המלכוד של סמוטריץ': במקום לקבל החלטות, שר האוצר מושך זמן

מלחמה היא מהדברים המטלטלים ביותר שחברות יכולות לחוות. יש בה כאב, שכול והרס ברמות בלתי נתפסות מחד, ונחישות, לכידות לאומית והקרבה מאידך. בתוך התווך הזה הכלכלנים נשמעים לפעמים לא רלבנטיים, דנים באחוזי גירעון וביחס חוב-תוצר בזמן שהתותחים רועמים. אך האמת היא שהעיסוק בעתיד הכלכלה נוגע בביטחון ובאיכות החיים שלנו לטווח הארוך. לא רק ביטחון ישראל עומד למבחן, אלא גם כלכלתה.

המספרים שהעיתונות הכלכלית מנופפת בהם אולי לא אומרים הרבה לאזרח מהשורה, אך אם נתרגם את הסיטואציה למשקי בית: אנחנו נמצאים באירוע בו משק בית שחי במינוס כרוני אך נשלט מתבשר כי יש צורך לממן לאחד הילדים ניתוח אחד לפחות שאחריו הוא יזדקק לטיפול יקר באופן קבוע ובמקביל, ההורים מתבשרים כי המשכורת שלהם קוצצה ב־10% ושההעלאות הצפויות בשכר בוטלו. אם משק הבית הזה לא יחשב מחדש איך הוא מארגן את ההכנסות וההוצאות, ההלוואות שלו יתפחו, הריבית תזנק, והאירוע הבריאותי יהפוך למשבר כלכלי למשק הבית כולו.

זה המצב בו ישראל נמצאת כעת, מלחמה יקרה אחת לפחות שתדרוש גידול קבוע בתקציב הביטחון מביאה לירידה בהכנסות. אנו מוכרחים לקחת הלוואות אך להתחשב במצב החדש. אם לא נעשה זאת, החוב והריבית עלולים לטפס, וממשבר ביטחוני נתגלגל לתוך משבר כלכלי.

1. הדחיינות של בצלאל סמוטריץ' מביאה לאיבוד הזדמנויות להגדלת הכנסות. דחיית נקודת הזיכוי להורים בגין ילדים בגילאי 18-12 והקפאת מדרגות המס ל־2023 הן רק שתי הצעות מתוך רשימה ארוכה של אגף תקציבים לצמצום הגירעון העמוק ב־2024. מה שמייחד את שתי ההצעות הללו שהן כבר לא יקרו. היה צריך להעביר את החקיקה שנוגעת אליהן עד סוף השנה, וזה כבר לא יקרה.

שני הצעדים הללו פוגעים במעמד הביניים, הראשון יגרום למשפחות לשלם יותר מס ממה שהממשלה תיכננה שישלמו ערב המלחמה, השני יגרום לכך שמערכת המס לא תתחשב בכך שערך הכסף נשחק ב־2024 (אינפלציה) ביותר מ־3%. אך הצעדים הללו פחות מורגשים, הראשון הרי טרם נכנס לתוקף, כך שגם אם נקודת הזיכוי שתוכננה תבוטל, שום הורה לא יראה בתלוש שלו עליית מס. כך גם לגבי הצעד השני, אי עדכון מדרגות המס אמנם כואב מבחינה ריאלית, אך מבחינת המספרים היבשים האזרח לא רואה באופן מוחשי את הפגיעה בו.

ההצעות הן הדגמה טובה ליצירתיות של אנשי אגף התקציבים שמתאמצים למצוא דרכים עוקפות להעלאת מסים באופן שיורגש ויכאיב פחות. ההצעות הכואבות הכרחיות למי שמסתכל על הנתונים, הגירעון בתקציב הולך לגדול במאה מיליארד שקל לעומת מה שתוכנן בעת בנייתו במרץ וב־83.4 מיליארד שקל לעומת מה שתוכנן ערב המלחמה.

הגירעון עומד להגיע ל־5.9% מהתוצר, שהם כ־20% מתקציב המדינה. המספרים הללו לוקחים בחשבון 8.8 מיליארד דולר שנקבל מארה"ב ומניחים שהמלחמה בעזה לא תסתבך, ושהחזית הצפונית לא תתלקח. אם לא נתחיל לאותת על הידוק החגורה כבר בתקציב 2024, אנו עשויים לאבד שליטה, הגירעון המבני יישאר גבוה והחוב הציבורי יגיע לרמות דמיוניות.

על שתי ההצעות שהוזכרו ניתן וראוי להתווכח, אך האלגנטיות שבהן טמונה בכך שיתבצעו לפני שנכנסת 2024. אם השנה תיכנס והציבור יהנה מעדכון מדרגות המס ומנקודת זיכוי נוספת, היכולת לקחת את הדברים האלה בחזרה נמוכה עד כדי בלתי אפשרית. סמוטריץ' לא קיבל החלטה אלא נתן לזמן לעשות את שלו ורק בסוף השבוע האחרון החל להתבטא באופן חופשי יותר על כך שהוא מתנגד לצעדים הללו.

