תשתית לצמיחה

מומחי כלכלה רבים יסכימו שהשקעה בתשתיות אשר תתבצע בצורה נבונה תוביל לצמיחה במשק הישראלי, גם אם לא בזמן הקרוב. כלומר, השקעות בתשתיות תחבורה, חינוך בריאות וכו' אמנם יגרמו להוצאה מיידית מקופת המדינה המתרוקנת, אולם בהסתכלות קדימה, מדובר בצעדים שאם יעשו באופן מחושב, אזי מדובר בהשקעות אשר יניעו את הכלכלה הישראלית קדימה.

גם קברניטי הכלכלה בישראל מבינים ש'הידוק החגורה' והאטה ניכרת בהשקעה בתשתיות תביא לפגיעה פיננסית משמעותית במדינה, אולם מכאן ועד ל'פתיחת' הקופה הציבורית להשקעות עתירות תקציב שיניבו פירות בעוד כמה חודשים ארוכים, או שנים, קיים מרחק גדול. בנוסף, גם אם הממשלה תחליט לקדם פרויקטים גדולים נוספים של תשתיות, בנוסף לאלה המתוכננים והמבוצעים כבר היום, אין ודאות שהענף מסוגל באמת לקדם אותם. ראשית, יש מצוקת עובדים נוראית של עשרות אלפי ידיים עובדות בתחום, דבר שמייצר קושי אמיתי בקידום פרויקטים או עמידה בזמני הסיום המובטחים של הפרויקטים. שנית, יש מספר לא מבוטל של חברות שנמצאות כבר עתה בסכנה של חדלות פירעון, או בקשיים כלכליים משמעותיים אשר מעמידים בספק את היכולת שלהם לסיים את השנה הנוכחית כעסק פעיל.

יש לציין שהמשק הישראלי נכנס למלחמת 'חרבות ברזל' במצב לא אידיאלי בלשון המעטה. האינפלציה, הריבית הגבוהה והקשיים במימון וליווי בנקאי השפיעו לרעה על תחום הנדל"ן בכלל ועל תחום התשתיות בפרט. השילוב של משבר כלכלי גלובלי ואלמנטים מקומיים שכללו את תקופת הרפורמה המשפטית והמחאה נגדה, והמלחמה שהתחילה לפני כחצי שנה, הובילו למצב שלא נראה בישראל כבר שנים רבות, ובמקרים מסוימים הוא אף תקדימי. מדובר בסיטואציה אשר מייצרת אתגר אמיתי למדינת ישראל שמעוניינת לשמר את יסודות הכלכלה החזקה שלה ואת השגשוג הכללי והיציבות ממנה נהנתה במשך שנים רבות.

לקראת פורום Duns 100 לבכירי ענף ההנדסה והתשתיות שיתקיים ביום ב' (8.4.24) מתייחסים כמה מאנשי המקצוע הבולטים בתחום ההנדסה והתשתיות לחשיבותו של הענף בתהליך התאוששות הכלכלה הישראלית והיציאה מהמצב המאתגר בו היא נמצאת. המרואיינים התייחסו גם לאופן שבו המדינה פועלת בתחום קידום והוצאה לפועל של פרויקטים בתחום התשתיות, כמו גם לאופן שבו המדינה מסייעת, או לא מסייעת, לענף שנמצא בנקודת זמן משברית. מנהלי ובכירי החברות המובילות במשק בתחום ההנדסה והתשתיות הסבירו כיצד המחסור במהנדסים משפיע על הענף, וגם התייחסו למעמד מתכנני הקונסטרוקציה בישראל.

לכתבה התראיינו: משה בנג'ו, מנכ"ל, קבוצת גדיש הנדסה וניהול, עמרי גלברט, סמנכ"ל פרויקטים אסטרטגיים, ברן ישראל, גיא גולן, מנכ"ל WDI, יגאל בנדל, מנכ״ל, בנדל ניהול פרויקטים, ארז גלבוע, בעלים ומנכ"ל החברה, ש. גלבוע מהנדסים.

