11 שנים, 220 גמלאים, משקיע אחד נחוש וניצחון ששווה 86 מיליון שקל

"אני זוכר את היום הזה בפברואר 2012, כפי שאחרים זוכרים את רצח רבין. כשישבתי במספרה קיבלתי הודעה שבישרה כי נפתלי מנדלוביץ' התאבד. חרב עליי עולמי, זו מכה שאתה לא יודע לעכל. אמרתי: זהו, הלך הכל. היו לי השקעות אצלו והכל קרס. חשבתי שאף אחד לא יכול להציל אותן. הנזק הוא בריאותי, כשאתה מפסיד סכום כזה זה כואב. אני לא אדם אמיד, כל הפנסיה שלי היא 5,000 שקל בחודש".

כך מתאר גמלאי של צה"ל את היום שבו מנדלוביץ', מייסד מכללת מגמות מת, ואיתו קרסו שורה של השקעות שגייס אליהן את כספי תלמידיו. בימים הראשונים לאחר מותו הערכות היו כי מעל ל־100 מיליון שקל שגייס אבדו. בדיעבד כמעט הכל אכן אבד, למעט השקעה אחת: רכישת מלון דירות בניו יורק. בניגוד להערכות המוקדמות ולאחר מאבק משפטי יוצא דופן שנמשך 11 שנים — בימים אלה 220 משקיעים, רבים מהם גמלאים, קיבלו בחזרה את כספם ששימש לרכישת המלון. חלקם, לרבות הגמלאי שעימו שוחחנו, אף רשמו רווח נאה. בספטמבר 2022 שופטת בית המשפט המחוזי מיכל עמית אניסמן נתנה תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין קבוצת המשקיעים שגובשה תחת השם יו־טרנד לחברת הנדל"ן אאורה השקעות שבשליטת יעקב אטרקצ'י. בעקבות ההסכם הזה קיבלה הקבוצה מאאורה 15.2 מיליון שקל. זו הייתה הפעימה השלישית והאחרונה במאבק משפטי שניהלה הקבוצה נגד אאורה והנהלתה, שבמסגרתו קיבלו הגמלאים סכום כולל של 86 מיליון שקל.

על פי בית המשפט, קבוצת יו־טרנד השקיעה כ־44 מיליון שקל במיזם הנדל"ן במנהטן. אלא שהמאבק המשפטי שאליו גרר אותה אטרקצ'י עלה כ־40 מיליון שקל, כך שבממוצע החברים לא הפסידו אך גם לא הרוויחו. המונח ממוצע חשוב, משום שבמהלך השנים היו חברים שהוסיפו להשקעתם עוד מיליוני שקלים למימון עלויות המאבק והם זכאים לתשלום גבוה יותר הכולל גם פרמיה של עשרות אחוזים. לעומתם אחרים שלא השתתפו במימון המאבק זכאים להחזר נמוך, מביניהם יש כאלה שקיבלו כמחצית מהשקעתם. המנגנון יוצא הדופן הזה, שיוסבר בהרחבה בהמשך, הוא שאיפשר לקבוצה לגייס כסף כדי להיאבק כשווה בחברה ציבורית חזקה שנסחרת כיום בבורסה לפי שווי של 1.2 מיליארד שקל.

על הניצחון חתום בעיקר אדם אחד — תומר שוחט (41). שנאבק באאורה במשרה מלאה, יום יום. שוחט נכח כמעט בכל דיון בארץ ובארה"ב, הצליח פעם אחר פעם להפריח את טענותיו של אטרקצ'י. הוא גם האיש שהמציא את מנגנון גיוס הכספים שאיפשר כל זאת. מגזין "כלכליסט" מתאר לראשונה את המאבק המתמשך ואת הדרך להשבת הכספים שניהלו שוחט ו־220 הגמלאים במשך למעלה מעשור.

