סמוטריץ' טרף את הקלפים של ענף כרטיסי האשראי

על רקע המפץ המסתמן בשוק כרטיסי האשראי, פרסם ביום חמישי האחרון שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שלוש החלטות מהותיות לענף: החלטה לאלץ את בנק דיסקונט למכור את חברת כאל, הקמת ועדה שתבחן האם יש לאפשר למוסדיים לשלוט בענף כרטיסי האשראי וביטול החובה על הבנקים לקצץ את המסגרות בכרטיסי האשראי ללקוחותיהם (הקיצוץ יישאר השנה אבל במתכונת מרוככת). להחלטות הללו השלכות על מבנה הענף, על העסקאות הנרקמות ועל אלו העתידיות למכירת השליטה בענף כרטיסי האשראי, וגם יש לו השלכות צרכניות, אחרי שבשנים האחרונות קיבלו מאות אלפי לקוחות הודעה על קיצוץ מסגרות האשראי שלהם.

1 האוצר יכשיר את השתלטות המוסדיים על ענף כרטיסי האשראי?

במקביל להחלטה על הפרדה כאל, נרקמות שתי עסקאות למכירת שתי חברות כרטיסי האשראי המתחרות. כלל אחזקות חתמה על הסכם לרכישת מקס מידי ורבורג פינקוס לפי שווי של 2.47 מיליארד שקל, והיא נמצאת בשלבי האישור האחרונים. לפני כשבועיים הגישה הראל הצעה לרכישת ישראכרט לפי שווי של 2.7 מיליארד שקל.

הכיוון ברור - אם שתי העסקאות יאושרו, ירצו חברות ביטוח אחרות לרכוש את כאל. אלא שלפי מבנה החוק הנוכחי - לבנק אסור למכור חברת כרטיסי אשראי לחברת ביטוח, אך לחברת ביטוח מותר לקנות חברת כרטיסי אשראי מגורם שאינו בנק. כך למעשה יכולות גם כלל וגם הראל לרכוש את מקס ואת ישראכרט, בעוד שכאל נמצאת בעמדת נחיתות, לפי שעה, מאחר ובניגוד למתחרותיה, חל עליה איסור אבסורדי להימכר לגוף מוסדי ישירות מדיסקונט. מדובר בכשל של ועדת שטרום שלא חשבה על מצב בו השליטה בחברות תימכר פעם נוספת.

לכן החליט סמוטריץ' לעשות סדר ולהקים צוות שיקבע עמדה עקרונית, שתהיה תקפה לכל הענף: האם מותר למוסדיים הגדולים לרכוש חברות כרטיסי אשראי או לא. אם כן, יבוטל הסעיף בחוק שאוסר על בנק למכור לחברת ביטוח.

השאלה האם לאפשר לחברות הביטוח להשתלט על ענף כרטיסי האשראי מורכבת. מצד אחד המוסדיים התעצמו דרמטית ב־20 השנים האחרונות, החל מרפורמת בכר שהעבירה לידיהם את ניהול קרנות הנאמנות וקופות הגמל מהבנקים, וכלה בחוק פנסיה חובה שמחייב להפריש מדי חודש כספים לחיסכון פנסיוני אותו מנהלים המוסדיים. כתוצאה מכך המוסדיים הגדולים מנהלים כיום כבר מעל 2 טריליון שקל של נכסי הציבור.

הכוח הזה מתבטא גם בצד הריאלי - המוסדיים בעלי החזקה משמעותית במניות של חברות רבות, ובחברות ללא גרעין שליטה (תופעה שהולכת ומתפשטת בשוק הישראלי), כוחם משמעותי במיוחד, והוא בעל פוטנציאל לניגודי עניינים. כך למשל כלל ביטוח, היא חברה ללא גרעין שליטה, והמוסדיים שהם גם מתחרים של כלל הם בעלי כוח מהותי בקביעת הרכב הדירקטוריון של החברה. עוד במגזר העסקי - המוסדיים גם שחקן מרכזי כיום בשוק האשראי העסקי. במקביל להתעצמותם, גם הריכוזיות שלהם גדולה - יש כיום חמש חברות ביטוח מרכזיות, ועוד מספר בתי השקעות גדולים ששולטים בחסכונות הציבור, כאשר מספר השחקנים הולך ופוחת, כמו למשל, עם פירוקה של פסגות ומיזוג בתי השקעות נוספים כמו הלמן אלדובי ואפסילון לקבוצת הפניקס־אקסלנס בשנים האחרונות.

מנגד, ישנה תזה לפיה רק גופים גדולים כמו המוסדיים יכולים להתחרות באשראי שנותנים הבנקים, ולכן יש לפעול כדי לחזקם. המוסדיים הפגינו יכולת שכזו כשתרמו לעלייה בתחרות באשראי העסקי לאחר שרכשו את קרנות הנאמנות והגמל מידי הבנקים, והשתמשו בנכסים הללו כמקור למתן אשראי.