צילום: יח"צ

מהו הערך של ענף התשתיות עבור מדינת ישראל ומה פוטנציאל ההשפעה שלו על שיקום המשק מהמשבר שחווה המדינה בימים אלו?

משה בנג'ו: "ענף התשתיות הינו אקוטי עבור מדינת ישראל ממספר טעמים: מדינת ישראל אמורה להכפיל את אוכלוסייתה בפחות משלושים שנה. אין שום היתכנות לכך ללא פעילות תשתיתית אינטנסיבית ביותר ובכל התחומים: רכבות קלות כבדות ומטרו, כבישים, גשרים, תשתיות למגורים ולמסחר, ש"ת ועוד. אנחנו בכאוס תחבורתי איום, שרק מחריף משנה לשנה ולבסוף המשק הישראלי הולך לתקופה קשה ואולי אפילו למיתון בגין מלחמת "חרבות ברזל". לפיכך נדרשת פעילות יזומה של הממשלה להוצאת המשק מהמיתון באמצעות פרוייקטי תשתיות".

עמרי גלברט: "בכל מה שנוגע למספרים 'היבשים', ענף הבניה והתשתיות מהווה כ6% מכלכלת המדינה. אולם הערך של ענף התשתיות עבור מדינת ישראל בעתות שגרה ובוודאי שבזמן חירום, גדול לאין שיעור מכך, שכן מדובר בענף המפרנס עשרות אלפי בתי אב בישראל, מאפשר להעניק מענה לקצב גידול האוכלוסייה המהיר בישראל, וזה הענף שעל כתפיו תוטל מרבית מלאכת השיקום הנדרשת כתוצאה מהמלחמה. ואכן, ענף התשתיות נרתם לשיקום תשתיות שנפגעו במסגרת מלחמת חרבות ברזל ולהקמת תשתיות חדשות שנחוצות לחיזוק הביטחון ולחייהם התקינים של אזרחים רבים שבתיהם נפגעו. חרף כל הקשיים האובייקטיבים, כמו מחסור בפועלים ועובדים שמגויסים למילואים, הענף ממשיך לדחוף קדימה את המשק ותורם רבות לשיקומו".

גיא גולן: "ענף התשתיות הוא הבסיס של הכלכלה בישראל. אם ידעו להשקיע בענף נכון, ענף התשתיות יוכל להוביל את המשק לצמיחה מחודשת".

ארז גלבוע: "ענף התשתיות הוא המנוע לבנייה ופיתוח של מדינת ישראל והשפעתו על שיקום המשק מהמשבר היא אדירה. הזרמת פרויקטי תשתיות ע"י ממשלת ישראל תתרום ותקדם גם את פיתוח מדינת ישראל, מה שיביא עימו משקיעים, תיירות ועוד ויעזור לכלכלה באמצעות הזרמת מקומות עבודה. הדבר גם ישפר את מצב הרוח והמורל במדינה".

יגאל בנדל: "הערך של ענף התשתיות לדעתי הוא אדיר, אם ענף התשתיות ישכיל לשאוף בחזרה לייעול המשק המקומי ללא תלות חיצונית, נוכל להשתמש בלקחים שלמדנו בעת האחרונה כדי לשמור על כמה שיותר תחומים 'אין האוס'. אני חושב שישראל לעולם חייבת לשאוף לעצמאות בכל התחומים ותחום התשתיות הוא למעשה האבן בניין ליישום של המציאות הזאת דה פקטו".

בהמשך לשאלה הקודמת: האם לדעתך המדינה פועלת נכון ומקדמת באופן מספק פרויקטים של תשתיות, תוך הנעת הכלכלה קדימה? במידה ולא, מהן הפעולות שהמדינה צריכה לנקוט בעת הנוכחית כדי לקדם פרויקטים של תשתיות?

