הציר הכלכלי בוושינגטון לשעבר: "הפתיחה המחודשת של סין לא תיתן לאינפלציה להוריד ראש"

אתה חוזר משליחות כציר הכלכלי של משרד האוצר בוושינגטון עם תובנות וכותב ספר דווקא על יחסי סין־ארה"ב. למה?

"בשנים שהייתי בוושינגטון הממשלה בדיוק הקימה את מה שהציבור מכיר בתור קבינט ההשקעות הזרות בישראל, שבודק ומבצע מבחנים לכניסה של משקיעים זרים לכל מיני תחומים בישראל. ומאחר שהייתי חלק מהשיח הזה, נחשפתי בפעם הראשונה באופן הכי אינטימי, בתוך החדרים, איך סין נתפסת בעיני האמריקאים, וגיליתי את החרדה של הבכירים האמריקאים מהשינוי האדיר הזה שהעולם עובר עכשיו. כדיפלומט בוושינגטון נפגשתי עם עמיתים מסין ומטיוואן, והשתכנעתי שהסיפור של העלייה המחודשת של סין, ההשתלטות שלה על סדר היום העולמי ועל ההובלה העולמית, הם האירוע המכונן של התקופה שלנו. לעלייתה של סין יש ותהיה השפעה פוליטית וכלכלית על החיים שלנו, ובטח ובטח על החיים של הילדים שלנו, על האופן שבו הם צורכים דברים ועל העולם שבו הם יחיו. כל החלטה עסקית משמעותית צריכה לקחת את הדבר הזה בחשבון".

ארה"ב בחרדה מזה?

"ארה"ב מעולם לא התמודדה עם איום חזק כל כך על מעמדה. סין קרובה לעוצמה האמריקאית, אם לא עוברת אותה. התוצר שלהן כמעט זהה, יש שווקים שבהן סין מובילה, בתחומים כמו בינה מלאכותית ומחשבים קוונטיים. נתון מנצח הוא העובדה שבסין יש 1.5 מיליארד וחצי איש לעומת 300 מיליון איש בארה"ב".

שלשום התפרסם שלראשונה זה שישה עשורים אוכלוסיית סין התכווצה. איך זה פוגש את המתח הזה?

"הנתון הזה מדגים את הנזקים ארוכי הטווח של מדיניות הילד האחד. המדיניות הזו הביאה לכך שכעת המערכת הפנסיוניות על סף קריסה, הממשל מנסה לעודד ילודה, אך הוא מגלה בדרך הקשה שקל יותר להגביל ילודה עם כוח, אך לעודד ילודה זה דבר קשה בהרבה. ההורים גדלו בעצמם כילדים יחידנים, ולא מכירים בכלל מציאות אחרת. הנשים הסיניות חרדות לעצמאות שלהן, וקשה לשכנע אותן להרחיב את המשפחה מעבר לילד אחד. וזאת עוד לפני שהזכרנו השפעות אחרות של מדיניות הילד האחד, כמו הבדידות שנפוצה בגלל העודף שיש בגברים ביחס לנשים באוכלוסייה הסינית".

אתה משתעשע ברעיון שהתחרות בין המעצמות תביא דווקא להתמודדות טובה יותר עם משבר האקלים. איך ומה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

"במקום מרוץ לתחתית יכול להיווצר מרוץ לעילית, שבו כל מעצמה תציג את היכולות שלה ואת הניסיון שלה לעצב ולייצב את סדר היום האקלימי, ולפתח טכנולוגיות ורגולציה שיצמצמו את ההשפעות השליליות של הזיהום. כרגע זה לא המצב, והמאבק על האקלים הולך למאבק על פוליטיקה, אבל האינטרסים הכלכליים ההדדיים יכולים להוביל לכך".

הספר מאת ערן ניצן | באדיבות יח"צ הוצאת מטר

מה המשמעות של עשרות אלפי המתים שיש כרגע בסין מקורונה?

"סין פתוחה היום, וכרגע יש אחוזי הדבקה משוגעים. יש הערכה של מאות אלפים שימותו. זה מקרה מדהים שמדגים את החולשה של ממשל ללא איזונים ובלמים. בתחילת הקורונה המדיניות של האפס סובלנות הציגה את סין כמדינה הטובה בעולם, ואז הם התאהבו במדיניות הזו, ובהיעדר ביקורת, אין עיתונות ואין פרלמנט, והם התחפרו במדיניות עד כדי אבסורד, אבסורד שמתפוצץ בסוף".