שותפות U-trend New York Investment נוסדה בסוף שנת 2009 וכאמור היא מאגדת כ־220 משקיעים, רובם פנסיונרים וחברים במועדון ההשקעות ובמכללת מגמות שייסד מנדלוביץ. משבר הסאב פריים שהשתולל בשנים 2007–2008 יצר הזדמנויות השקעה זולות בנדל"ן בארה"ב. לכך בדיוק כיוונה השותפות שהוקמה על ידי מנדלוביץ', שביקשה לרכוש את מלון הדירות Metro ברחוב 41 מערב במנהטן ניו יורק. בדצמבר 2009 חברו המשקיעים לאאורה, שבאותה עת נשלטה על ידי בועז משעולי ויוסי צליח. משקיעי יו־טרנד הזרימו כ־10.2 מיליון דולר וקיבלו 50% מחברה משותפת שהוקמה לצורך העסקה. השותפה אאורה לא השקיעה כסף, אך תפקידה היה לאתר את הנכס, לרכוש אותו ולנהל אותו. המלון נרכש ב־18 מיליון דולר, יתרת הכסף הגיעה מבנק אמריקאי למשכנתאות.

תקוות המשקיעים להשיא רווח קרסו בתוך חודשיים

על הנייר העסקה נראתה סולידית ומבטיחה. החברה המשותפת לקחה משכנתה בריבית של 6.5%. הכסף שהתקבל מיו־טרנד נרשם כהלוואה והובטחה למשקיעים ריבית של 11%. משום שהנכס נקנה במחיר נמוך ממחיר השוק, התוכנית העסקית הייתה להשביח אותו כך שיניב הכנסות שיאפשרו להחזיר למשקיעים את ההלוואה בריבית המובטחת, ואף לייצר רווחים שיאפשרו לכל השותפים למשוך דיבידנד.

אולם לאאורה (שהחזיקה 50% מהחברה המשותפת) וליו־טרנד היה שותף שלישי שלו נתח של 30% במלון — חברה שנשלטה על ידי בן ציון סוקי, באותה עת יד ימינו של הרב יאשיהו פינטו. תומר שוחט סיפר בהרחבה בתוכנית "עובדה" על מערכת היחסים עם סוקי ופינטו. בין היתר סיפר כי אנשיו של סוקי "חלבו את הנכס", כלומר הוציאו ממנו כספים. פינטו ריצה עונש מאסר לאחר שהודה כי נתן שוחד לקצין השטרה תת־ניצב אפרים ברכה. בשנת 2018 ניצב בדימוס ראש להב 433 מנשה ארביב הורשע באי־דיווח על שתי הצעות שוחד שקיבל מפינטו. על פי הצהרה בשבועה של סוקי שניהל את מלון metro, הוא איפשר לארביב ללון בסוויטה כמה פעמים ללא תשלום.

תוך חודשיים בשנת 2012 התקוות של המשקיעים להשיא רווח במהירות קרסו. בפברואר מנדלוביץ' שם קץ לחייו. במקביל אאורה נקלעה לקשיים בעקבות השקעה כושלת באירופה ובמארס אטרקצ'י — שהיה עד אז מנכ"ל ושותף בחברת הבת אאורה ישראל — השתלט על החברה בהליך של הסדר חוב.

כבר בשבעה של מנדלוביץ' המשקיעים ביו־טרנד ביקשו מתומר שוחט לנהל את ההליכים להצלת כספם. שוחט זכה להערכה של מנדלוביץ ובקרב המשקיעים לאחר שייצג אותם באספת מחזיקי אג"ח של אחת החברות בבורסה, וכן בזכות העובדה שהצליח לא פעם לתקן את מנדלוביץ ולאתר סדקים בהערכותיו.

שוחט מסביר כי אנשים נשבו בקסמו של מנדלוביץ' משום שהיה "כריזמטי בטירוף. היה כיף לשמוע אותו, הוא היה מאוד אופטימי, אבל מאוד לא יסודי ולא ירד לפרטים". שוחט הסכים לטפל רק בהשקעה ביו־טרנד, משום שהוא עצמו השקיע בה. "לא מצא חן בעיניי מועדון המשקיעים של מנדלוביץ' ולא השקעתי במיזמים שלו", הוא אומר, "יו־טרנד הייתה יוצאת דופן משום שזו הייתה השקעה טובה בנכס זול בשוק עולה".

שוחט וכמה משקיעים הקימו חברה חדשה והזמינו את משקיעי יו־טרנד לכנס שנערך באולם שהוקצא להם במכללת מגמות, ואליו הגיעו כ־150 איש. באותו אירוע הוא נבחר כמעט פה אחד להקים הנהלה שתטפל בהשקעה. הם ייסדו גם ועדת ביקורת שאימתה ובחנה בשנים הבאות כל הוצאה והכנסה.