עמרי גלברט: "בכדי להבטיח את המשך צמיחת המשק, נדרש מהמגזר הציבורי והפרטי לשלב כוחות ולהמשיך להשקיע בפיתוח ענף התשתיות לטובת המשק הישראלי. הממשלה אכן המשיכה לקדם השקעה תקציבית משמעותית בפרויקטים תומכי צמיחה בתשתיות, מים, אנרגיה, תחבורה ציבורית, בטחון וכו׳, אולם טרם נמצא הפתרון למצוקת מחסור בעובדים בענף. בכדי לפתור את הבעיה, נדרשת פעולה חוצה משרדי ממשלה בטווח הקצר ובטווח הארוך. בטווח הקצר - נדרש להביא מיידית לארץ עשרות אלפי עובדים זרים. לצורך כך נדרשת התגייסות של משרד הפנים, משרד השיכון, משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. בטווח הארוך - נדרש לפעול בשילוב זרועות עם השוק הפרטי להכשרות עובדים ישראלים במטרה לגוון את מקורות העבודה בענף ולייצר עצמאיות וגמישות לענף, וכן להשקיע באפיקי חדשנות שיסייעו לתרום ליציבות הענף ויורידו את התלות בעובדים זרים. נוסף על כך, קיימים פרויקטי תשתיות אשר שוהים במוסדות התכנון השונים זה מכבר ויש להעלות הילוך בכל הנוגע להוצאתם לפועל. לצורך כך, ראוי כי המדינה תגדיר יעדים מוגדרים ותחומים לסיום הליכי התכנון".

גיא גולן: "המדינה לא מוציאה מכרזים לביצוע תשתיות בקצב מספק, וגם את אלו שהוציאה היא מעכבת. יש צורך להוציא מכרזי BOT ו - PPP לביצוע של תשתיות תחבורה, תחבורה ציבורית אמיתית וטובה, תשתיות חשמל ומים שכבר יש בהן חוסר בעת הזו, ואת הכל לעשות כמה שיותר וכמה שיותר מהר. כמובן שיש גם לשחרר את חסמי הבירוקרטיה. היום יש מספר מוקדי כוח שמעכבים פרויקטי תשתיות לאומיים, והם לא מוכנים אפילו לקיים שיח שיקדם מציאת פתרונות".

ארז גלבוע: "מדינת ישראל מקדמת פרויקטים לטובת קידום ופיתוח. אך לא מספיק. כמו כן ישנן פעולות רבות שמדינת ישראל יכולה וצריכה לעשות לטובת קידום הפרויקטים בזמן ובעלויות נמוכות יותר. לדוגמא – מדינת ישראל ממתינה בסבב תשתיות לאומיות בבקשה לקבלת היתר למתקן מים של מקורות לצורך הקמת יישוב כמו כל גורם/אזרח אחר ללא הקלות וקדימויות. כך גם במקרה של מכרזים שפורסמו ע"י המדינה DB או מכרזי PPP בהם ההליך ארוך, ללא הקלות, למרות שהמדינה כבר "החליטה". קיימת רגולציה מכבידה עד בלתי אפשרית, מה שבוודאי מאריך את לוחות הזמנים ומייקר את הפרויקטים משמעותית".

יגאל בנדל: "לענף התשתיות הישראלי בעת הנוכחית יש הזדמנות היסטורית לעשות שינוי לטובה בכל הקשור לייעול התשתיות בישראל. בעיניי המלחמה הנוכחית לימדה אותנו כי עלינו לשאוף להיות עצמאיים בכל דומיין בישראל וכי תלות בכוח עבודה פלשתיני וייבוא נשק חיצוני ישימו אותנו לעולם בעמדה פגיעה ובמצב בו נזדקק לאישור על כל צעד ושעל, בעיקר במקרים קיצוניים כמו עכשיו שעתיד ובטחון המדינה נמצאים בסיכון. עלינו לדאוג לדרבן ולתגמל כראוי כוח עבודה מקומי, ובמקרה של ייבוא כוח עבודה, להביאו ממקומות שאין להם אינטרס אחר מלבד פרנסה, כמו למשל עובדים מהודו, מדינה שאין לנו איתה משקעים אישיים, היסטוריים, ואין עניין של קונפליקט ובעיה פילוסופית דתית (האסלאם בפירוש מצווה על הרג יהודים וכופרים). ייצור הנשק והטכנולוגיה הצבאיים חייבים להישאר בתוך גבולות ישראל כדי לשמור על עצמאות ההחלטות הצבאיות. אלו רק שתי דוגמאות, אם כי יש אינספור דוגמאות נוספות. בעיניי, כמעט בכל תחומי החיים בעולם המערבי, ככל שהתשתיות יעילות ומתפתחות יותר, כך איכות החיים משתפרת, יוקר המחייה יורד, ישנן יותר הזדמנויות תעסוקה, כוח הקנייה גדול יותר ויש ייעול כלכלי. אני רוצה להאמין שהמדינה עושה מאמצים רבים בקידום וייעול התשתיות, אולם מכפי שנראה לעין, הייתי שמח לראות יותר מעשים ולדעת שהכיוון הוא באמת קדימה ולמעלה".

