משרד הבריאות שכח את מקומו מול סנפרוסט

בשבוע שעבר פורסם כי בעקבות פרשת סנפרוסט בה נמצאו שרידי בעלי חיים במוצרי החברה, ערך משרד הבריאות ביקורת במפעליה. אך השאלה הגדולה היא מי עורך ביקורת למשרד הבריאות עצמו. איך ייתכן שהמשרד ידע במשך חמישה ימים על הימצאות חלקי גוף של בע"ח באריזות המזון, אך לא דיווח על כך לציבור, וכיצד הימצאות ראש עכבר נתגלה למשרד הבריאות רק באמצעות דיווחי התקשורת.

התעקשות המשרד להימנע ככל הניתן מהפעלת סמכותו גרמה לעיכוב של ימים רבים בנקיטת הצעדים לסיום המשבר. בפועל, רק לאחר שהמשרד איים על חברת סנפרוסט בשימוע, "הסכימה" החברה לבצע ריקול.

זו אינה הפעם הראשונה או השנייה בה בוחר משרד הבריאות להתנהל כמשקיף במקום לנהל את המשבר. גם במחדל הסלמונלה של שטראוס לפני כארבעה חודשים התעקש המשרד לשמש כ"פרשן מהיציע", כאשר מצד אחד מתבצע ריקול הולך ומתרחב של מיליארדים על רקע חוסר האמון בפרסומי החברה ופאניקה מוחלטת בציבור ובתקשורת, ומצד שני בשלב מאוחר נזכרו במשרד הבריאות לציין שהסלמונלה כמעט ואינה מסוכנת ורק הגבירו את הבלבול.

מקרים אלה מצטרפים לאין ספור תקלות עבר בניהול אירועי מזון ומתקשרים גם לכך שהשבוע התברר שבישראל כולה פועלים רק 13 רופאים וטרינרים ביחידה לפיקוח על המזון במשרד הבריאות, המתניידים לבקרות שלהם בתחבורה ציבורית.

הכשל המרכזי נובע מכך שישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שאינה מיישמת נוהל טיפול מובנה במשברי מזון, שבמסגרתו הניהול הכולל של התקשורת עם הציבור מופקד בידי רשויות המזון המדינתיות. בשונה מהנהוג בעולם, משרד הבריאות אינו לוקח חלק פעיל בניהול משבר, מצפה מחברות המזון למלא בעצמן את הוואקום שנוצר, ו"מופתע" שוב ושוב ושוב כשהן כושולות בכך, וכאשר אמון הציבור בתהליך הולך ונשחק.

החברות מנהלות את הדיווח על המחדל לציבור ולתקשורת כראות עיניהם, ללא פורמט אחיד, ללא יכולת להסתמך על הצלבת המידע עם נתונים מהימנים מרפואת הקהילה, ללא התמחות מקצועית בהערכת סיכונים לבריאות הציבור, וללא סמכות וידע מקצועי להתוויית המלצות ודרכי פעולה. כך, התעקשותו ארוכת השנים של משרד הבריאות להמשיך לפעול כ"משקיף" באירועי ריקול מסכנת את שלום הצרכנים ומצריכה שינוי נרחב במדיניות ובנהלים.

הסיפור אינו מתחיל ונגמר בשטראוס או בסנפרוסט, אלא בחוסר התפקוד של משרד הבריאות כמי שאמור לנהל את בטיחות המזון בישראל. בהתאם לחוק בישראל, במהלך אירוע מזון בו נשקלת הסרת מוצרים מהמדפים, חברת המזון היא זאת שתחליט על דרכי הפעולה ותדווח על כך לציבור. אך אילו אינן החלטות שחברת מזון יכולה וצריכה לקבל בעצמה. יש בעל בית – משרד הבריאות, או ליתר דיוק אגף שירותי בריאות הציבור. ברגע שהוא מקבל את המידע הראשוני המצביע על סיכון ממשי, הוא, והוא בלבד, צריך לנהל את האירוע.

במהלך משבר מזון, על כל הסיכונים, הרגישות, הידע הרפואי והמקצועיות הנדרשים לניהולו, ישנו גורם אחד בלבד שאמור לצאת לתקשורת ולמסגר את האירוע ומשמעויותיו לציבור. מבלי לעשות זאת כבדרך אגב בתום חמישה ימים, ולאחר שכל התקשורת והרשתות החברתיות כבר רועשות וגועשות.

בכל המדינות המערביות קיים פורמט ברור לפרסום מול התקשורת, אותו מוציאה רשות המזון המוסמכת ולא חברת המזון עצמה, כפי שמתקיים בישראל. אותה רשות מזון היא הקובעת מהם ממדי האירוע, מהו עיתוי הפרסום, נוסח הידעה, מידת המסוכנות וכיצד מומלץ לשקף אותה, האם מדובר באירוע לידיעת הציבור בלבד או כזה שמצריך הנעה לפעולה, מהן המשמעויות וההשלכות, מהם המוצרים ותקופות הייצור הבעייתיות וכו'.

תקלות בייצור מזון היו ויהיו תמיד, והכשל החמור של משרד הבריאות אינו מסיר מהחברות אחריות על ביצוע לקוי של בקרת איכות המזון, הבריאות והבטיחות. אך רק כאשר משרד הבריאות ינהל את האירועים, חברות המזון יתחילו להתיישר בהתאם לסטנדרטים שהוא מכתיב להן. עד שמשרד הבריאות לא ייקח את ההובלה והאחריות על ניהול המשבר, מנקודת גילויו ועד לסיומו, משבר המזון הבא נמצא מעבר לפינה.

רונן רגב כביר הוא מנהל מקצועי באמון הציבור, ארגון ללא מטרות רווח הפועל למען הגינות בין בעלי עסקים לציבור הצרכנים