ישנה תקווה מסוימת שהם יעשו את אותו הדבר באשראי הצרכני, אם ישתלטו על ענף כרטיסי האשראי, ויהוו גב חזק לחברות כרטיסי האשראי בתחרות מול הבנקים. אלא שהפעם זה יהיה מורכב יותר, שכן העברת כספי עמיתים שישמשו כמקורות להלוואות בחברת כרטיסי אשראי עלולה להיתקל במכשול רגולטורי. גם גורמים המעורבים בחלק מהעסקאות הנרקמות בענף מודים שהמוטיבציה המרכזית של חברות הביטוח ברכישת חברות כרטיסי האשראי היא פיננסית - חברות כרטיסי האשראי נחשבות לפרות מזומנים יציבות, שיאזנו את התנודתיות החדה ברווחי חברות הביטוח, שמושפעת כיום בעיקר מהסנטימנט בשוק ההון. הסינרגיה עם פעילות חברת הביטוח נשמעת טוב על הנייר, אך לא ברור כמה ממנה אכן תתרחש, ואכן תתרום לתחרות באשראי הצרכני.

2 העסקאות של מקס וישראכרט נכנסות למצב המתנה

כיצד יכריע הצוות של משרד האוצר בסוגיה? ההערכות הן שקיים סיכוי טוב שהאוצר יאשר את השתלטות חברות הביטוח על ענף כרטיסי האשראי. ראשית, מכיוון שהמתנגד המרכזי לכך - מנכ"ל משרד האוצר היוצא רם בלינקוב שהוחלף באחרונה על ידי שלומי הייזלר בעקבות הקמת הממשלה החדשה – כבר לא בתמונה.

מה שעוד מרמז על כוונת האוצר לתמוך בהשתלטות ענף הביטוח על כרטיסי אשראי הוא שבטיוטת חוק ההסדרים האחרונה, שלא קודמה בשל נפילת הממשלה, הוקדש סעיף לנושא. לפי הטיוטה הוצע כי ניתן יהיה לאפשר לחברת ביטוח להחזיק בחברת כרטיסי אשראי, בתנאי שהדבר ייעשה דרך חברת האחזקות, כך שחברת כרטיסי האשראי תהיה חברה אחות של חברת הביטוח (במבנה דומה לזה שבעסקת כלל־מקס). בנוסף, סמוטריץ', הגורם שיכריע בסוגיה נחשב לחסיד השוק החופשי, מה שמחזק גם כן את הסיכוי שיאפשר את המהלך ולא יבלום אותו.

מצד שני, רק לפני מספר חודשים פרסם צוות בראשות משרד האוצר דו"ח שמציע תיקונים לחוק הריכוזיות. הדו"ח הביע דאגה מהתעצמות כוחם של המוסדיים, וקבע שיש לפעול להגבלת פעילותם וגודלם. הוא אף המליץ על הקמת ועדה שתבחן אפשרות להקטין את כוחם של המוסדיים באמצעות מכירת חלק מהנכסים שהם מנהלים. קשה שלא להרים גבה, שמצד אחד באוצר חוששים שהמוסדיים התעצמו יותר מדי, ומנגד עשויים לאשר להם להשתלט על ענף חדש. על כן הגיוני יותר שגם אם יוחלט לאפשר לחברות הביטוח להשתלט על כרטיסי האשראי, הגזר הזה יהיה מלווה במקל כלשהו שיגביל את כוחם.

בנוסף, עולה השאלה אם מאפשרים לחברות הביטוח להשתלט גם על כאל, מדוע למעשה כופים את הפרדתה מדיסקונט. כיצד תשתפר התחרות אם כאל תהיה בידי חברה כמו הפניקס לעומת בעלותה תחת דיסקונט?

עוד יהיה מעניין לראות האם באוצר יסתפקו רק בסוגיה זו, או ינצלו את ההזדמנות וגם יעסקו בשאלה מי יפקח על חברות כרטיסי האשראי. באוצר מנסים מזה תקופה להוביל מהלך של הוצאת הפיקוח על החברות מידי בנק ישראל, והעברתו לרשות ניירות ערך. לא ברור אם סמוטריץ' ייתן רוח גבית למהלך שכזה, שיפגע במערכת היחסים שהוא רק החל לבנות עם הנגיד.

מה שככל הנראה דחף להקמת הוועדה הוא ההצעה של הראל לרכוש את ישראכרט. עד לאותה הצעה, הסוגיה הייתה נקודתית בשל עסקת כלל־מקס. מרגע שהראל הצטרפה למשחק, כבר ברור באופן רשמי, שמדובר במפץ שיביאו להשתלטות ענף הביטוח על חברות כרטיסי האשראי.

