של מי המתווים האלו לעזאזל?

בשעה שהרפורמה המשפטית מתקדמת בצעדי ענק (חוקים מסוימים כבר עברו בקריאה ראשונה) ונראה שהממשלה לא מתכוונת לעצור, בשעה שההפגנות נמשכות לאורכה ולרוחבה של המדינה, כאשר השיח נהיה אלים יותר ויותר וכשנראה כי מסלול התנגשות הוא בלתי נמנע נזרקים בימים האחרונים מתווי פשרה שונים, על ידי כל מיני אישים וגופים, שאף אחד לא הסמיך אותם לנהל משא ומתן. מדובר ביוזמות עצמאיות, נפרדות שאין מאחוריהם "לקוח". איש לא הסמיך את מציעי המתווים לעלות את אותן יוזמות וברור שהם לא יכולים לסכם על מתווה כזה או אחר.

מתווה הנשיא, מתווה של הפרופסורים, מתווה של הכלכלנים ועוד. ים של מתווים. המתווים הרבים שנזרקים לחלל האולפנים, שלבטח מגיעים מאנשים טובים ומודאגים, אנשים שרוצים לכבות את השריפה שמשתוללת במדינה, הם לא יותר מניסיונות כנים וטובים למצוא פתרון לרפורמה המשפטית אבל קיימת בעיה אחת בלבד. לכל אותם גופים ואנשים אין שום סמכות לנהל משא ומתן. אף אחד לא מינה אותם לייצג את מתנגדי המהפכה המשפטית שאף הם לא מאוחדים. אף אחד לא הסמיך אותם לדבר בשם מאות אלפי הישראלים שיצאו לרחובות בכדי לבלום את מה שהם קוראים לו – הפיכה משטרית. ובצדק רב שככל שהרפורמה המוצעת תעבור בשלמותה.

העובדה שהמתווים השונים נזרקים מבלי שיש הסכמה מי הגוף שינהל את המשא ומתן מול הממשלה מביאה למצב אבסורדי בו צד אחד מחליט לנהל משא ומתן עם עצמו. כמו בכל סכסוך, בכל מאבק משפטי צריך לדעת עם מי רבים, מתנגחים ועם מנהלים את המשא ומתן, עם מי מנסים להגיע להבנות, מי הצד שלך לניסיונות להגיע לפשרה. כאן נראה שאין צד שני.

משכך יש להפסיק את ההתעמקות והדיונים במתווים השונים בגלל עובדה אחת – לא ברור את מי מייצג כל גוף שמעלה מתווה כזה או אחר. מדובר פשוט בבזבוז זמן. כך למשל, נגיד שהמתווה של שר המשפטים לשעבר פרופ' פרידמן יתקבל על ידי הקואליציה ונגיד שהקואליציה תחליט שהיא מוכנה לאמץ ולפעול בדיוק על פי המתווה הזה הרי כבר עכשיו ברור שיש לא מעט מתנגדים גם למתווה הזה. בפועל מנהיגי ההתנגדות לרפורמה המשפטית חלוקים גם ביניהם בנוגע לפשרה איתה "ניתן לחיות".

ולכן יש להחליט, לפני שממשיכים עם מתווים שונים, מטעם גופים שונים, היכן, תחת איזו חסות מתקיים המשא ומתן, תחת איזו קורת גג. יש לקבל החלטה מי הגוף שמנהל את המשא ומתן מטעם "האופוזיציה". מי הגוף שמוסמך לנהל את המשא ומתן מטעם המחאה, מי מוסמך לקבל ולהסכים לפשרה כזו או אחרת. יש להחליט כמה זמן יתנהל המשא ומתן. יש לקבוע כללים לניהול המשא ומתן ועוד. עד שדברים בסיסיים אלו לא יהיו ברורים - חבל על הררי המילים, הנוסחים וכו' שנזרקים לחלל האוויר אני מציע לקחת צעד אחד אחורה ולקבל החלטות בסיסיות.

מבחינת קורת הגג הרי נראה שהדברים ברורים. יש לחזור לבית הנשיא ומהר. עם כל הכבוד לכל הגורמים המתווכים, המסייעים וכו' הרי יש רק אדם אחד שיכול להפסיק את מחול השדים שאנו חוזים בו ושמטלטל את המדינה. מדובר בנשיא המדינה. רק הוא יכול ללחוץ על עצירת החירום. הנשיא אמור לנצח על משא ומתן ולתרום מניסיונו וחוכמתו. הנשיא יקבע איך יתנהל המשא ומתן, יוודא שיש צד מוסמך שמייצג את מתנגדי הרפורמה המוצעת, ייקבע לוחות זמנים וכמו מגשר טוב – יידע לקרב בין הצדדים. אחרת – הכל דיבורים, המתווים השונים ימשיכו להתעופף באוויר כמו בועות סבון ורכבת המהפכה המשפטית, או ההפיכה המשטרית, לא תיעצר.

עו"ד ברוך (בוקי) כצמן עוסק בליטיגציה אזרחית ומסחרית במשרד עוה״ד AYR - עמר רייטר ז׳אן שוכטוביץ ושות׳. מכהן במספר תפקידים ציבוריים, משמש כבורר ומגשר, ובעבר כיהן כסגן ראש לשכת עורכי הדין