השותף של ג'קי בן זקן תובע ממנו 80 מיליון שקל: "קיבל מזוודות של כסף שחור"

תביעה, מסמכים ותמלולי הקלטות שהגיעו לידי "כלכליסט" ומצורפים לבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה אתמול לבית המשפט המחוזי בתל אביב, חושפים טענות למעשים פליליים לכאורה שביצע ג’קי בן זקן במהלך ניהול עסקי הנדל"ן הפרטיים שלו.

על פי הבקשה, ה"תפריט" כולל בין היתר טענות ל"חליבת כספים" מחברה שבה שותפים בן זקן ומקורבו אברהם נניקשווילי כדי להעשיר את כיסם הפרטי ולטובת אינטרסים של חברות אחרות שלהם; טענות על מיליוני שקלים שהועברו לכאורה לבן זקן "במזומן מתחת לשולחן" וב"מזוודות כסף" תוך הסתרתם מהחברה ומרשות המסים; הסכמים שנחתמו מאחורי גבם של שותפים עסקיים תוך הטעייה ובניגוד עניינים; טענה לדיווח פיקטיבי לכאורה לרשויות המס על תמורת עסקה; ושימוש במקומון שבבעלות בן זקן באשדוד כדי לסגור חשבונות עם יריבו העסקי.

מוריס חליווה: כך בן זקן ונניקשווילי הסתירו ממני כספים

"האירועים התרמיתיים שנתגלו מעוגנים במידע ובמסמכים חד משמעיים”, טוען בבקשה מוריס חליווה, שותפם של בן זקן ונניקשווילי בחברת הנדל"ן מנור הפרטית. לטענת חליווה, המידע חושף "מעשים העולים כדי פליליים לכאורה, הנוגעים בעיקר לג’קי בן זקן, שהוא עצמו עבריין מורשע", וכי בן זקן מתגלה "כמי שאינו בוחל באמצעים, לרבות מעשים פליליים לכאורה הנגועים על פניו גם בעבירות מס קשות והלבנת הון, על מנת להתפיח את כיסו ואת כיס שותפו, אברהם, על חשבון חברת מנור".

חליווה הוא אזרח ישראלי־צרפתי שהיה חבר ילדות של אביו של בן זקן. על רקע ההכרות המשפחתית, השניים הפכו לחברים ושותפים עסקיים והקימו ב־2004, ביחד עם מקורביו של בן זקן, נניקשווילי והכדורגלן חיים רביבו, את חברת מנור. כיום בן זקן ונניקשווילי מחזיקים כל אחד ב־34.5% ממנור (לאחר שרכשו את מנויותיו של רביבו) ומתואמים ביניהם, בעוד חליווה מחזיק ב־31%. מנור מחזיקה ביהלום נדל"ני - זכויות מקרקעין יקרות ערך בכמה מגרשים במתחם מע"ר (מרכז עירוני ראשי) דרום באשדוד, מעתודות הקרקע האחרונות בעיר, סמוך לקו החוף, שמקודמת עליה תב”ע לבניית אלפי יחידות דיור - פוטנציאל כלכלי אדיר.

מוריס חליווה, שותף בחברת מנור שהגיש את הבקשה (מימין), חיים רביבו ואברהם נניקשווילי הנתבעים | צילומים: ארז סבג, עמית שעל, צביקה טישלר

חליווה, המתגורר בחו”ל, הפקיד בידי בן זקן את ניהול חברת מנור ונתן בו אמון. אולם, ב־2015 השניים הסתכסכו, לטענת חליווה, זאת לאחר שגילה שמאחורי גבו בן זקן ונניקשווילי העמיסו על מנור הוצאות אישיות ופרטיות מפעילות עסקית אחרת שלהם. לאור זאת, בשבע השנים האחרונות מתקיים בין הצדדים סכסוך משפטי יצרי וחריף. חליווה טען בביהמ"ש שבן זקן ונניקשווילי בזזו את נכסי וכספי החברה המשותפת ביותר מ־100 מיליון שקל. הם הכחישו את הטענות והגישו תביעה שכנגד בה טענו שחליווה מסרב להחזיר להם הלוואות של מיליוני שקלים. ב־2021 הצדדים הגיעו להסכם פשרה, שהסדיר את מערכת היחסים ואת האופן שבו יימכרו כל המגרשים שבבעלות החברה, אולם זה לא סיים את הסכסוך, ובהמשך כל צד פתח בהליך משפטי משלו בנוגע לאכיפת הסכם הפשרה (כפי שדרש חליווה) או ביטולו (כפי שדרשו בן זקן ונניקשווילי, שאולצו לחזור בהם בהמלצת ביהמ”ש).

