טיפ למעסיק: שפר את תנאי העבודה

סטארט־אפ בשם Drivr מבקש לפתור בעיה חדשה: מתן טיפים לשליחים של המייל האחרון. ב־Drivr בנו פלטפורמה שממפה נהגים שמחלקים חבילות בשכונות מסוימות ויוצרת עבורם מאגרים ייחודיים לאיסוף תשר חודשי מהתושבים. המודל פשוט: תושבי השכונה שמים טיפ לנהגים, הנהגים מקבלים תשלום דו־חודשי מהקופה בהתאם להיקף עבודתם, ו־Drivr לוקח עמלה של 6% מכל טיפ. בעתיד מתכננים בחברה לייצר את האפשרות להעניק טיפ נוסף לנהג ספציפי, בנוסף לקופה המשותפת.

את ההודעה על השקת הסטארט־אפ החדש הגדירו במגזין התעשייה “TechCrunch” כאירוע "לו ציפו זמן רב", בהתחשב במרכזיות מתן טיפים עבור "כלכלת הטכנולוגיה", תוך רמיזה לסטנדרט של מתן טיפים במשלוחי מזון או שירותי נסיעה. סול ליפמן, ממייסדי החברה, הסביר ל”TechCrunch” עד כמה החסך בטיפים מהותי לתפקוד הכללי של מגזר התעסוקה הזה. לטענתו, היעדר טיפים הוא הסיבה לשיעורי העזיבה הגבוהים של נהגים. לפי Drivr, רק עשירית מכל הנהגים מצליחה לשרוד את השנה הראשונה. "קמעונאים כמו אמזון וספקי שירותי המשלוחים יאהבו את מה שאנחנו עושים", אמר ליפמן. "אנחנו עוזרים לנהגים לקבל שכר גבוה יותר, וזו הדרך הטובה ביותר של הקמעונאים להתמודד עם נטישת הנהגים, והיא הבעיה מספר אחת ומרכז העלויות שלהם".

לכאורה, מה רע. מסירת משלוחים היא תפקיד קשה, תובעני וחסר הכרת תודה, מדוע לא לתגמל את הנהגים על עבודתם המאומצת? אך לפעמים כוונה טובה אינה מספיקה, ופתרונות שנועדו לעשות טוב עושים טוב לא למי שהתכוונת.

אחת הבעיות שמעסיקות היום קמעונאים יותר מכל היא מה שמכונה "בעיית המייל האחרון". בעבר משלוחים הגיעו בנפחים גדולים לקמעונאי, לא ללקוח קצה פרטי, מה שהותיר את אותן עלויות של המייל האחרון (זמן עבודת הנהג, אריזה ועלויות ציוד ההובלה והדלק) נמוכות. אך כשעלתה הפופולריות של קנייה מקוונת, והיעד הסופי של המוצר התפרק מקמעונאי גדול אחד להרבה לקוחות פרטיים, זינקו עלויות ההובלה.

היום הובלת המייל האחרון היא חלק במסע שנחשב לנקודה הכי פחות יעילה, ומהווה לפי חלק מההערכות בין 28% ל־58% מהעלות הכוללת של העברת סחורה. יש לכך מגוון סיבות: העברת מספר פרטים קטן, נפחי החבילות נתונים לתנודתיות גבוהה, עיכובים רבים לא צפויים (עומסי תנועה או מקומות חניה מוגבלים) ואי־ביצוע מסירה מסיבות שונות, למשל כשהלקוחות לא נמצאים בבית או כשהם שינו את המשלוח ברגע האחרון.

ככל שעולה הביקוש למשלוחים לכל דבר, כך גם גדל המאמץ למצוא פתרון לבעיה. אמזון, למשל, הקימה מערך משלוחים משלה, פדקס מנסה את כוחה ברובוטים לחלוקה, וולמארט מתעקשת על חלוקה באמצעות רחפנים, וכולם משתמשים במיקור חוץ בדרגה כזו אחרת כדי להתמודד עם שינויים קיצוניים בביקושים. למרות כל אלה אין מנוס מלהחזיק או לשלם עבור צי עצום של נהגים שיספקו את הדרישות העצומות שהקמעונאים עצמם יצרו למשלוחים עד הבית. אך בעיית המייל האחרון היא הרבה יותר מבעיה לוגיסטית שמחפשת פתרון טכנולוגי. היא גם בעיה אנושית.