גורמים בסביבת שתי העסקאות המתגבשות סירבו להתרגש מהקמת הוועדה וציינו כי הם ממשיכים כרגיל בקידום העסקאות: בעסקת כלל־מקס מדובר בסגירת פינות טכניות, לאחר שהעסקה כבר נחתמה, ובישראכרט העסקה עוד בשלבים ראשונים של מו"מ, כשהראל הקציבה דדליין של עד ה־12 בפברואר לישראכרט להיענות להצעתה.

אלא שברור שהעסקאות לא ייצאו לפועל עד שהצוות של משרד האוצר יפרסם את מסקנותיו, לפי הודעתו בעוד מספר שבועות, כך שהעיכוב לכאורה לא אמור להיות מהותי.

3 כאל: כלה מבוקשת או חברה ללא גרעין שליטה

שר האוצר נכנס לתפקידו לפני פחות מחודש, אך נאלץ לקבל החלטה מהירה בנוגע להפרדת כאל מדיסקונט. זאת מכיוון שבמסגרת חוק שטרום משנת 2017 נקבע כי עד לסוף ינואר 2023 ניתן להחליט כי דיסקונט ימכור את כאל רק באישור ועדת הכספים, וללא הליך חקיקה מלא. החלטת סמוטריץ' לתמוך בהפרדה הייתה צפויה לאור המלצת הוועדה המקצועית בראשות מנכ"ל האוצר היוצא בלינקוב, למעט עמדת מיעוט של המפקח על הבנקים, יאיר אבידן, שהתנגד לביצוע ההפרדה כעת. מהודעת האוצר עולה כי הנגיד פרופ' אמיר ירון תמך בהפרדה, על אף עמדת המפקח, ובדומה לעמדת שני נציגים נוספים של בנק ישראל בועדה.

בדיסקונט, בניהולו של אורי לוין ניהלו מאבק עיקש בכדי למנוע את ההפרדה, ובבנק מסרו כי מדובר בהחלטה שגויה שלא תגביר את התחרות. מבחינה פיננסית, הפרידה אינה דרמטית לבנק. בעבר כאל היתה גורם מהותי לרווחי קבוצת דיסקונט, ותרמה לו 15% מהרווחים. על אף שכאל רשמה צמיחה משמעותית בפעילותה בשנים האחרונות, שהפכה אותה לחברה הרווחית ביותר בענף, משקלה ברווחי דיסקונט דווקא ירד נוכח השיפור בתוצאות הקבוצה כולה.

בשנים האחרונות עבר דיסקונט מהפכה שכללה תהליכי התייעלות עמוקים וצמיחה בפעילות, כך שכיום כאל אחראית רק ל־6%–8% מרווחי הקבוצה. מכירת כאל גם צפויה להניב לדיסקונט רווח הון משמעותי. החברה רשומה בספרי הבנק לפי שווי של 2.3 מיליארד שקל, וסביר כי המכירה תניב לה רווח של כמה מאות מיליוני שקלים לפחות.

ועדיין, לאובדן שליטה בחברת כרטיסי אשראי יש מחיר. תהליך המכירה גוזל אנרגיות ומשאבים ניהוליים. כמו כן תקופת הביניים שבה החברה נמצאת עדיין תחת בעלות הבנק, בידיעה שהיא אמורה להפוך למתחרה, אינה פשוטה. בהפועלים ובלאומי היא גרמה למתיחויות קשות בין הנהלות הבנקים לחברות כרטיסי האשראי. בנוסף לכך פרידה כפויה מחברת כרטיסי אשראי משמעותה אובדן ידע ויכולות של דיסקונט בתחום התשלומים המשמעותי. מה שעשוי לפצות על כך חלקית הוא החזקת הבנק באפליקציית התשלומים פייבוקס.

אז מי יקנה את כאל? האינטרס של לוין הוא כמובן שהאוצר יאפשר מכירת חברות כרטיסי אשראי לחברות הביטוח. במקרה שכזה תהיה התנפלות על כאל מצד חברות הביטוח, והיא תהפוך לכלה מבוקשת. אז צפוי להיפתח מירוץ על רכישת ישראכרט וכאל, כשעל שתי חברות כרטיסי האשראי יש ארבע חברות ביטוח שעשויות להתעניין בהן, (מתוכן, הראל, כבר הגישה הצעה לישראכרט). כך שמאזן הכוחות ברור, והוא לטובת הצד המוכר.

די לראות מה קרה בפעם האחרונה שהייתה סיטואציה שכזו - רפורמת בכר שהביאה למכירת קופ"ג וקרנות הנאמנות מהבנקים לחברות הביטוח, והסתיימה בסדרת עסקאות מהירות במחירים גבוהים, כשאף חברת ביטוח לא רצתה להישאר מאחור.