איזו השפעות תהיה לפתיחה המחודשת של סין?

"אני חושב שצפויה שנה מאוד חזקה לסין, שגם תביא ללחצים אינפלציוניים בעולם כולו. האינפלציה לא צפויה להוריד ראש. התיירות הסינית חוזרת, הביקושים הכבושים של סין ישתחררו רק עכשיו. אין ספק שפתיחת סין תוסיף לחץ אינפלציוני למערכת. סין היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שבעשורים האחרונים אין אינפלציה, כי היא ייצרה נורא בזול, אבל בשנים האחרונות סין מתייקרת, כוח העבודה מתייקר, ואפריקה לא יכולה להיכנס בנעליה. ולכן יש כאן זרם עומק שתומך בחזרת האינפלציה לחיינו".

ומה בנוגע לגרעין?

"הגרעין מאוד מדאיג, כי סין מעצימה מאוד את היכולות הגרעיניות שלה והופכת לאגרסיבית יותר באסטרטגיות הגרעיניות שלה. זה נכון שהיא נשארת 'הגנתית', אבל זה לא 'אחרי שתתקיף אותי אני אתקיף אותך', אלא 'אני מפתחת יכולות שימנעו ממך לתקוף אותי', וזו סביבה מאוד מסוכנת. פרשנות שגויה יכולה להביא לאסון".

אז אולי כדאי להידבק בנטייה האמריקאית ולהאמין שיום אחד הסינים יתעוררו ויתקוממו ויהיו דמוקרטיה?

"ההישגים הכבירים של סין, בראש ובראשונה חיסול העוני, לא היו יכולים להיעשות ככל הנראה במשטר דמוקרטי. 800 מיליון איש שהיו במצב רעב יצאו מעוני בזכות פעולות מאוד אגרסיביות של הממשלה הסינית. זה הישג אנושי כביר שרק ממשל כמו סין יכול היה לקדם אותו, אבל זה יותר עמוק מזה. סין שונה מהמערב, במערב יש לנו חשדנות בסיסית, אולי בריאה, כלפי ממשל וכלפי שלטון. לכן יש לנו שיח על איזונים ובלמים, אנחנו כל הזמן צריכים לרסן את השלטון כדי שחלילה הוא לא יזיק לנו. בסין הפרספקטיבה שונה לחלוטין, השלטון לא נתפס כאיום, אלא כסמכותני, ויש לו תפקיד מאוד ברור לשמור על הסדר ולמנוע כאוס, כי ההיסטוריה הסינית ספוגה באסונות שנוצרו בגלל כאוס, וכל עוד הממשל שומר על הסדר אז הוא ממשל טוב".

עוד סוגיה של הבדל תרבותי היא היחס לפרטיות. הממשל הסיני רומס את הפרטיות?

"סוגיית הפרטיות היא אדירה, אבל קודם כל היא מייצרת יתרון עצום לסין: היא מייצרת לחברות ולממשל הסיני גישה לדאטה של מיליארד וחצי צרכנים שבמערב החברות יכולות רק לחלום עליו. זה בסיס שמאפשר להם לפתח כלים של בינה מלאכותית, של לימוד מכונה, של פיתוחים טכנולוגיים רבים. מצד שני הכל פתוח מול הממשל: חשבון הבנק שלך, הפנסיה, המצב הרפואי. הסיטואציה שהאזרח חשוף לחלוטין מאפשרת לנטר מתיחות פוליטית ולנטרל אותה מראש, וזו אחת הדרכים שמתפתח מעמד ביניים עצום, שלא דורש חופש ורפורמות. זה כמובן פרדוקס התקופה שלנו: החדשנות שנולדה בסיליקון ואלי מתוך אידאלים של העצמת האינדיבידואל, הופכת להיות ככלי לשרידות הממשלה הסיני, על אף ההתעצמות של מעמד הביניים".

הישראלים נמצאים בצד האמריקאי באופן מובהק, אז איפה הנושא הזה תופס אותנו?

