך קודם כל להסביר את היתרונות והחסרונות של החברה שאתה מנהל. אתה יושב מול צד שני שאתה לא באמת יודע מה הוא מחפש. זה מתחיל בשיחות טלפון של מה אתה חושב על הרעיון ומהר מאוד עובר לפגישות. בכל עסקה כזו יש 'צ'מפיון', מישהו שמנסה להריץ אותך מבפנים, שמוכן לקחת את הסיכון עליך. לוקחים אותך לרואד שואו, מפגישים אותך עם ההנהלה הבכירה. שבוע אחר שבוע. אני זוכר שהיתה פגישה שבה דברים לא כל כך התקדמו ואז נשאלתי 'אם היינו עובדים עכשיו ביחד – איך נראה מחר?'. אני חושב שזו היתה נקודת המפנה כי היה לי מאוד קל לענות על השאלה הזאת. זה היה לי מאוד ברור. אני חושב שברגע הזה היה מפנה כי היא התחילה כפגישה שבה רצו להגיד לנו שזה לא הולך לקרות", הוא אומר.

כמנכ"ל שהקים שתי חברות מאור ראיין מועמדים לעבודה פעמים רבות וכשהוא על כיסא המראיין הוא מנסה לא לשאול את השאלות השגרתיות. "אני בדרך כלל מתחיל ראיון בצורה מאוד קלילה, הצד הטכני, המקצועי פחות מעניין אותי, הסיפור האישי הוא מה שקריטי לי. אני שואל בדרך כלל 'מה השריטה שלך'. המטרה של השאלה היא להבין את שורש המוטיבציה. אני מחפש אנשים שמנוע הבערה שלהם הוא פנימי, שאיתי או בלעדי הם מנסים להתנהל בצורה הכי מופתית שיש".

שאלה נוספת שמאור שואל מועמדים לעבודה היא "אם בעוד כמה שנים עזבת את החברה שלנו בסערה, ספר לי מה קרה", כך אני מנסה להגיע למה מניע את מה שגורם לאנשים לעזוב. אני מאמין שאנשים צריכים לעבוד הרבה שנים ביחד. לכן אנחנו משקיעים הרבה בגיוס ולכל אורך תהליך שימור העובדים", הוא אומר.

אם כך, מהי השריטה שלך?

"השריטה שלי. עכשיו כשאני רואה כמה קשה לענות על השאלה הזאת אולי אני אפסיק לשאול אותה. השריטה שלי היא שאני חייב לנצח ואני חושב שאני משלם על כך מחיר גדול. אני לא תמיד מנצח אבל אנשים מהצד אומרים שיש לי מזל, אז אני מודה שאני מאושר אבל השריטה היא שאני חייב לנצח. אם יש זרקור על איזור שהוא לא מופתי באופי שלי – זו נקודה שבה אני משתגע. אני משלם מחיר גדול כדי שזה יהיה מושלם. המחיר הוא לאן זה שולח אותי, כל הדברים שאתה חושב ומתעסק בהם, כמה הגוף שלך מופעל כשמישהו אומר לך שאתה טועה".

אלה התשובות של גד מאור, מייסד משותף ומנכ"ל mavens לשאלות הפופולריות בראיונות עבודה:

1. ספר לי על עצמך

"אני ירושלמי. יש לי אח גדול, אחות גדולה ואחות קטנה. גדלנו ביחד באותו חדר. היתה לי מיטה קטנה מעל הארון שהייתי מטפס אליה, כך שאף אחד לא יכול היה להיכנס לשם חוץ מאחותי הקטנה. זה עשה שני דברים, האחד נתן לי הרבה עצמאות והשני הוא שחלקתי ילדות עם אחותי הקטנה. אני חושב שהפעם הראשונה שהתחלתי להבין מה אני הולך לעשות בחיים הייתה כשאחי הגדול התחיל להתעסק במחשבים. שם הבנתי שזה משהו שמעניין אותי, התחלתי בעקבות כך לפתח דברים קטנים, משחקים. פחות הסתדרתי במסגרת של בית הספר.