"באותו מעמד לא ידענו בכלל אם מנדלוביץ' העביר את הכספים לרכישת המלון", מספר שוחט. מאוחר יותר התברר על ידי רואה חשבון שמונה על ידי בית המשפט כי מרבית הכסף אכן הועבר לרכישת המלון.

בשעה ששוחט ניסה להבין מה מצב ההשקעה וכמה ממנה עוד אפשר להציל, אטרקצ'י כבר פעל להשתלט על השותפות בארה"ב. הוא מינה לדירקטורים בחברה את עצמו, את חבר הכנסת לשעבר מיכאל קליינר, שהיה באותה עת יו"ר אאורה, ואת יוחאי אבטן, סמנכ"ל הכספים לשעבר של החברה.

בתצהיר בשבועה שהגיש שוחט לבית המשפט ב־2021 הוא טען כי אטרקצ'י ניסה למנוע ממשקיעי יו־טרנד לקבל את כספם כך: "שימוש לרעה בהליכי משפט למטרות סחיטה. ניצול ציני ומחפיר של כוחם על מנת לנשל את יו־טרנד מזכויותיה תוך ניצול העובדה שמדובר בציבור משקיעים מבוזר, דל אמצעים, אשר איבד את הגורם שאירגן אותם. הטקטיקה כה ברורה עד כי אטרקצ'י וחבורתו לא בחלו להסגירה: התשת יו־טרנד. לא בכדי כל תוצאת ההליך (משפטי, א"ג) היוותה רק סיפתח לעוד הליך סרק. הדברים נאמרו לי מפורשות שלל פעמים על ידי אטרקצ'י. מעבר לכך איימו עליי אישית שהם יכפישו את שמי ויגישו נגדי שלל תביעות".

עו"ד חגי אשלגי, שייצג את יו־טרנד וניהל משנת 2013 את המערכה המשפטית בארץ ובארה"ב, כתב בתצהיר לבית המשפט: "עיקר המשימה שנדרשתי לה נולדה מעוולה אחת מוגדרת וברורה — סירובה הפסול של אאורה ושל מנהליה להכיר בזכות השותפות להחזר מלוא הלוואותיה מחברות־הבנות. סירוב מופרך זה נמשך שנים".

אאורה של אטרקצ'י אילצה את יו־טרנד לנהל הליך משפטי בארה"ב רק כדי לקבל מסמכים על השקעתם ועל הנכס. אחר כך התכחשה כי המלון נרכש בכספי המשקיעים, למרות שההלוואה הייתה רשומה בדו"חותיה הכספיים של החברה, ובעלי השליטה הקודמים באאורה הודו בכך בתצהירים לבית המשפט. בהמשך ביקשה החברה של אטרקצ'י להטיל עיקול על כסף שהתקבל ממכירת המלון. היא ניצלה כל ערכאה כך שאם הפסידה, תמיד ערערה או ביקשה דיון חדש. כל זאת כאשר במקביל נוהלו גם הליכים משפטיים בישראל.

מהר מאוד שוחט הבין כי צפויה לו מערכה ארוכה, מתישה ובעיקר יקרה. כדי לנצח בה היה עליו לגייס מספיק כסף ולבחור עורכי דין מעולים בישראל ובארה"ב. ניהול המערכה הזו הפך למשרה המלאה שלו במשך 11 שנים. המשקיעים אישרו לו שכר חודשי של 28 אלף שקל בחודש ברוטו, ובנוסף 1% מהכסף שיצליח להציל. בתקופה שבה יו־טרנד סבלה מקשיי תזרים הופחת שכרו החודשי ל־20 אלף שקל, אך הבונוס המובטח גדל ל־1.75%.

כיננו מנגנון מיוחד לגיוסי כספים למאבק המשפטי

באפריל 2012 ערך שוחט את סבב גיוס הכספים הראשון — 750 שקל מכל משקיע, כך שצבר בקופת החברה 165 אלף שקל. היה ברור לו כי בקצב הזה לא יוכל לממן את הוצאות ההליכים המשפטיים. לאחר תקופה קצרה שבה עו"ד נתי אגמון ממשרד שיבולת ייצג את יו־טרנד, החליט שוחט להעביר את התיק לעורך הדין אשלגי, שנכנס לתמונה ב־2013. אשלגי הסכים כי מרבית שכר הטרחה ישולם באחוזים, אם הקבוצה תפוצה ביותר מ־4 מיליון דולר. אלא ששניהם הבינו כי כדי לנצח את אאורה צריך לנהל הליך משפטי בארה"ב, עם עורכי דין מקומיים. שוחט בחר את המשרדים מוריסון־כהן וג'רוסלביץ־ג'רוס. שכר הטרחה של שני המשרדים היה כמעט 5 מיליון דולר.