"זה נכון, ישראל שייכת לצד האמריקאי, גם ברמה של הערכים ותפיסת העולם וגם בתלות הגבוהה מאוד של ישראל בארצות הברית, בין היתר במענקי רכש ביטחוני. אבל מעבר לכסף הישיר, אלה גם ערבויות אמריקאיות, זה הסיוע לישראל במוסדות הבינלאומיים, הבנק העולמי, האו"ם ומועצת הביטחון. ולמרות המתח והלחץ עם האמריקאים, חשוב מאוד להמשיך ולפתח את הקשר שלנו עם הסינים".

אבל בסוף האמריקאים מחליטים לנו מה מותר לנו לקנות מהסינים ומה לא.

"אנחנו צריכים לייצר את ההפרדה בין טכנולוגיות מאוד רגישות, ששם צריך להימנע משיתוף פעולה עם סינים, לבין תשתיות פיזיות. אנחנו זקוקים למנהרות, לכבישים ולמתקני התפלת מים. אני לא חושב שיש סכנה בעבודה עם חברות סיניות, להפך. הן נותנות שירות מצוין במחיר מצוין למשלם המסים הישראלי. המילה היא 'איזון'".

לעצם העובדה שארה"ב ככל הנראה לא תמשיך להיות המעצמה היחידה בעולם, יש עוד השלכות על ישראל?

"ההתמקדות האמריקאית במאבק מול סין יחייב אותה לצמצם מגע במקומות אחרים בעולם, כולל במזרח התיכון. בנוסף לכך העצמאות האנרגטית של ארה"ב הולכת ומתעצמת, והתלות שלה בסעודיה פוחתת. המשמעות היא שהאינטרסים הגלובליים של ארה"ב במזרח התיכון יצטמצמו ומשקלה באזור יישחק. ואל הוואקום הזה צפויה להיכנס סין, שאין לה מסד ערכי משותף עם ישראל, ההסתכלות שלה היא רק אינטרסים. הם יהיו כאן רק בשביל אנרגיה, כי בעשרות השנים הקרובות כנראה עדיין יצטרכו נפט".

אנו מציגים את סין כאויב, אבל היא לא אויב קלאסי, הרי גם האמריקאים שותקים מולה.

"נכון, לא רק סין משתנה, אלא גם המערב משתנה. המערב ניסה לחבק את סין חיבוק דב כמו את מדינות מזרח אירופה, ולתת לחיבור הכלכלי לעשות את שלו, אבל מה שקורה בינתיים זה ההפך. סין בעוצמות שלה מצמצמת את חופש הביטוי האמריקאי, שחקנים ומאמנים לא יתבטאו נגד סינים, הוליווד תצנזר את עצמה עבור הסינים. סין הפכה לשוק החשוב בעולם, יש יותר צופים בגמר ה־NBA בסין מאשר בארה"ב, יותר בתי קולנוע בסין מאשר בארה"ב, אז כשאתה מפיק אמריקאי אתה תמחק את הדגל של יפן מהמעיל של הגיבור. הוליווד משנה את הסרטים שלה בשביל סין, דבר שלא היו מעלים בדעתם לעשות בשביל הסעודים".

סין וארה"ב הן לא רק אויבות, הן גם שותפות סחר.

"נכון, הן תלויות אחת בשנייה לחלוטין. אחרי כל המתיחויות שאמרנו ואחרי כל המכסים האמריקאיים והסיניים שהוטלו, היקף המסחר בין המדינות רק עלה. 80%–90% מהמוצרים בוולמארט מגיעים מסין, אין לאמריקאים אפשרות להפסיק לעבוד איתה. אם זה יקרה, ארה"ב ואחריה מדינות נוספות ייכנסו למיתון, עשרות מיליונים של משרות יאבדו. זה מה שהופך את האירוע לכל כך מורכב. סין היא משקיעה גדולה בנאסד"ק, היא נמצאת באלפי חברות אמריקאיות, 300 אלף סינים לומדים בארה"ב באוניברסיטאות המובילות. או במילים אחרות: אדמירל אמריקאי רואה בסין כמעט אויב, אבל איש עסקים או חברת הייטק אמריקאים מסתכלים על סין כמנוע צמיחה".

ערן ניצן (48)

גר בנווה ירק

נשוי + 4

•

היה סגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר ב־2014–2017, והציר הכלכלי בוושינגטון, ארה"ב ב־2017–2020

•

כיום יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בגוש דן ובצפון