משה בנג'ו: "המדינה לא מקדמת באופן מספק את פרויקטי התשתיות וכמובן שכתוצאה מזה הכלכלה ניזוקה ותינזק גם בעתיד. קידום פרויקטי התשתיות מחייב הסרת חסמים ורגולציה מיותרת, בכל הרבדים – אישור חוק המטרו כמשל, מתן מענה מיידי למחסור האדיר בכוח האדם ההנדסי, התכנוני והביצועי וכמובן הקצאת משאבים הרבה יותר משמעותית לנושא אקוטי זה".

עד כמה ענף התשתיות נפגע בתקופת המלחמה בעקבות המחסור בעובדים, ומהן ההשלכות של הפגיעה האמורה על פרויקטים הנמצאים בתכנון וביצוע?

גיא גולן: "הענף נפגע, כמו שאר ענף הבניה, כתוצאה ממחסור בעובדים. פרויקטים נעצרו או האטו וגם עובדים וקבלני כח אדם מנצלים את המצב לצורך העלאת מחירי העובדים. נוצר מצב שביצוע פרויקטים מתייקר מאוד ועלול אף להביא לכך שפרויקט הופך להפסדי ויגרור אחריו את כלל הקבלנים בפרויקט".

ארז גלבוע: "ענף התשתיות נפגע משמעותית בתקופת המלחמה. המחסור בעובדים גרם להאטה ביכולת לקדם פרויקטים, מה שגרם לעיכובים בתכנון ביצוע ומסירה של פרויקטים פעילים ולעיכוב בכניסה לפרויקטים חדשים".

יגאל בנדל: "ענף התשתיות חטף זעזוע בעיקר בתחום כוח העבודה הזר שהשפיע על תחום הבנייה והחקלאות קשות, אך לא אנושות. כפי שאמרתי, הגיע הזמן להתייעל ולשנות לכיוון של עצמאות פנימית ושמירה על הגבולות שלנו בכל תחומי החיים. אני רואה פרוייקטים מסחריים שלפני המלחמה היו מאוכלסים כמעט באופן מלא, וכרגע יש יותר היצע מביקוש. ובכל זאת אני מאמין בכלכלה הישראלית וביכולת שלנו כעם להשתקם ולהתקדם".

משה בנג'ו: "ענף התשתיות והבניה נפגע קשה מאוד בתקופת מלחמת "חרבות ברזל" כתוצאה ממחסור בידיים עובדות בפרויקטים הנמצאים בביצוע, עקב החלטת הממשלה ורשויות מקומיות לא לאשר כניסת פועלים פלשתינאים, וגם כתוצאה מכך שלא מעט מנהלי פרויקטים, מפקחים ומתכננים, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי, משרתים במילואים. זה גורם ויגרום לעיכוב משמעותי ביותר בכל משק התשתיות והבניה. המדינה חייבת להכריז על מלחמת "חרבות ברזל" כאירוע של "כוח עליון" ולבוא מיוזמתה לקראת כלל הגורמים המעורבים בשוק התשתיות והבניה במדינת ישראל".