אולם, הבקשה הנוכחית היא קפיצת מדרגה בסכסוך. חליווה טוען כי נחשף ל"רצף אירועים חמורים העולים כדי מעשי תרמית שהתרחשו והתגלו בשנתיים שחלפו מאז חתימת הסכם הפשרה בין הצדדים”. הבקשה מוגשת לא רק נגד בן זקן ונניקשווילי, אלא גם כלפי נושאי משרה במנור ודירקטורים מטעם בן זקן המכונים “בובות הסרות למרותו". בין הנתבעים נמצא גם חיים רביבו, ששימש דירקטור במנור; עו"ד מירב גולן, אחותו של בן זקן, ששימשה כדירקטורית ויועמ”שית החברה; מנכ"ל מנור, שהוא איש אמון של בן זקן גם בחברות נוספות שלו ועוד. יותר מכך, הבקשה מציגה לראשונה מידע וחומרים עם עדויות ומסמכים שהשיג חליווה, התומכים לכאורה בטענתו לביצוע מעשי גזל ותרמית פליליים מצד בן זקן. "הלכה למעשה החברה שימשה עבור המשיבים מעין ‘ארנק’ להשאת רווחים אישים וחברות בשליטתם, קרובים, מקורבים, נושים ועוד", נטען בבקשה.

כזכור, בן זקן הורשע ב־2015 בעבירות תרמית בני"ע, קבלת דבר במרמה ועוד בפרשת הרצת מניות חברת מנופים פיננסיים. הוא נידון ל־26 חודשי מאסר ובסוף 2016 נכנס לכלא וריצה בפועל 16 חודשים. במקביל הוא הורשע בהסדר טיעון בסיוע להפרת אמונים ונידון לעבודות שירות בפרשת השוחד לשר לשעבר פואד בן אליעזר. בפרשה זו שותפו נניקשווילי הורשע במתן שוחד לבן אליעזר והלבנת הון ונידון ל־21 חודשי מאסר, שאותם הוא מרצה כיום.

הבקשה, שהוגשה על ידי עו”ד חן בכר ממשרד בכר שבתאי, עו”ד רומן גורלניק ממשרדו, ועו"ד ארז דר־לולו ממשרד ליפא מאיר, פורסת טענות בדבר "שיטת פעולה תרמיתית" שנוקט בה לכאורה בן זקן במשך שנים, שבאה לידי ביטוי בכמה דרכים, כנטען בבקשה: האחת, מניפולציות כספיות לכאורה בחברת מנור, תוך הפיכתה ל”מכשיר פיננסי” לביצוע עסקאות תרמיתיות עם מקורבים; השנייה, עסקאות מכר עם מקורבים בתנאים מסחריים בלתי סבירים בעליל, אשר מעלים חשד לכאורה שבעלי השליטה נהנו מתמורה נוספת ובלתי ידועה במסגרת עסקאות אלה. הטענה השלישית נוגעת לשימוש במקומון שבבעלות בן זקן באשדוד (“המגזין”) כדי לסגור חשבונות ולהכפיש יריבים עסקיים, דוגמת חליווה.

ב־2019, במהלך הסכסוך המשפטי בין השניים פורסמה כתבה מכפישה במקומון המגזין על חליווה שקשרה אותו למעשים פליליים קשים וטענה כי ישב בכלא על ניסיון רצח וסחר בסמים. הפרסום, טוען חליווה, נועד לרמוס את שמו הטוב ולרפות את ידו בסכסוך. לדבריו, זה עבד גם הפוך: כאשר השניים חתמו על הסכם פשרה, המגזין של בן זקן אולץ על ידו לפרסם התנצלות בולטת שבה נכתב: "בדיעבד התברר שחלק מהידיעות היו מעוותות ולא נכונות", ולצדה צילום של תעודת היושר שהנפיקו שלטונות צרפת לחליווה. בבקשה נכתב כי אירוע זה מוזכר כדי להבהיר לביהמ”"ש שבן זקן "נעדר כל מחסום מוכר או מקובל כשהוא מנהל מאבק משפטי ועסקי. מבחינת ג’קי - המטרה מקדשת את האמצעים".