לעומת זאת, אם יוחלט שלא לאפשר לחברות הביטוח לרכוש חברות כרטיסי אשראי, יהפוך דיסקונט לצד המחזר. יהיה לו הרבה יותר מאתגר למצוא רוכשים - אין התנפלות של משקיעים זרים, בטח לא לאור ההרפתקה הפושרת למדי של ורבורג פינקוס במקס. לכן בתרחיש שכזה, סיכוי גבוה שדיסקונט יילך להנפקה וכאל תהפוך לחברה ללא גרעין שליטה כמו ישראכרט.

4 הגנת הינוקא שעשתה בעיקר בלגן

סמוטריץ' הפתיע כשבמקביל להחלטה על כאל, הודיע כי בכוונתו לפעול לביטול חובת הבנקים לצמצם את המסגרות בכרטיסי אשראי ללקוחותיהם. לכל כרטיס אשראי ניתנת מסגרת, שזה בעצם היקף השימוש החודשי שיכול הלקוח לעשות בכרטיס (גובה המסגרת נקבע בהתאם לרמת הסיכון של הלקוח ולהיקף השימוש שלו). חריגה מהמסגרת חוסמת את האפשרות לבצע עסקאות באותו החודש.

במסגרת חוק שטרום, נקבע כי פועלים ולאומי יקצצו ללקוחותיהם כ־50% מגובה המסגרת נכון לנתוני שנת 2015. המטרה הייתה להעניק הגנות ינוקא לחברות כרטיסי האשראי, דרך אילוץ לקוחות הבנקים לקחת כרטיס נוסף לכרטיס הבנקאי. לקוחות עם מסגרת אשראי של עד 5,000 שקל הוחרגו מהמגבלה, בכדי לא לפגוע בלקוחות חלשים.

לסעיף זה הייתה אולי כוונה טובה, אולם בפועל הוא יצר יותר נזק מתועלת. מאות אלפי לקוחות של הבנקים הגדולים קיבלו הודעה על קיצוץ במסגרות, ונאלצו למצוא פתרונות אחרים, לעיתים יקרים יותר. לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, לאומי קיצץ 10 מיליארד שקל במסגרות ללקוחותיו, ופועלים 13.4 מיליארד שקל (הנתונים נכונים לשנת 2021). המגבלות נכנסו לתוקף בזמן משבר הקורונה, מה שהוביל להקלות ללקוחות בהמשך.

מבחינה עסקית קיצוץ המסגרות היה דווקא טוב לבנקים, שכן מדובר באשראי בריבית אפס, שהבנק יכול לנתב למקומות רווחיים יותר. אולם הוא פגע במערכת היחסים עם הלקוחות, שראו בבנק אשם בקיצוץ המסגרת, ולא עניין אותם שזה בכלל מגיע מדרישה של החוק. בהיבט התחרותי, לפי מרכז המחקר של הכנסת, חלקם של הכרטיסים החוץ־בנקאיים עלה מ־20.6% בשנת 2016 ל־25.4% נכון לספטמבר 2021, אולם במרכז המחקר תהו האם זו הדרך לשפר את התחרות.

שנת 2023 היא בעיקרון השנה האחרונה בה אמור לחול הקיצוץ במסגרות, ובו רף המסגרות שלא יקוצצו יעלה ל־8,500 שקל, אולם מנגד שיעור הקיצוץ בשאר המסגרות יעלה מ־45% ל־49% לעומת היקף המסגרות בשנת 2015. סמוטריץ', שהבין שבקיצוץ המסגרות יש יותר נזק מתועלת, הודיע כי בכוונתו לפעול לקביעת רף מרוכך יותר, מה שאמור לקרות בזמן הקרוב.

בנוסף, נוצרה בעיה משפטית טכנית - אישור הפרדת כאל מדיסקונט חייב להיעשות במסגרת החקיקה של חוק שטרום המקורי, עם קיצוץ המסגרות. המשמעות שבין השנים 2027–2030 שוב צריך לקצץ את מסגרות האשראי, והפעם גם לקוחות דיסקונט ומזרחי טפחות יצטרכו לספוג את הקיצוץ.

בעקבות פניות מהבנקים וארגונים חברתיים, סמוטריץ' השתכנע, והחליט שחלק זה ברפורמה יבוטל. בשלב זה, בכדי לאשר את הפרדת כאל מדיסקונט יעבור החוק כלשונו, ואילו לאחר מכן מתכוון סמוטריץ' לפעול לביטול סעיף קיצוץ המסגרות. ביטול סעיף זה יצטרך לעבור הליך חקיקה מלא עד לשנת 2027. על פניו יש מספיק זמן, אולם במציאות הפוליטית של ישראל, קשה להבטיח בוודאות שהדבר אכן יקרה. יחד עם זאת, אין ספק שלהצהרתו של סמוטריץ' בעניין יש כמובן משקל.