בשלהי 2012 נולדה שיטת גיוס הכספים שאיפשרה ליו־טרנד לגייס את סוללת עורכי הדין. וכך עבדה השיטה: שוחט הגדיר אחוז מסכום ההשקעה שאותו הוא מבקש מחברי הקבוצה. כך, בסבב הגיוס הראשון, בין ספטמבר 2012 לינואר 2013, ביקש מכל אחד 2% מההשקעה. משום שהמצב נראה באותה עת רע, ומשקיעים התקשו להוסיף כסף להשקעה שבעיני רבים נחשבה אבודה, שוחט הציע כי יחזיר את הכסף בתוספת פרמיה. בסבבי הגיוס הראשונים נקבע שהפרמיה תהיה 300% על הכסף שגויס, בנוסף להחזר הכסף שהושקע במלון. לעומת זאת, הוחלט כי מי שבחר שלא להצטרף לגיוס הכספים זכאי רק להחזר על השקעתו, אך ההחזר ישולם ככל שיישאר כסף לאחר שייפרעו כל החובות למשקיעים שכן השתתפו בגיוסים.

מי שלא השקיע בגיוס לא סיכן את כספו, אך צריך היה לקחת בחשבון כי הוא עלול שלא לקבל בחזרה את השקעתו המקורית. בסך הכל עד נובמבר 2016 ערך שוחט בשיטה הזו 12 גיוסים, שבהם הצליח לגייס 10.3 מיליון שקל. ב־2015 הקבוצה החלה לרשום ניצחונות בבתי המשפט, הסיכון פחת והוודאות כי יקבלו את כספם גדלה. בהתאם קטנה הפרמיה ל־100% ובשלושת הסבבים האחרונים אף ל־50%. בממוצע מי שהשתתף בכל סבבי הגיוס ושילם בדיוק את הסכום ששוחט ביקש, קיבל החזר מלא על השקעתו, וכן את הכסף ששילם בגיוסים. היו מעט אנשים ששילמו בגיוסים הרבה יותר מהסכום היחסי שהיו צריכים לשלם. הבודדים האלה גרפו רווחים חריגים. אחד מהם סיפר ל"כלכליסט" כי על השקעתו המקורית 150 אלף שקל — הוסיף עוד 300 אלף שקל בגיוסים. הסכום שקיבל במצטבר בעת חלוקת הכספים הגיע ל־900 אלף שקל. לעומת זאת משקיעים שבחרו לא להשתתף בגיוסים קיבלו בממוצע כ־53% מסכום ההשקעה המקורי. אלה אנשים שהאמינו לפני עשור שהכסף אבוד, ולכן גם החזר חלקי של ההשקעה היה מתנה לא צפויה.

עו"ד אשלגי כאמור נכנס לתמונה ב־2013. לשאלה מדוע הסכים לקחת על עצמו את התיק ובשכר טרחה המבוסס על אחוזים, הוא משיב "חשבתי שדופקים אותם, מי שקנה נכס ב־2009 קנה בזול הרוויח כי המחירים עלו. השווי של הנכסים בניו יורק עלה, ראיתי שיש להם נכס ויהיה לו מאיפה להיפרע. עיצבן אותי שמנסים לחנטרש אותו (שוחט, א"ג) כי הוא צעיר. היה לי ברור שיש להם שם זכויות. ראיתי אותן רשומות בדו"חות הכספיים".

יעקב אטרקצ'י בעל השליטה בחברת אאורה | צילום: אוראל כהן

במהלך 2013 הם הצטיידו במסמכים ועדויות לקראת מאבק משפטי. "האסטרטגיה הייתה שאנחנו מתחילים מהבסיס", אומר אשלגי, "הצעתי לתומר שנאשר את ההלוואה, ואכן מהרגע הזה קיבלנו מעמד אחר לגמרי, קיבלנו מסמכים ונתונים. התחלנו לעשות התקדמות משמעותית בקיץ 2014".

