על ניוטרל: תקנות הקורקינט לא יעבדו

משרד התחבורה הודיע בשבוע שעבר על אסדרת השימוש ב"כלי רכב לתחבורה קלה" – והשבוע מתפרסמת לראשונה טיוטת התקנות, שתובא לאישור ועדת הכלכלה. מדובר בטיוטה בלבד והיא עוד עשויה להשתנות. עם זאת, הכללים המופיעים בטיוטה עשויים למעשה לייצר מצב הפוך, מצב שבו היקף התחבורה הקלה החכמה ידוכא, המשתמשים ייפגעו וחלקם יהפכו בעל כורחם לעבריינים.

ראשית, כללי האסדרה מיועדים מלכתחילה להסיר אחריות ממשרד התחבורה. כלומר, מבחינת משרד התחבורה הדבר היחיד שנדרש הוא התקנת הלוחית – וכל יתר המלאכה מוטלת על גורמי האכיפה. בסינגפור, מדינה שישראל מציינת שחוקי אכיפת הקורקינט והאופניים שלה נלקחים כדוגמה, נאסר על הרוכבים לרכוב במקום שאינו שביל אופניים מוסדר, כולל כבישים. בישראל האחריות מוסרת ממשרד התחבורה ומועברת אל האוכפים, כלומר המשטרה, הפקחים וכל מי שיצלם את הקורקינטים.

שנית, כללי האסדרה מבוססים על הנפקה של לוחית זיהוי לאדם, כלומר לרוכב ולא לכלי. כלומר, פלוני רוכש קורקינט או אופניים, מבצע הצהרה במערכת הממשלתית, לכשתקום, ומקבל הפניה ליצירת לוחית רישוי. ההתמקדות באדם הבודד מגבילה את מספר הכלים שעליהם מותר לרכוב, כלומר אי אפשר שלאדם יהיו שני זוגות אופניים חשמליים, או אופניים וקורקינט.

שלישית, האסדרה שקובעת לוחית רישוי לאדם מונעת ממי שיש לו בבית קורקינט או אופניים חשמליים להעביר אותם לאחר. במקרה של משפחה שבה גרים הורים וילד בגיר (מעל גיל 16), והנער לוקח את הקורקינט אחר הצהריים, מצב זה לא יתאפשר עוד מכיוון שהרכיבה מותרת רק למי שהוא בעל הלוחית.

רביעית, תהליך האסדרה מסורבל וכולל מעט מאוד התייחסות לאופן שבו מי שכבר יש לו כלי ישן ינהג. עקרונית, הטיוטה קובעת כי "מי שבבעלותו רכב לתחבורה קלה, ירשום אותו על שמו במערכת הרישום לאחר שהזדהה בהזדהות אלקטרונית". כלומר, כל מי שיש לו קורקינט או אופניים חשמליים ייכנס למערכת של משרד התחבורה, יקליד את פרטיו ויירשם, כלומר מאות אלפי בעלי כלים שעד כה נחשבו ל"חופשיים מרגולציה" אמורים לבצע את הרישום, וספק גדול אם זה יתרחש.

חמישית, מי שאכן יירשם למערכת של מדינת ישראל יצטרך להצהיר על פרטיו, למשל אימייל וטלפון, למקרה שבו תבוצע אכיפה והוא ייתפס על ידי פקח. בניגוד למצב שבו, למשל, מכונית חדשה עולה על כבישי ישראל ויבואן הרכב דואג לרישום הפרטים הנכונים, הפעם האזרחים אחראים על העברת פרטיהם למדינה למקרה שייתפסו. למדינה אין כל אמצעי לוודא את אמיתות הפרטים מלבד הסתמכות תמוהה על מי שמייצר את לוחיות הרישוי, האמור לוודא את אמיתות המידע.

עוד נקודה שכלל אינה באה לידי ביטוי היא נושא הקורקינט השיתופי, המוזכר במסמכי משרד התחבורה רק ברמת ההיתר לרשום קורקינט או אופניים חשמליים על תאגיד. אבל הקורקינטים השיתופיים נושאים כבר כיום לוחיות רישוי, מה שלא תורם לירידה בהיקף התאונות. גם כאן נושא הטיפול בעבריינים נותר בידי המשטרה והפקחים אך הבעיה אינה מטופלת.