בגיל 15 עבדתי בסטארט-אפ במשך חודשיים-שלושה וזו הייתה הפעם הראשונה שהיה לי כסף. חזרתי בן 16 לבית הספר מאוד עשיר בהשוואה לאפס השקלים שהיו לי לפני כן. הסטארט-אפ הזה, קהוטס, שגייס עשרות מיליוני דולרים במטרה להתחרות בסקייפ, עשה רילוקיישן לארה"ב ומצאתי את עצמי בכיתה י' עובר לרילוקיישן. הייתי כלבויניק ונתנו לי לנהל עשרה אנשים בארה"ב בגיל 16. כשחזרתי שרדתי את כיתה י"א וי"ב אבל עדיין יש לי סיוטים על בגרויות.

משם התגלגלתי בנס ליחידה בצבא שבה התאפשר לי לעשות משהו משמעותי. פיתחתי מערכות שעוזרות לנתח כמויות גדולות של נתונים ולהגיע למסקנות נורא מהירות. בזירת פנים כשמתעסקים בפיגועים וכד' האדם שמאחורי המחשב צריך להגיע למסקנה נכונה. הזווית הייתה לפתח את המערכת שתאפשר לאדם לקבל את ההחלטות הנכונות.

אותם חבר'ה שהקימו את קהוטס פתחו עוד סטארט-אפ ומשכו אותי בגיל 22 לעבוד בחברה הבאה שלהם. הגעתי איתם להסכם שאני אעבוד חצי משרה ככלבויניק ובחצי משרה השנייה אני אתכנת והם ילמדו אותי איך לעשות את זה. אתם תלמדו אותי ואני אתן לכם עבודה בחינם. לחברה קראו יומבה, הרווחתי 2,500 שקל בחודש ועבדתי שם כשנתיים.

לקראת הסוף הלכתי ללמוד מנהל עסקים בבינתחומי. ידעתי שאני לא הולך לתכנת כל החיים, אני אוהב טכנולוגיה אבל היה לי איטי מדי ולא הייתי המתכנת הטוב בחדר. בבינתחומי קרה אחד הדברים הגדולים, פגשתי את שותפי לחיים. אני נשוי לירדן אישתי ואני נשוי לאדם השותף שלי שאיתו אני חולק את כל החיים העסקיים. פגשתי אותו ביום הראשון ומאז אנחנו יחד. בשנה השנייה ללימודים, ב-2009 התחלנו לעבוד על החברה הראשונה, שייקר, שבה ניסינו להפגיש אנשים באינטרנט. השקיעו בחברה ליידי גאגא, ג'סטין ביבר, פיטנגו, גוגל. הילרי קלינטון נאמה על הפלטפורמה. הובלתי את הפיתוח ואחר כך את הצד העסקי, ושם עשיתי את הקפיצה מהצד הטכני לעסקי . זו הייתה החברה הראשונה שמכרנו, ב-2016 מכרנו את החברה לחברת משחקים, Playstudios.

הפרק הזה היה מאוד מוכוון משקיעים, הייתה חוויה מעניינת כשאתה מכניס משקיע את מקבל הרבה משאבים אבל גם מכניס שותף או הרבה שותפים. אם יש משהו שמאפיין אותי ואת השותפים והחברים שלי היום הוא שאנחנו נמשכים ללייצר יש מאין, לייצר משהו לבד. אולי זה נובע מאיזו צלקת אישית שמלווה אותי מאז שאני קטן, למצב הפיננסי שגדלתי בתוכו. בער בנו רצון לעשות משהו בעצמנו, ופתחנו את החברה שאז קראו לה סטורמייבן ב-2015 בלי השקעה, בוטסטרפ".

2. איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני חושב שאם הייתי יודע את התשובה לשאלה הזו זה בדיוק היה הזמן עבורי לעשות משהו אחר ולחשב מסלול מחדש. מעולם לא ידעתי מה אני רוצה לעשות עוד חמש שנים ומה שמושך אותי יותר מכל זה חוסר ההבנה הזה, זה מה שמאתגר וכיף - הידיעה שכל האופציות פתוחות. אני מרגיש שכל בוקר אני יכול להשפיע ולקבוע לאן נגיע. ברמה המערכתית, מבחינת החברה אנחנו במסע מדהים. אנשים שזו היתה העבודה הראשונה שלהם אחרי הצבא, הם היום מנהלים בחברה ציבורית ששווה עשרות מיליארדי דולרים. כחברה אנחנו צועדים לעולם מרתק בו יש דמוקרטיזציה של יכולות. היום להתבטא בציור זה כבר לא מה שהיה פעם, אני לא צריך לדעת לצייר אלא לבקש. היכולת של לייצר משהו יש מאין היא זו שתגדיר את המנצחים של העשור הקרוב. במייבנס זה הבסיס שלנו, לייצר יש מאין לכן אני בטוח שנתעסק המון בלהבין איך עולם המשחקים נראה ואיך עולם הentertainment נראה, אילו החלטות צריך לקבל כדי שננצח בעולם הזה".

3. מהם היתרונות שלך?

"אולי היתרון הכי גדול שלי הוא שאני ממש אוהב אנשים וממש חשובה לי הקבוצה. אין ניצחון אישי מבחינתי וזו לא סתם קלישאה. במייבנס זה לא משהו שמקבלים עליו תגמול. לצד הייתרון שאני בהחלט אוהב אנשים ויודע לגרום להרבה אנשים להבין לאן הולכים ובלי לשאול יותר מדי שאלות ללכת לכיוון הזה, אני יודע 'לנקות רעשים'. יש הרבה רעש בחיים שלנו במכפלה של איך אנחנו מעבדים את הרעש ומה אנחנו עושים אותו. יש לי יכולת לנקות רעשים ולהסתכל על הנקודה החשובה, וגם לגרום להרבה אנשים לנוע לעבר הנקודה הזו. להתפקס והיכולת להתפקס ולא להתפזר, ולהבין מה אתה ממש רוצה לעשות זה משהו שאני מביא איתי. להבין מה אתה ממש רוצה לעשות ומה חשוב".

מהם החסרונות שלך?

הצד השני של זה הוא גם החיסרון. כי ברעשים האלה יש הרבה מאוד הזדמנויות. היכולת לעשות דברים במקביל ולשחק על הרבה דברים אתה יכול להגיע למקומות שאתה לא יכול להגיע אחרת. למדתי עם השנים שלפעמים אני צריך לשנות מיינדסט ממפוקס ליותר משוחרר. זה התהליך האישי שאני צריך לעבור.

4. למה אתה רוצה את התפקיד?

"אני רוצה את התפקיד כי כאן נמצאים האנשים שאני הכי אוהב. אני מרגיש שהוא תפור למידותי. הגעתי לתפקיד מאוד לא מוגדר, הביאו אותי לא כדי לבצע משימה אלא להגדיר את המשימה. רגע אחרי שנרכשנו, הדבר הראשון שעשינו לא היה לרוץ לעבר היעד אלא לעזור לכולם להבין למה זה היעד הנכון. אני רוצה את התפקיד כי אני תפור לזה כי זו משימה ענקית ולא מוגדרת, שצריך גם לייצר בה יש מאין ויש לי את האנשים הכי נכונים לעשות את זה".

5. למה כדאי לנו להעסיק אותך?

"בפשט כי I’ll get the job done בכל מחיר, אני לא מכיר את הקונספט של להיכשל. זה לא אומר שלא נכשלתי בחיים אבל אין דבר יותר טוב מלדעת שאתה לא הולך להיכשל כי תגרום לזה לקרות והסיבה השנייה היא הדרך. אחד הדברים שאני הכי מקדש בחיים האישיים, בעבודה הוא לקדש את הדרך, היכולת שלי ושלנו כחברה גם לפגוע במטרה אבל גם להפוך את הדרך למהנה, מרתקת. אנחנו כמו אבן שואבת לאנשים שרוצים שיהיה להם טוב וכיף בחיים. הערך המרכזי שלנו בחברה זה מופת, זה נמצא בטכנולוגיה שלנו, בתהליכים שלנו בראיונות העבודה שלנו, זה לא להגיע למטרה אלא לקדש את הדרך. זה מה שתקבלו, דרך מהנה שלא תשכחו בחיים ובסוף גם את החלק של לפגוע במטרה".