עמרי גלברט: "הפגיעה בענף הינה דרמטית וארוכת טווח. בנק ישראל מעריך את הפגיעה בכ-25 מיליארד ש״ח לתוצר המקומי המהווים ירידה של כ1.35% בתוצר השנתי. הציבור עדיין לא מרגיש פגיעה זו, אבל המשך היעדרות העובדים בענף יביא לירידה בהשלמות בניית הדירות למגורים, במקביל לירידה, גם אם מתונה, בשיעור הריבית, וכל זה עלול להביא לעלייה משמעותית במחירי הדירות. מעבר לכך, קיימת גם השפעה 'פסיכולוגית' ארוכת טווח שעשויה להשליך על תחושת הביטחון של היזמים והקבלנים מבחינת ההסתמכות שלהם על עובדים משטחי יהודה ושומרון לאורך זמן, דבר שעלול להיות מתורגם להעלאת תמחור של פרויקטים עתידיים".

כיצד המחסור במהנדסים משפיע על הענף?

ארז גלבוע: "המחסור במהנדסים מייקר משמעותית את עלות הבנייה ולעיתים אף מעכב ומשפיע על היכולת לקדם פרויקטים בו זמנית. לא פחות מכך, מחסור זה אינו מאפשר השקעות בפיתוח טכנולוגיות חכמות עקב העלות היקרה".

יגאל בנדל: "המחסור במהנדסים משפיע בעיקר על לוחות הזמנים ויעילות העבודה, דבר אשר תמיד מתורגם בסופו של דבר לעלויות גבוהות יותר לכולם".

משה בנג'ו: "כיום יש מחסור של למעלה מ25% במהנדסים והוא רק הולך וגדל. המחסור גורם ועוד יגרום להאטה משמעותית ביותר ביכולת של המדינה לקדם את כלל הפרויקטים בתחום התשתיות והבניה. כבר כיום מחסור זה לא מאפשר לבצע פרויקטים בהיקף של עשרות מיליארדי ₪ בשנה. המדינה חייבת לקחת נושא זה ולתת לו עדיפות ראשונה במעלה היות וללא מענה הולם אין שום סיכוי להתקרב לעמידה בתחזיות הכנת התשתיות והבניה הנדרשות לנתינת מענה להכפלת האוכלוסייה של מדינת ישראל. הנזק השיורי שנגרם ויגרם למשק מוערך בעשרות רבות של מיליארדי ₪ בשנה".

עמרי גלברט: "הגידול בהשקעה הציבורית והפרטית הינו בשיעור גבוה לאין שיעור מאשר קצב הכשרת מהנדסים חדשים. כלומר, יש יותר פרויקטים מאשר מהנדסים הנדרשים להם, מה שמביא מביא לירידה באיכות העבודה ולאי וודאות לגבי לוחות הזמנים ותקציב הפרויקט. גם בהקשר זה, מדינת ישראל נדרשת להכיר במצב הקיים ולתמרץ סטודנטים לעתיד, מכללות אקדמיות וענפי תעסוקה, על מנת שיגבר מספר המהנדסים המוכשרים לעבוד בענפי התשתיות והבניה. מדובר בצורך חיוני של מדינת ישראל, שכן ענף התשתיות הוא חלק אינטגרלי מהחוסן הלאומי של המדינה תמיד ובמיוחד בעתות חירום".

גיא גולן: "המחסור משפיע בכמה בחינות: בתור התחלה, מחיר העסקת המהנדסים עולה מאוד. בנוסף, פרויקטים מתנהלים ללא מהנדסי ביצוע. המחסור גם גורם לכך שמשרדי הקונסטרוקציה קורסים תחת עומס עבודה, שלא בהכרח מתבטא בהמשך בהעלאת שכר הטרחה".

האם לדעתך קיימת בעייתיות בכל הנוגע למעמד מתכנני קונסטרוקציה בארץ? במידה וכן, מהו הפתרון הנכון לטיפול בה ואילו אמצעים עומדים לרשות הענף כדי למגר אותה לדעתך?

