המבוזר מכפר אז"ר: כך מתחברים למסטודון ויוצאים לחופשי

לא נבטיח כאן זר של שושנים. מסטודון (Mastodon) היא רשת חברתית מבוזרת לחלוטין שלמעשה מהווה רשת-גג למאות אלפי רשתות חברתיות שכל אחת מהן מופעלת בידי ארגון או אדם אחר, ולכן, מטבע הדברים, ההרשמה אליה מורכבת מעט - בטח יחסית לרשתות ממורכזות כמו פייסבוק או טיקטוק. אין צורך להיבהל, זה עדיין פשוט וקל, אבל הפרקטיקה מזכירה קצת התחברויות לרשתות שיתוף קבצים פיראטיות מעשורים קודמים כמו סולסיק או אימיול. את הצעד הראשון במסטודון, בכל אופן, כדאי מאוד לעשות בדסקטופ, דרך עמוד הבית של הרשת.

על מנת לפתוח חשבון, צריך לבחור קודם כל ב"שרת". למה מירכאות? מכיוון שזה לא בדיוק שרת כמו שרת נתונים (ובטח לא כמו שרת בבית ספר), אלא יותר "ספק" - ארגון או אדם שמתפעל את הדיון ומחליט על פי אילו כללים הוא יתנהל. בחירת השרת היא, כאמור, השלב הראשון בהתחברות לרשת, וניתן לעשות זאת בקלות, בעמוד הבית של הרשת, בו מוצעים כמה שרתים פופולריים. כיום יש במסטודון כ-8,200 שרתים, בהם משוחחים ומפרסמים פוסטים 2.6 מיליון משתמשים - מספר שגדל ביותר מ-600% מאז שאלון מאסק כבש את טוויטר.

כדי להצטרף לאחד השרתים הבולטים כיום בעברית, אפשר לגשת ישירות לאחד מהם - למשל, זה של פרסמתי, זה של תותים או זה של לפטודון. אפשר גם, בתשלום, לפתוח שרת פרטי, אליו יכולים כמובן להצטרף משתמשים נוספים. המלצות לשרתים בינלאומיים יש, כאמור, באתר הראשי של מסטודון, ולמען הסר בלבול מסטודון מציעה גם את הכלי המצוין הזה, שממליץ על שרתים בהתאם לצרכי השימוש.

לפני שעוברים לשלב הבא, חשוב לדעת: בחירה בשרת מסוים לא מונעת הצטרפות לשרת נוסף, או אלף נוספים. כלומר, זה לא טוויטר: אין במה מרכזית אחת. לכל משתמש יש כמה במות שהוא מצטרף אליהן או מקים בעצמו, בהתאם למה ולמי שמעניין אותו, ובהן הוא נחשף לתכנים של משתמשים אחרים. לא לכל שרת יש אפיון קהילתי מובהק (למשל, להט"בים, חובבי טכנולוגיה, חובבי מוזיקה וכו') - שרתים רבים מוגדרים ככלליים ופונים לכולם - אבל לכל אחד יש סט חוקים משלו, אותם קבע מי שפתח אותו, בין אם זה ארגון או אדם. בשרת הרנדומלי שנבחר לצורך כתיבת מדריך זה, הופיעו ברשימת הכללים שאותה יש לאשר לפני הכניסה איסורים כמו "בלי גזענות, טרנסופוביה, הומופוביה וקסנופוביה", "בלי תוכן שאינו חוקי בארה"ב", ו"בלי שיתוף מכוון של מידע שגוי או מטעה".

השלב הבא בהרשמה, בכל אופן, הוא הזנת "השם המוצג" שלכם (במסטודון לא מכריחים אף אחד למסור את שמו האמיתי), שם המשתמש, אימייל, סיסמה וסיבה שבגללה השרת מעניין אותנו. אחר כך מגיע שלב מרתק של המתנה לאישור של בעלי השרת - מה שבמקרה של שרתים הומים מדי, או לחילופין, רדומים מדי, עשוי לקחת זמן - ואז, כשהוא לבסוף מגיע, אפשר באמת להתחיל. הפיד מאפשר מעבר בין כמה לשוניות: התראות (על לייקים ותגובות), בית (פיד שבו הודעות של מי שאנחנו עוקבים אחריו, בין אם הוא באותו שרת ובין אם לאו, כמו גם של הודעות שבהן הזכירו אותנו), ציר זמן מקומי (פיד שבו נמצאות רק ההודעות של מי שבשרת הספציפי שאנחנו נמצאים בו) וציר זמן בין-קהילתי (פיד של הודעות נבחרות משרתים אחרים, לפי בחירת האדמין).

בעמוד השיח ניתן לחפש אנשים והאשטאגים, ובחלק מהשרתים ניתן גם לעקוב אחר נושאים. עיצובית, הממשק נראה כמו גרסה מיושנת של טוויטר, אבל ההרגשה שונה. החופש לעבור בין שרתי במחי קליק ובכלל, להיות אדון למה שקורה בפיד שלך, הופך את החוויה, גם אם רק בתת-מודע, לשונה ובעיקר עדכנית יותר מזו של הרשתות המוכרות, ותיקות יותר (פייסבוק) או פחות (טיקטוק). זה פשוט משהו אחר ברמה הקונספטואלית - מה שאולי יקשה מעט על משתצמשים פוטנציאלים מהדור שגדול על פייסבוק להתרגל לתפעול ואופי ההתנהלות ברשת.

עצה קטנה: אל תבנו על מספר עוקבים דומה לזה שיש לכם עכשיו בטוויטר או בפייסבוק. הגודל כאן ממש לא קובע. מה שחשוב זה איכות השרתים ובעליהם. כשאלה טובים, החוויה הכללית נעימה ואינטימית הרבה יותר מזו שמציע טוויטר, למשל, בעידן מאסק. אין הרבה סיכוי שזרים משועממים יטרילו, יציקו או ילעיזו אתכם כאן בתגובות. לאנשים שהם לא מה"שכונה", הקרויה כאן "שרת", באמת שאין מה לחפש בה. במובנים רבים, יש כאן סוג של רטרו לימי האינטרנט הראשונים, לחדרי השיחה של פעם, אבל עם התובנות והוחכמה-שלאחר-מעשה של היום. האמת? בשלב מסוים, כשמתרגלים, זה נעשה חמים, אינטימי וממש נחמד. במיוחד בחורף. לא בטוח שזה יחליף את טוויטר, אבל גם אם לא, כדאי לכולנו שזה יחזיק מעמד.