הבקשה מתמקדת בעסקאות שערכה מנור בהובלת בן זקן, שהוא "הרוח החיה והדומיננטית בחברה", למכירת מגרשים במתחם מע”ר לפני כמה שנים. הטענה החוזרת היא שבכמה מקרים בן זקן פעל בסתר מול החברות הרוכשות באופן בו הוא ניסה למקסם את התמורה האישית שיקבל ביחד עם נניקשווילי על חשבון מנור, באופן שגזל ממנה כ־80 מיליון שקל — סכום התביעה.

המקרה הראשון המועלה בבקשה הוא בעסקאות שביצעה מנור מול חברת לי־דה, בבעלות יהודה אמסילי. ב־2009 מנור מכרה לה שני מגרשים עם זכויות לבניית שלושה בניינים עם 53 יחידות דיור כל אחד. בהסכמי המכר נכתב, שכתנאי למכירה ייאסר על הרוכשת להגיש תוכניות להוספת יחידות דיור, שהרי הדבר עלול לפגוע באינטרסים של מנור המחזיקה עוד מגרשים במתחם. אלא שב־2011 לי־דה הגישה תוכנית לוועדה המחוזית וביקשה תוספת של 77 יחידות דיור, מה שלכאורה מהווה הפרה של ההסכמים. למרות הפגיעה הקשה במנור, היא סירבה להגיש התנגדות לוועדה המחוזית, בשונה מחברות אחרות בעלות זכויות במתחם שהלינו על הפגיעה החמורה בהן. יותר מכך, נטען כי בן זקן נחשב כבעל השפעה על גורמי התכנון באשדוד ואף “השתתף בעצמו כתף אל כתף” לצידו של בעלי לי־דה בדיון בוועדה המחוזית, וסייע לכך שהתוכנית תאושר.

חליווה טוען שלא בכדי העניק בן זקן "סיוע אקטיבי" לאישור התוכנית על אף שפגעה במנור והפחיתה מזכויות הבניה שלה. לדבריו, רק לאחרונה הוא גילה הסכם התקשרות סודי שנחתם ב־2013 והוסתר ממנור וממנו, בין חברת סטאר־בר שבבעלות בן זקן ונניקשווילי לבין לי־דה, המזכה את סטאר־בר ב־350 אלף שקל עבור כל יחידת דיור נוספת שתאושר. ההסכם החשאי, נטען בבקשה, “חשף את האינטרס האמיתי שהיה לבעלי השליטה לאפשר ללי־דה להפר את ההסכמים עם מנור” ואת הסיבה לאי נקיטת פעולות מצידה ועמידה על זכויותיה החוזיות, המוערכות ב־21.5 מיליון שקל.

המקרה השני המועלה בבקשה נוגע לעסקאות למכירת שני מגרשים של מנור לחברת ש.ס אדיר מאשדוד. רק לאחרונה חליווה גילה, לטענתו, כי “נציגי ש.ס אדיר שילמו לג’קי 8 מיליון שקל במזומן ‘מתחת לשולחן’ במסגרת שלוש עסקאות שונות, כאשר 6 מיליון שקל מתוך הסכום המזומן שולם לג’קי בגין שתי עסקאות שחברת ש.ס אדיר ערכה עם מנור”. לטענת חליווה, “במקום שמיליוני שקלים ישולמו לקופת מנור כחלק גלוי ורשמי מהתמורה האמיתית וגם ידווחו כדין לרשויות המס, שולמו כספים נוספים בהיחבא, ישירות לכיסו של ג’קי (ומשמע שגם לכיסו של אברהם)”. למידע הדרמטי נחשף חליווה מלא אחר מבעל השליטה לשעבר בש.ס אדיר סמי אסולין (תמלול הקלטת השיחה ביניהם מצורף לבקשה) וגם קיבל ממנו מסמכים לחיזוק הטענות. בבקשה נטען שעל פי עדות אסולין, בן זקן קיבל ממנו ומשותפו דאז “מזוודות של כסף”: 2 מיליון שקל ב”שחור” במסגרת עסקה אחת מול מנור ו־4 מיליון שקל במזומן בעסקה אחרת מולה, כאשר 2 מיליון שקל נוספים שולמו לבן זקן במזומן במסגרת עסקה שלישית שאינה קשורה לחברת מנור.