ועדיין, גורמים הקרובים לסביבת השר מסבירים כי הוא שוקל להצביע על העלאות מסים שיניבו כמה מיליארדים כדי לשדר מקצועיות, אך ההתמהמהות ושמירת הקלפים לחזה הביאה את סמוטריץ' לפספס מהלכים שהיו יכולים להניב כ־4 מיליארד שקלים לקופת המדינה.

הגדלת הגירעון תעלה 7.8 מיליארד שקל בשנה גירעון צפוי לעלות השנה ל־4% תמ"ג ובשנה הבא לזנק ל־6% תמ"ג. אם מדינת ישראל מגייסת היום חוב בשיעור ריבית של 4% בממוצע, היא תשלם עוד מיליארדים בשנה בגין הזנקת הגירעון. כולנו נצטרך לשלם על כך אדריאן פילוטלכתבה המלאה

2. סמוטריץ' נמצא במילכוד, ייתכן שהוא מבין שיש צורך בצעדים קשים אבל גם מבין שלא ניתן להעביר צעדים כאלו מבלי שנוגעים בכספים הקואליציוניים ונגיעה באלו עלולה להביא להתפרקות הממשלה, ולפירוק הברית בינו לבין החרדים. לכן הוא מעדיף להחזיק בסיסמאות האופטימיות שמגיעות מכיוונו של פרופ' אבי שמחון כי הצמיחה שתגיע אחרי המלחמה תמחק את כל החוב. הלחץ הפוליטי מביא את סמוטריץ' להחזיק בתקוות שווא אוטופיות. יש מגעים בין סמוטריץ' לחרדים על ויתור על חלק מהכספים הקואלציוניים ל־2024, אך הם לא אינטנסיביים במיוחד והחרדים ככל הנראה מעריכים שאין להם סיבה לוותר כעת כי יש סיכוי לנפילת הממשלה. הוויתורים של החרדים לסמוטריץ' יהפכו לנקודת המוצא של דרישותיהם בממשלה הבאה.

לסמוטריץ' יש עוד חשבון פוליטי, הוא מעריך כי הבחירות קרבות וממילא מתנהל כמו שר אוצר בסוף הקריירה. שרי אוצר בסוף קריירה רוצים להיות נדיבים ולא קמצנים, מעניקים ולא גוזרי גזירות. סמוטריץ' אינו יוצא מן הכלל בהתנהלות הזו, למרות שמדובר בעת מלחמה. הוא גם מעריך שבסופו של דבר בנימין נתניהו לא יאפשר תקציב הכולל צעדים קשים וחושש כי אם הוא יתמוך בצעדים כאלו, הוא גם יאכל את הדגים המסריחים וגם יגורש מן העיר. כלומר, גם הצעדים לא יתבצעו בסופו של דבר וגם הוא יהיה עם אות קלון של שר אוצר שניסה להטיל גזירות.

ל"כלכליסט" נודע כי סמוטריץ' עדיין מתלבט אם לתמוך בהצעות לביטול עשרה משרדי ממשלה ובהטלת מס על משקאות ממותקים בכבדות. ההתלבטות קשורה לכך שהוא מבין כי כדאי לו לשדר כי הוא מתכנס לאחריות פיסקלית, אבל הוא רוצה לעשות זאת באופן שלא יסב לו נזק פוליטי. מדובר בחבל דק במיוחד שהוא מנסה ללכת עליו, אחד הצעדים שהוא בוחן ברצינות ובמהירות במסגרת האתגר הזה הוא הטלת מיסוי רווחי יתר על הבנקים. גורמים באוצר הסבירו כי סמוטריץ' החל לבדוק את האפשרות להטיל את המס הזה באופן אינטנסיבי. אחת הבעיות ששר האוצר צפוי להיתקל בהן אם יבחר להטיל את המס הזה היא מאבק בלתי פוסק עם בנק ישראל, שמביע התנגדות חריפה להטלת המס בתקופה הזו.

ככל שעובר הזמן מתברר כי סמוטריץ' לא מעוניין לבצע שום צעד כואב ורוצה להפוך את התרחיש האופטימי לכלכלת ישראל לתוכנית עבודה. ניהול של מדינה, כמו של כל חברה גדולה, הוא אירוע מורכב שדורש התייחסות למגוון תרחישים. תוכנית ה"יהיה טוב" של סמוטריץ' ונתניהו היא רשלנות מדינית שעלולה לפגוע באיכות החיים של כולנו. את תקציב המדינה לא מתכננים עם תקוות. בוודאי שלא תקוות שמבוססות על משאלת לב פוליטית.