ואכן ביולי 2014 הקערה התהפכה. הקבוצה ביקשה מבית המשפט בניו יורק למנות מעין כונס נכסים למלון שיוביל למכירת הנכס. לראשונה נפרץ סדק בהערכה כי חבורה של 220 גמלאים לא יצליחו להגיע להסכמות ובוודאי שלא לממן הליכים משפטיים ממושכים. באפריל 2015 המלון נמכר, חלק מהכסף הועבר לפירעון המשכנתא ולריבית עליה. היתרה עברה לחשבון נאמנות. שנה אחר כך בית המשפט בניו יורק פסק כי ליו־טרנד מגיעים 10.2 מיליון דולר בתוספת ריבית, אך המשקיעים עדיין לא הורשו למשוך את הכסף מחשבון הנאמנות. רק בינואר 2017 קיבלה הקבוצה בפעם הראשונה כסף — 15.9 מיליון דולר ממכירת הנכס.

בשנים שחלפו מאז, נאבקה יו־טרנד באאורה על סכום פיצויים שהגיע לה לטענתה. בסוף שנת 2020 בית המשפט בארה"ב פסק לטובת פיצויים של 2.75 מיליון דולר שהם כ־9 מיליון שקל. הליך משפטי שנוהל בישראל הסתיים בסוף שנת 2022 כאמור עם החתימה על הסכם הפשרה שהוכר על ידי בית המשפט ולפיו אאורה שילמה להם עוד 15.2 מיליון שקל. במסתכם, שוחט ואשלגי הצליחו לגבות מאאורה בהליכים משפטיים כ־86 מיליון שקל.

"זה מקרה חריג בכל קנה מידה, הם נלחמו ב־18 חזיתות"

מומחים שרואיינו לכתבה הזו מסכימים כי ההישג של שוחט הוא יוצא דופן בהשוואה להשקעות כושלות דומות של ישראלים בחו"ל, ולא היה נרשם לולא אישיותו הקפדנית והירתמותו המוחלטת למאבק. "אני ליטיגטור 20 שנה, זה מקרה חריג בכל קנה מידה", אומר עו"ד נתי אגמון ממשרד שיבולת, שייצג את הקבוצה בתחילת המאבק וגם בסופו. "יש פה 220 משקיעים מבוזרים שהיו צריכים לתת אמון במישהו, ולהסכים להשקיע כסף טוב אחרי כסף רע. זה מלמד עד כמה הם בטחו והעריכו את תומר, והאמינו שהוא יידע להשיב להם את השקעתם. היו הרבה ניסיונות להשחיר אותו, אבל הוא לא ויתר".

עו"ד חגי אשלגי אומר על שוחט "הוא בן אדם רציני, אתה רואה שהוא נרתם לעניין. הוא נלחם ב־18 חזיתות ולא ויתר". אחד המשקיעים מסביר מדוע הסכים להשתתף במימון ההליכים המשפטיים: "קלטתי שהוא (שוחט, א"ג) בן אדם מוכשר ומאוד אמין. זה לא פשוט לשים עוד כסף לאחר שההשקעה הלכה. מה שקרה לנו זה לא יאומן. אתה יודע כמה מאות מיילים עם עדכונים קיבלנו ממנו? הוא זה שתדרך את עורכי הדין האמריקאים והסביר להם מה צריך לעשות".

הנחישות של שוחט הייתה נחוצה להצלחה. היו פעמים שהוא השתתף בבוקר בדיון בית המשפט בישראל, ויממה אחר כך נכח באולם בית המשפט בניו יורק. "בארה"ב התקיימו 100 דיונים, נכחתי ב־98 מהם", הוא מספר. "היו שנים ששהיתי מעל 100 לילות בניו יורק, אני יודע זאת כי כשצוברים 100 לילות מקבלים הטבה מהמלון". לשאלה האם חשב לפרוש מהמאבק במרוצת השנים הוא עונה "כשנכנסתי לא ידעתי כמה מסובך וארוך יהיה ההליך. ברגע שכל המשקיעים תמכו בי הרגשתי שליחות ומחויבות מוסרית. מבחינה כלכלית אישית אולי זו הייתה טעות, אבל איך הייתי חי עם זה".