נהגים של המייל האחרון סובלים מתנאי העסקה גרועים באופן יוצא דופן, והדבר תועד היטב בשנים האחרונות בעיתונות העולמית. התשלום הנמוך, כ־15 דולר לשעה, שהוא משמעותית גבוה מהמינימום הארצי, 7.25 דולר, הוא רק חלק אחד משרשרת ארוכה של סיבות לנטישת נהגים כבר בשנה הראשונה שלהם. כולן קשורות לפעילות מכוונת של חברות השילוח לייעל ככל יכולתן את המייל האחרון, גם אם זה על חשבון גופם ונפשם של העובדים שלהן. בין היתר, נחשף כי נהגים של אמזון נאלצים להתפנות במשאיות החלוקה משום שהם לא מקבלים הפסקות שירותים; נהגי UPS סובלים ממכות חום משום שנאסר להם להפעיל מזגנים (בשל העלויות הנלוות לאלו עם הכיבוי וההפעלה התדירים של רכבי החלוקה); כמעט כולם סובלים ממעקב פולשני ובלתי פוסק על עבודתם, עם מצלמות וחיישנים מרובים שעוקבים אחרי הנהיגה שלהם; ורבים מהם סובלים משיעור פציעות גבוה באופן יחסי לענף המשלוחים משום שנדרשת מהן מכסת מסירות לא סבירה.

אם תשלום נמוך הוא באמת הסיבה העיקרית לעזיבת רבים מהנהגים, בתחום שהוא חשוב מאין כמותו, היה אפשר לצפות שאמזון, אחת החברות הגדולות והרווחיות בעולם, תדע להתמודד עם בעיה זו בעצמה. היא היתה יכולה באופן היפותטי לשלם לנהגים יותר ולפתור את כל הבעיות שלה. אבל אם הם ממילא מקבלים שכר שעתי שהוא באופן יחסי גבוה וחברות מתוחכמות לא רואות סיבה להגדיל להם עוד את התשלום, ייתכן שהסיבה לשיעורי העזיבה הגבוהים אינה רק דברים פשוטים כמו שכר? האם באמת ב־Drivr מאמינים שזה כל מה שנדרש כדי לפתור את הבעיה? האם צנצנת טיפים היא הדרך להעצים את הנהגים הללו מספיק כדי שיסכימו להישאר?

שאלת ההעצמה היא המפתח. מחקרים הראו כי ככל שנלקחת האוטונומיה של העובד, כך הוא הופך מדוכא יותר. לא לאפשר הפסקות שירותים והפעלת מזגן וקיום מעקב מסביב לשעון מצמצמים את האוטונומיה של הנהגים למינימום, וקשורים משמעותית ליכולת העובדים לשרוד בתפקידם לאורך זמן. הכלי ש־Drivr מציע לא מנסה בשום שלב לאזן את חוסר הסימטריה הזו. רמז לשמירה ההדוקה על הסטטוס קוו ניתן לראות בעובדה שב־Drivr עצמם מודים כי כל הקמעונאים שהם פנו אליהם עם רעיון זה תמכו בפיתוח. הרי למה לא, הוא מעצים אותם בעלות אפסית, לא את העובדים.

לא קשה להבין מדוע Drivr מציג ראיית מנהרה כה חריפה. שני המייסדים עבדו בשורת חברות קודם להקמת החברה הנוכחית, לרבות בחברת רינג של אמזון, זו שמציידת דלתות בתים פרטיים במצלמה לכניסת הבית. להניח ששני עובדי הייטק ותיקים יזהו כראוי את הבעיה המבנית סביב המייל האחרון תוך שיגלו רגישות כלפי תנאי העסקתם של העובדים המוחלשים ביותר בכלכלת הטכנולוגיה, הוא משאלת לב.

מילא זה ששני עובדי ההייטק גייסו מיליון דולר כדי להיטיב עם המעסיקים החזקים ביותר בשוק באמצעות גיוס כסף מלקוחות פרטיים, אלא שהשניים מבססים את המודל העסקי שלהם על לקיחת נתח מאותו טיפ. אמנם רבים יגידו כי דבר לא ניתן בחינם, אך האם סביר ששני יזמים אלו יטבלו את ידם בצנצנת הדבש הדלה שהקימו לנהגים – שלטענתם מקבלים תשלום נמוך מדי – כדי לקחת להם את מנת חלקם? האם יש משהו נוראי יותר מאשר עובדי צווארון לבן שלוקחים נתח מהטיפים עבור עובדי הצווארון הכחול? גם אם נניח כי המודל העסקי שלהם בר־קיימא – האם כל מודל עסקי הוא ראוי?