מהדקים חגורה: האוברדראפט במשק ירד ב־3%

על אף האינפלציה, יוקר המחיה והעלייה החדה בהחזר המשכנתא, הציבור הישראלי נזהר ולא מגדיל את האוברדראפט. לפי נתונים של היקף החוב של המגזר הפרטי שפרסם בנק ישראל בשבוע שעבר, היקף האוברדראפט של משקי הבית עמד בסוף יוני האחרון על 10.4 מיליארד שקל, ירידה קלה של 2.8% מתחילת השנה.

בתקופת מגפת הקורונה, שבמהלכה ירדה הצריכה והמדינה הזרימה כספים למשק, היקף האוברדראפט ירד ל־8.4 מיליארד שקל, אולם בין סוף 2020 לסוף 2022 נרשמה עלייה של 24% בהיקפה. העלייה נבלמה במחצית הראשונה של השנה. האוברדראפט נחשב לאשראי הצרכני היקר ביותר, ועל אחת כמה וכמה ברמת הריבית הנוכחית. לפי נתוני בנק ישראל, נכון לחודש יולי הריבית הממוצעת באוברדראפט עמדה על יותר מ־13% בשנה.

עוד עולה מנתוני בנק ישראל כי עליית הריבית גם סיימה את טרנד ההלוואות הזולות שהעניקו המוסדיים ללקוחותיהם. במחצית הראשונה של השנה קטנו הלוואות המוסדיים למשקי הבית ב־19% ל־27 מיליארד שקל. מדובר בעיקר בהלוואות שהמוסדיים מעניקים לעמיתים בחיסכון ארוך הטווח. להלוואות אלה משועבד החיסכון של העמית, ולכן מבחינת הגוף המוסדי מדובר בהלוואה בסיכון נמוך, והריבית שהוא גובה עליה נמוכה בהתאם ועומדת על סדר גודל של ריבית הפריים. עד לפני שנה וחצי זו היתה ריבית נמוכה ואטרקטיבית של 1.6%, אולם היום היא כבר עומדת על 6.25%, מה שהופך את ההלוואה הזו להרבה פחות כדאית.

בשבוע שעבר פורסמה בדיקת "כלכליסט" לגבי ההלוואות בשוק קרנות ההשתלמות (במסלול הכללי), שממנה עלה כי שיעור ההלוואות מסך הנכסים ירד לשפל של חמש שנים ל־4.6%. כעת בנק ישראל מפרסם את היקף הלוואות המוסדיים למשקי הבית, ונראה כי המגמה היא דומה בתחום ההלוואות לעמיתים כולו.

הירידה החדה אינה נובעת רק מירידה בביקוש להלוואות בשל התייקרותן, אלא גם מירידה במוטיבציה של הגופים המוסדיים להעניק אותן, הן בשל קרבה של חלק מהם לרף המקסימלי האפשרי של מתן הלוואות מסך הנכסים, והן בשל איתור הזדמנויות מעניינות יותר מבחינת המוסדיים להשקעה בשוק האג"ח, בעקבות עליית הריבית.

הירידה החדה הזו מגיעה לאחר שבשנים האחרונות תחום הלוואות העמיתים מהמוסדיים צבר תאוצה. הריבית הנמוכה בהלוואות גרמה לחלק מהעמיתים להשתמש בהלוואה זו כמקור נוסף להון עצמי בעת רכישה דירה, ולעתים אף כמקור למינוף כספים לצורך השקעה נוספת. בסוף 2019 עמד היקף הלוואות העמיתים על 18.8 מיליארד שקל, והוא זינק בתוך 3 שנים ב־77% לשיא של 33.3 מיליארד שקל בסוף השנה שעברה, אולם כאמור בתוך חצי שנה ירד בכמעט 20%.

הירידה הזו בולטת, שכן באשראי ממקורות אחרים של משקי הבית (בעיקר בנקים וחברות כרטיסי אשראי) ישנה יציבות בסך האשראי: האשראי הצרכני מהבנקים עלה במחצית הראשונה של השנה ב־1% ל־163 מיליארד שקל, והאשראי מחברות כרטיסי האשראי גדל ב־8.2% ל־36.3 מיליארד שקל. אומנם עליית הריבית מיתנה את שיעורי הצמיחה, אך היא נותרה ברובה חיובית במחצית הראשונה של השנה.

בבנק ישראל פרסמו בימים האחרונים גם נתונים עדכניים בדבר תיק הנכסים הפיננסיים של הציבור. מהנתונים עולה שאחרי שנה שהתאפיינה ברובה בירידות שנבעו מהנפילות בשווקים, וגם מהשפעות המהפכה המשפטית, ברבעון השני של השנה נרשמה התאוששות. סך נכסי הציבור חצה שוב את רף 5 טריליון השקלים (רף שבו עמד בפעם האחרונה במרץ אשתקד, רגע לפני התחלת עליות הריבית), ובסך הכל הנכסים עלו ב־2.5% מתחילת השנה.

נתון מעניין נוסף שעולה מהפרסום הוא העלייה בחשיפה של נכסי הציבור לחו"ל: במהלך הרבעון השני עלה שווי ההשקעות בחו"ל ב־8.1% שהם 58 מיליארד שקל ל־785 מיליארד שקל. העלייה הזו גדולה יותר מהעלייה בסך הנכסים, וכתוצאה מכך שיעור הנכסים של הציבור בישראל בחו"ל עמד בסוף הרבעון השני על 15.7% מסך הנכסים לעומת 13.7% בסוף 2022.

עלייה זו נבעה הן מעליות שערים שנרשמו בחו"ל והן מהפיחות בשקל שהגדילו את שווי הנכסים בשקלים, אולם גם מהסטת כספים לחו"ל. זו בתורה נבעה במידה רבה מהחקיקה המשפטית. מהנתונים עולה כי עיקר הסטת הכספים ברבעון השני היתה דווקא לשוק האג"ח בחו"ל: 10.6 מיליארד שקל היה היקף ההשקעות נטו באג"ח לעומת 2.3 מיליארד שקל בשוק המניות.