אולי ההסבר להירתמות הטוטאלית שלו למאבק טמון בילדות המורכבת שעבר בהוד השרון. ילדות שבה מגיל צעיר למד להשיג את צרכיו רק לאחר מאבק, בעצמו וללא עזרת הוריו. הוא הסכים לספר מעט על התקופה הזו. אביו מנע ממנו דברים שאינם צרכים בסיסיים, בעקבות זאת בגיל 13 התחיל לעבוד כדי לדאוג לעצמו. "הייתי חייב לדאוג לעצמי" הוא מסביר. הוא עבד במשתלה, ובגיל 15 שכר דירה מכספו ועבר אליה עם אימו ואחיו. בגיל 17 כבר ניהל מסעדה. "בשנת 2005 אחרי שחסכתי כמה מאות אלפי שקלים, הבנק פתח לי תיק השקעות. לראשונה בחיים התחלתי להרוויח כסף בלי לעבוד. השקעתי במניות על פי המלצות יועץ הבנק. תוך זמן קצר רווח של כמה עשרות אלפי שקלים נמחק. אז הבנתי שהבנקאי לא כל כך מבין ואין לו שום תוכנית עבודה. החלטתי שאני חייב ללמוד בעצמי את התחום והגעתי למכללת מגמות של מנדלוביץ". לדבריו הוא הרגיש אז כי לראשונה בחייו מצא תחום עניין. "במשך שנים עשיתי כמעט כל קורס אפשרי במסגרת שוק ההון ולא רק במגמות". ב־2009 שוחט הקים קרן גידור קטנה שטיפלה בהשקעות שלו ושל כמה ממכריו. בשנת 2012 החל לטפל ביו־טרנד כדי להציל את השקעתו בה "בתחילת הפעילות חשבתי שזה יהיה בהתנדבות, אבל באמצע שנת 2012 הבנתי שאני צריך לסגור את הקרן, החזרתי למשקיעים את הכסף, ומאז אני עוסק רק בענייני יו־טרנד".

* * *

"קיבלנו ירושה לא טובה, מבחינתי זה נגמר"

בשיחה עם "כלכליסט" יעקב אטרקצ'י עונה לטענות שהועלו בכתבה כלפיו וכלפי אאורה. לדבריו ההלוואה של יו־טרנד "לא ניתנה בתקופתי אלא בתקופת הבעלים הקודמים, אני קנית את החברה מבית המשפט לפני 11 שנה. פי וליבי שווים. הגעתי לפשרה, מבחינתי זה נגמר. אתה גם לא תשמע אותי מותח ביקורת על אף אחד. אני לא נכנס לשאלה אם זה היה צודק או לא צודק מה שהם קיבלו".

לגבי הטענה כי ההליכים שאאורה בשליטתו ניהלה, היו שלא בתום לב, אלא כדי להתיש את יו־טרנד הוא השיב "זו פרשנות שאני חושב שהיא מוטעית. יכול להיות שתומר שוחט אמר את זה בתצהיר. אני לא אומר שהוא שקרן, אבל זה פשוט לא נכון. לפעמים אתה מנצח, לפעמים אתה מפסיד, זה לא אומר שמישהו עשה את הדברים לא בתום לב, כל אחד עשה את מה שהוא צריך עבור הגוף שאותו הוא מייצג.

"אאורה רק הפסידה בעניין הזה, וכל הפרשייה הזאת היא פרשייה של בעלים קודמים שכבר לא מעניינים אף אחד. תראה איפה אאורה נמצאת היום. בסוף, בתי משפט יכולים לפסוק כך או אחרת. פעם פסקו ככה, פעם אחרת והגענו לפשרה. אני לא טיפלתי בזה אישית. וגם לא מאשים אף אחד. כולם פעלו בתום לב. בית המשפט יכול להחליט והכל בסדר. אנחנו מכבדים החלטות.

"קיבלנו ירושה לא טובה, כל הירושות שירשנו בחו"ל היו לא טובות. לעומת זאת הפעילות בישראל תמיד היתה מצוינת ואותה אני ניהלתי. כל היתר לא אני ניהלתי ורואים איך זה נראה. 11 שנים שאנחנו חברה ציבורית ולא עשינו אפילו עסקה אחת בחו"ל. אנחנו עובדים כאן ואת זה אנחנו עושים הכי טוב מכולם.