בבקשה מתאר חליווה דרכים נוספות שבהן בן זקן דאג לכאורה לאינטרס הפרטי שלו על חשבון זה של מנור בנוגע לשתי העסקאות ומתואר האופן שבו הוא “מערבב” בין האינטרסים שלו ושל החברה. כך למשל, נטען שלאחד מהסכמי המכר מול ש.ס אדיר הוכנס סעיף לפיו מנור תפצה אותה ב־13 מיליון שקל אם העסקה למכירת המגרש תבוטל, כביכול עבור “השתתפות בעלויות מימון”. אלא, שלפי הבקשה, “כל המצג בעניין עלויות המימון הוא ‘בלוף אחד גדול’” - והן כלל לא היו קשורות לעסקה אלא חלק ממהלך מתוכנן שאפשר לבן זקן לקבל מש.ס אדיר הלוואה אישית, שהוסתרה (מכספים שהיא לוותה מגורם חוץ בנקאי). בנוסף, חשף אסולין בפני חליווה שבן זקן מכר לש.ס אדיר מאחורי גבו 16 יח”ד במגרש שבבעלות מנור, כאשר התמורה שולמה באמצעות ויתור על ריבית בגובה 8 מיליון שקל שבן זקן היה חייב לש.ס אדיר על אותה הלוואה פרטית, ומי שלמעשה מימנה זאת הייתה חברת מנור.

עו”ד חן בכר (מימין) ועו”ד ארז דר־לולו. “שיטת פעולה תרמיתית” | צילמים: מיכל רביבו, אופיר אייב

חליווה טוען עוד שגילה לאחרונה מסמך שחשף ערבוב נוסף בין עסקיו של בן זקן, הקשור להלוואה בגובה 10 מיליון שקל, שלקחה חברה פרטית אחרת בשם סדה שבבעלות בן זקן ונניקשווילי מש.ס אדיר. לטענת חליווה, חלק מהתמורה על רכישת מגרש ממנור שולמה באמצעות קיזוז סכום ההלוואה שלקחה סדה, סכום שנגרע ממנור. עוד נטען שבן זקן ונניקשווילי הסתירו מרשויות המס את אותם 10 מיליון שקל שחברת ש.ס אדיר שילמה לסדה, כאשר מנור דיווחה שהעסקה למכירת המגרש בוצעה במחיר של 27.8 מיליון שקל, במקום 37.8 מיליון שקל. “מעשה חמור זה - שלכאורה הינו פלילי לחלוטין - חשף ועודנו חושף את החברה לסנקציות פליליות”, נטען בבקשה.

במקרה אחר, נטען שבן זקן קידם באופן מחשיד ב־2012 הסכם הכולל פיצוי כספי ומתן שטחי מסחר לש.ס אדיר לאחר ביטול הסכם למכירת מגרש. חליווה טוען שלימים, בעדות שנחשף אליה מפיה של אחותו של חיים רביבו שעבדה אצל בן זקן, היא סיפרה לו שבן זקן קיבל מש.ס אדיר בסתר 5 דירות שהיו בשימוש בני משפחתו וכדורגלנים של קבוצת הכדורגל מ.ס אשדוד שבבעלותו, בתמורה להענקת קומה מסחרית בבניין במגרש. בנוגע למו”מ נוסף הנוגע לביטול מכירת המגרש השני ממנור לש.ס אדיר, טוען חליווה, שבן זקן טרפד פשרה שהציעה ש.ס אדיר בשל אינטרסים עסקיים שלו ושל נניקשווילי בחברות האחרות, שגם הן ניהלו סכסוכים מול ש.ס אדיר, עד שבסופו של דבר מנור שילמה 5.5 מיליון שקל יותר. “מנור אולצה, בעל כורחה, לשלם מחיר משמעותי מכיסה עבור סילוק סכסוכים אחרים שכלל אינם שלה אלא של ג’קי ואברהם”, נטען בבקשה.

עו”ד מירב גולן, אחותו של בן זקן ויועמ”שית מנור מסרה: “אנו מעדיפים שלא להגיב”. בן זקן וחיים רביבו בחרו שלא להגיב.