יגאל בנדל: "אכן קיימת בעייתיות במעמד הקונסטרוקטורים בארץ: מספר הקונסטרוקטורים הולך ופוחת ובשנים הקרובות נראה מחסור גדול בהם. הסיבות לכך מגוונות: בתור התחלה, גובה האחריות הנזיקית והפלילית לא נמצאת בהלימות מול שכר הטרחה שהם מקבלים. כלומר, האחריות המוטלת עליהם גבוהה מאד ואין בה שום יחס הגיוני ומשתלם ביחס לשכר שהם מקבלים. יש לתקן את גובה עלות האחריות בהתאם.

בנוסף, למרות שהמקצוע הוא הנדסי עם חשיבה הנדסית ונדרשת בו פעמים רבות יצירתיות רבה, הוא עדיין נחשב למקצוע יצרני וההתייחסות לקונסטרוקטורים היא כאל יצרני תכניות בלבד, ללא הילה של ניהול, וזה בא לידי ביטוי בשכר שהם מקבלים. לכן, יש לקבע שכר מינימום מקובל. למשל, בלונדון שכר של מהנדס קונסטרוקציה יהיה לפחות פי 10 ממה ששכר הטרחה הנהוג בארץ על אותה עבודה. מוצע כי הנ״ל יתוקן ובעיקר בסקטורים הציבוריים כמו משרד הביטחון, עיריות וכדומה".

משה בנג'ו: "קיימת בעייתיות בכל מגזרי התכנון ולאו דווקא רק אצל הקונסטרוקטורים, זו בעייתיות שקיימת כמובן אצל כל מגזרי ניהול הפרויקטים, הן בתשתיות והן בבניה. הפתרון חייב להיות פתרון הוליסטי: החל מעידוד האוכלוסייה הצעירה ללמוד הנדסה אזרחית ולא היי טק, דרך גיוס והסבת אוכלוסיות נוספות לענף. מדינת ישראל, באמצעות החברות הממשלתיות והציבוריות, חייבת להגדיל באופן משמעותי את שכר הטרחה למהנדסים, הן עבור מקצועות התכנון והן עבור מקצועות הניהול. תוספת של אחוזים בודדים לשכר הטרחה תחסוך למדינת ישראל עשרות אחוזי עלות אי איכות בביצוע ותאפשר להעלות את שכר המהנדסים באופן שיאפשר גיוס אנשים מצוינים לענף. לבסוף, נדרש קשר שותפות מכבד ואמיתי יותר בין החברות הממשלתיות לבין המגזר הפרטי. חייבים להבין שהיום למעלה מ 90% מפעילות התכנון והניהול עבור הגופים והחברות הממשלתיות מבוצעים ע"י המגזר הפרטי".

גיא גולן: "קיימת בעיה משמעותית במעמד מהנדסי הקונסטרוקציה. שכר המהנדסים איננו משקף את האחריות העצומה הקיימת על כתפיהם לחיי אדם המאכלסים את המבנים. למעשה, שכר מהנדס הקונסטרוקציה זהה לשכר שאר המתכננים ואפילו פחות ממנו בחלק מהמקרים, מה שגורם למהנדסי הקונסטרוקציה להשקיע מעט שעות לתכנון, דבר אשר גורם לתכנון כבד, עייף, שמרני ויקר. כמו כן, בשלבי הביצוע יש נטייה לבצע על פי ניסיון עבר של קבלן או מהנדס ביצוע ולא תמיד על פי תכנון ולהאשים באופן אוטומטית את המתכנן. לטיפול בבעיות יש מספר אפשרויות:

הראשונה, ניתן להעלות את שכר מתכנני הקונסטרוקציה בצורה משמעותית יותר ממתכננים אחרים. כך יתקבל תכנון טוב יותר וישים יותר. השנייה, יש לקנוס בצורה כלשהי קבלן אשר לא מבצע על פי תכנון. כיום המתכנן פשוט מעדכן את התכנון בכל פעם ובמידת הצורך מוסיף חיזוקים, שלא בעלות הקבלן. אפשרות שלישית היא עריכת כנסים לקונסטרוקטורים בלבד בנפרד ובנוסף לכנסים של כלל המהנדסים. אפשרות נוספת היא תחרות חלוקת פרסים מתוקשרת של מהנדסי קונסטרוקציה במגוון קריטריונים של איכות".

d&b – לדעת להחליט